אתה חייב ללכת לחוג, כי כשאני הייתי ילדה לא היו לי חוגים!

להשליך.

מה המילה הזו אומרת לך? להשליך שאריות אוכל? להשליך בגדים ישנים? להשליך את השקית לזבל? להשליך חפצים?

אז אני יכולה לתת עוד אינספור סוגי השלכות שיעלו לי באופן אסוציאטיבי, אבל אני רוצה לדבר הפעם דווקא על השלכה מסוג אחר.

השלכה רגשית. כן, יש דבר כזה...

אם לדייק בהגדרה: השלכה היא "תפישה המעוותת את הזולת, משום שאנו רואים בו צד של עצמנו, במקום לראותו כמות שהוא  (הלפרן והלפרן, 1983).

אז לא אדבר על כל המושג העמוק הזה, אתמקד בנושא של ההשלכה שלנו כהורים.

מה זה אומר?

כמה פעמים קרה שחשבת לעצמך: "אני עם הילדים שלי לא אתנהל כמו שהתנהלו איתי"?

זה יכול להיות בנושא מסוים, וזה יכול להיות אף בסגנון ההתנהלות שלנו עם ילדינו.

אנחנו קובעים את צורת החינוך שאנו משתמשים בה על פי צורך החינוך בה אנחנו חונכנו. אם למשל חונכנו בחינוך קפדני ונוקשה, הצורה בה נחנך את ילדנו תהיה בהכרח תלויה באיך אנחנו חווינו את העניין. אם אנו חושבים שהדרך ההיא עבדה - נעבוד איתה גם מול ילדינו. אם אנחנו מרגישים שהדרך לא היתה נכונה עבורנו - נשתמש בדרך משוחררת, מאפשרת, עם גבולות רחבים יותר.

אנחנו נוטים לראות את הסיטואציות מול ילדינו בעיניים שלנו, על פי עולמנו הפנימי. הנטייה הזו היא טבעית לחלוטין. למעשה, השלכות של הורים על ילדם מופיעות בעוצמה חזקה עם לידת התינוק – מתחילת חייו של התינוק, הגבולות שבינו לבין הוריו מטושטשים מאוד. התינוק תלוי בהוריו גם מהבחינה הפיזית וגם מהבחינה הרגשית, אך אינו מסוגל לבטא בבירור את צרכיו המדויקים. ההורה, המנסה להבין את התנהגות התינוק, חייב לייחס להתנהגויות התינוק משמעות על פי עולמו וניסיונו בחיים.

רוב ההשלכות שלנו על התינוק הן מחזקות ובריאות, ומטפחות דימוי עצמי חיובי.

אבל יש מצבים בהם אנו עלולים לעבור את הגבול, ולייחס לילד במידה מוגזמת את תקוותינו, פחדינו וחרדותינו. בלי משים, אנו מכוונים את ילדינו למה, מתי וכיצד עליהם להרגיש ולהתבטא.

אתן דוגמא: ילד הלומד במספר חוגים אחר הצהריים. הוא מבקש מאמו לעזוב את חוג האלקטרוניקה, כי "משעמם לו". האם מתעקשת שימשיך, כי כאשר היא היתה ילדה, היא ממש ממש רצתה ללכת לחוג פסנתר כמו החברות שלה, אבל להורים שלה לא היה מספיק כסף, אז הבטיחה לעצמה שהיא את הילד שלה תרשום לכל דבר שרק יכול לעשות לו טוב!

נוכל לראות זאת בדוגמא נוספת - אנשים אשר מתחזקים בדת, לרוב יחנכו את ילדיהם באופן קיצוני יותר משאר האנשים שמאמינים בדת בדיוק כמוהם. לא בהכרח כי זה מה שמתאים לילד, אלא כי הם ממש רוצים שהילד לא יהיה במקום בו הם היו.

אז הבנו מהי השלכה, ושיש השלכה בונה, והשלכה הורסת.

איך תדעי אם ההתנהלות שלך הינה בונה או הורסת?

על מנת להתמודד עם נטייתנו לעשות השלכה, נשאל את עצמנו שאלה פשוטה: במה ילדנו דומה לנו?

במהלך עבודתי הופתעתי לגלות שהורים רבים מעולם לא חשבו על כך, או שלדעתם ילדם כלל לא דומה להם!

מי שלא רואה כלל דמיון בינו לבין ילדו, חשוף ל"סכנת ההשלכה" יותר ממי שמבחין בדמיון.

כאשר אנו מודעים לדמיון בינינו לבין ילדנו, אנו יכולים להתחיל לבדוק את האפשרות שדמיון זה משקף יותר את ציפיותינו מאשר את תכונותיו האמיתיות של הילד.

ישנם שני מצבים שיכולים להביא אותנו לתסכול בנושא - כאשר הילד שלנו דומה לנו מאוד, ובנקודות מסוימות אנחנו מנסות למנוע ממנו לעשות את הטעויות אותן עשינו.

ומנגד - כאשר הילד שלנו בדיוק הפוך באופיו, ואנחנו מתקשות מאוד להבין איך להגיב/להתנהל איתו.

על מנת להרחיב את צעדי ילדך בדרכי ההתפתחות המתאימה לו - השתמשי בהשתקפות הזו! השתמשי בה כמנוף!

כי כאשר אנו מאבדים את היכולת להפריד בינינו, כמה שכוונתנו תהיה טובה - אנו עלולים לגרום נזק.

שימי לב: אם ישנה התנהגות שאת נחושה בכל הכוח להחדיר לילדך - נסי לחשוב אם זה נובע כהשלכה מהחוויות שלך כילדה, או מהחוויה שלך מולו.

תתפלאי לגלות עד כמה הרצונות והתקוות שלנו מילדינו, זהות למה שאנחנו היינו רוצות.

ככל שתהיי מודעת להרגל הזה ותשליכי אותו הרחק - תראי לפתע כמה הילד צומח ומגלה בעצמו דברים חדשים ונפלאים.