מי שברך בתמורה לחוב: סיפור מיוחד ליום כיפור

"מי אמרת שמעורב בעסק הזה?", שאל יאיר (שם בדוי כמו כל השמות בכתבה. השמות המלאים שמורים במערכת) בקול חלוש את עורך הדין שליווה אותו בחודשים האחרונים. "הבנתי שתופתע, ולכן ביקשתי לומר לך זאת בפגישה אישית ולא דרך הטלפון", השיב רון, עורך הדין הוותיק, וגירד בפדחתו במבוכה. שקט השתרר בחדר. הדממה המתוחה נמשכה שניות בודדות, אך נדמתה לנצח.

חיה המתינה בבית בקוצר רוח. בעלה הלך להיפגש עם עורך דינו לאחר שקיבל ממנו הודעה מסתורית, בה דחק בו להיפגש במהירות. סימן השאלה שריחף בחלל הבית היה גדול. רון, עורך הדין, מעולם לא ביקש פגישה בהולה מהרגע להרגע. לפני שיאיר עזב את הבית הוא הבטיח לה כי אין כל סיבה לדאגה. אבל היא דואגת. מאוד. בעיקר לנוכח חוסר התקשורת מצדו של יאיר. גם כעת - מספר שעות לאחר שעזב את הבית, הטלפון המיוחל בושש להגיע. "הלקוח אינו זמין", הייתה ההודעה שקיבלה כאשר ניסתה לצלצל לבעלה כדי לשמוע ממנו מה אירע שם בפגישה הלא-צפויה.

יאיר התהלך ברחובות ירושלים מבולבל וחרד. ההודעה שקיבל העבירה בגופו רטט של חלחלה. רון, עורך דינו, עשה ככל שביכולתו כדי למסור לו את ההודעה בצורה הקלה ביותר. אבל אין דבר קל בלקבל הודעה לפיה הוא מבוקש על ידי אחד מבכירי העבריינים בישראל. ההלוואה ההיא שלקח לפני כשנה במטרה לשפר את מצבו הכלכלי על ידי פתיחת עסק מבטיח למכירת נעליים, שינתה את חייו מן הקצה אל הקצה. הוא נזכר ביום ההוא שבו החל לגלגל בראשו את הרעיון של פתיחת העסק. חיה רעייתו שיתפה עמו פעולה לכל אורך הדרך, והאמינה כי גם הפעם – חושיו המחודדים של בעלה יוכיחו את עצמם. גם כאשר לווה סכום כסף בריבית גבוהה, היא הביעה את חששה מכך, אך עדיין אפשרה זאת.

העתיד היה נראה מבטיח, אך מהרגע הראשון הוערמו מכשולים בדרך. תחילה היה זה הפיצוץ בצינור המים בחנות שגרר הוצאה כספית גדולה. לאחר מכן נפתחה ממול חנות נעליים של רשת הנעלה גדולה, ולבסוף התברר לו כי הבטחת הסוכן שיצר עמו קשר, לפיה ימכור לו נעליים במחיר מוזל מהממוצע, לא תוכל להימשך לתמיד בגלל אירועים חיצוניים. כך לפחות טען סוכן המכירות. השינויים הללו הכניסו את העסק, שאך זה עתה הוקם, לסחרור של ממש, אשר הוביל לבסוף לסגירת החנות. השלט "מכירת חיסול" שהוצב על דלת החנות היווה אקורד סיום מעציב עבור יאיר וחיה. שנים ארוכות שהם חלמו על הקמת עסק שיעניק להם את האפשרות לפרנס את משפחתם הברוכה מתוך הרחבת הדעת. כעת העסק קרס והחלום נגוז.

זמן קצר לאחר סגירת העסק תחלחל לליבם ההבנה כי סגירת החנות הייתה החלק הקל בסיפור. הריביות שהחלו להיערם בזה אחר זה על ההלוואה שלקח, לצד חוסר היכולת להחזיר את ההלוואה, והטלפונים המאיימים שהחלו להגיע בזה אחר זה, הפכו את יאיר לאדם נרדף שאינו יודע מה ילד יום. "מדוע עשיתי זאת? למה לא שמעתי לאזהרות של חלק מידידי?" תהה לעצמו בלי קול, תוך שהרוח הירושלמית מבדרת את שערותיו. באמצע הוא ננער. "חיה עדיין לא עודכנה. כנראה היא דואגת מאוד", נזכר.

חיה הייתה נסערת כששיחת הטלפון הגיעה סוף סוף. היא הסתערה על מכשיר הטלפון וביקשה לשמוע כל בדל מידע על מה שהתרחש במשרדו של רון. יאיר סיפר וסיפר. הוא לא הסתיר כמעט דבר. "הצ'קים שנתתי לנושים הועברו לידיו של אחד העבריינים הגדולים בארץ", סיפר בעצב. הוא השמיט במכוון את הסיפורים המחרידים ששמע מעורך דינו לגבי ההתנהלות של העבריין המפורסם כלפי אלו שחייבים לו כספים. מסתבר כי אותו עבריין, שכעת אורב לו, אינו מחבב למדי את אותם אנשים שמאחרים בתשלומים. למען האמת, הוא מאפשר עיכוב בתשלום, כי זה מה שמאפשר לו לקבל על ההלוואות ריבית גדולה יותר, אך הוא פחות אוהב את בעלי החוב שמתחמקים לגמרי מתשלום. "והוא נוהג שלא להשאיר דברים שאינו אוהב על מקומם", הזהירו רון. "כדי שהכסף יגיע אליו, הוא מוכן לעשות הרבה", הוסיף עורך הדין. יאיר ביקש שלא להדאיג את חיה יתר על המידה. די היה לו בחשש שהזדחל ללבו עצמו. נחוש היה להסתיר ממנה את המצב האמיתי ככל האפשר.

דבר אחד יאיר ועורך דינו לא ידעו...

* * *

מספר חודשים קודם לכן, בית מלון במרכז הארץ.

מאבטחים חמושים צועדים במסדרונות בית המלון. ביניהם נראה צועד העבריין המוכר כשלצדו כמה מידידיו. זה עתה סיים את ארוחת הבוקר, וכעת שב לסוויטה המפוארת בה הוא מתארח. אורחי המלון תוהים בינם לבין עצמם האם העבריין שצועד לצדם זה עתה, שילם על הסוויטה המפוארת שעבור שהיה בה יש צורך להיפרד ממספר משכורות חודשיות סטנדרטיות, או שמנהלי בית המלון העניקו לו אותה בחינם כדי שלא ייצר להם כאב ראש. גם אם לאי-מי מבין האורחים המחשבה הזו חורה, אין לו אלא לשמור את הזעם בקרבו. אף אחד לא רוצה להיות האיש שירגיז את האדם שצועד כעת במסדרון המלון מלווה במאבטחים המוכנים לפגוע בכל מי שלא ימצא חן בעיניו. העבריין ממשיך לצעוד מעדנות לעבר הסוויטה כשהעוברים והשבים זזים מהדרך.

ואז חל מפנה. באמצע המסדרון, לצד פתח של אחד מאולמות המלון נשמע רעש. דבריו של רב מארגון 'הידברות', המרצה בפני שומעי לקחו בפנים האולם על משמעות חג החירות הקרב ובא, לכדו את אוזניו של העבריין הבכיר וגרמו לו לעצור. משהו מסוים גרם לו לעמוד ולהקשיב מעבר לדלת. נועם הדברים ומתיקות התורה לכדו אותו בזרועותיהם פנימה ולא אפשרו לו להתנתק מהמקום. בשלב מסוים, הוא מסמן בניע ראש למאבטחים, והם נכנסים יחדיו אל האולם המלא מפה לפה. כמה מהנוכחים שדמותו מוכרת להם היטב, זעים באי-נוחות למראהו, אבל הרב ממשיך כרגיל בהרצאתו המאלפת. כל יהודי המגיע לשמוע שיעור תורה הוא עולם ומלואו, גם אם מאחוריו היסטוריה של מעשים אשר נוגדים את רוח התורה והמצוות.

הוא שב לביתו עם מסר מחלחל ותובנות חדשות על החיים שלא ממש נתנו לו לישון אותו לילה. לא ביום אחד, אבל לאט לאט ההרצאה ההיא שינתה את חשיבתו ונתנה לו להבין כי ישנם דברים חשובים וערכיים יותר מכסף וכבוד. מספר ימים לאחר מכן הוא יוצר קשר באופן עצמאי עם ארגון 'הידברות', והוא מתחיל להופיע מפעם לפעם בשיעורי היהדות של רבני הארגון העוברים ממקום למקום ברחבי הארץ כדי להשיב נפשות יהודיות לאביהם שבשמים. בין לבין הוא מצלצל אחת ליום כדי לברר עוד משהו שעדיין לא מובן לו בקו הייעוץ של 'הידברות'.

השינוי שחל בו דרמטי. מכריו מהעבר כבר יודעים כי העבריין הקשוח לא מוותר על מצוות הנחת תפילין מדי יום. לא פעם נדחית או נעצרת לפתע פגישה הכרחית שנקבעה לשעת ערב, בגלל שהאיש נזכר כי עדיין לא הניח תפילין. בקרב מפקדי המשטרה המחוזית, מתחילה לחלחל ההבנה כי ניתן להתרכז יותר בנושאים אחרים שנזנחו עד כה. הפעילות מצדו של העבריין כבר לא מעסיקה אותם כבעבר. אחד המפקדים מציע בהלצה לבקש מרבני 'הידברות' להתגייס למשטרה כדי שיעשו קצת סדר אצל הצעירים, כלשונו. אבל יש כאלו שאינם מקבלים את המצב החדש באהדה. ידידיו של העבריין מבינים כי מה שהיה כבר לא יהיה והם זועמים. עבור העבריין שהחל בצעדי חזרה בתשובה זהירים, התהיות והתרעומת מצד חלק מחברי העבר חולפים על יד אוזנו בלי שיכנסו פנימה. התהליך כבר בעיצומו ואין דרך חזור, מבהירים מקורביו למי שהעזו לתהות בפניהם על המתרחש.

* * *

ליאיר וחיה, שעולמם רחוק מעולמות העבריינות, לא הייתה כל דרך לדעת על ההתחזקות של העבריין. זו הייתה להם הפעם הראשונה בה שמעו את שמו של העבריין, וודאי שלא יכלו לדמיין כי האיש הזה נתון בימים אלו בעיצומו של שינוי משמעותי באורח חייו. בהתייעצות עם הרב שלהם הם החליטו לפנות לעסקנים שיכנסו בעובי הקורה. "לבד לא תצליחו להתנהל מולו", פסק העסקן אליו פנו לאחר ששמע את הפרטים. "אנו נעשה עבורכם את המקסימום על ידי המתנדבים שיש לנו", הבטיח ועל פניהם השתרר ניצוץ של תקווה.

העסקנים שהתגייסו לפעולה לא התקשו לגלות על הקשר בין העבריין לארגון 'הידברות'. זה היה עבורם הפתח הקטן שממנו ניתן היה לסייע למשפחה המסכנה שנקלעה לטלטלה שסופה לא נראה באופק. ביום בהיר אחד הם הופיעו ביישוב שבו מתגורר העבריין המפורסם. הם לא התקשו לזהות את הווילה שבה הוא מתגורר. הפאר מנקר העיניים ושורת המאבטחים שניצבה מסביב הבהירה להם כי זהו מעונו של האיש, שהטיל את אימתו על כל יושבי האזור.

הם ניגשו אל שורת המאבטחים והודיעו להם כי יש בידם מסר חשוב עבור בעל הבית. לאחר מו"מ ממושך, ושורה של מסרים שהועברו משני צדי החומה, הם הורשו להיכנס פנימה. כשהם ממלמלים תפילה חרישית, צעדו בתוך האחוזה המפוארת, בדרכם לחדרו של העבריין.

במשרד מעוצב היטב, שכוסה בווילונות לכל האורך, ישב בעל הבית והמתין לאורחים הלא-קרואים שצצו בפתח ביתו ללא כל הודעה מוקדמת. נברשת הזהב שהשתלשלה מעליו הטילה זרקור של אור על פריטי היוקרה שמוקמו במרכז החדר, אשר השוו למשרד מראה של אולם מלוכה אצילי מימי הביניים.

העבריין הסכים למחול על העזות שהפגינו השניים בהופעתם הפתאומית בפתח אחוזתו, מתוך תקווה כי בזכותם הכסף האבוד יגיע לידיו. לאחר מספר שניות דמותם של השניים נצפתה בפתח החדר. הוא סימן להם במחוות יד לשבת. "מה קורה עם הכסף?" פתח ללא הקדמות. העסקנים כחכחו בגרונם. "באנו כדי לספר לך את האמת", פתחו. "המשפחה ממנה אתה מבקש את כספך אינה מסתירה כסף במקום מסוים. פשוט אין לה כיצד לשלם לך". פניו של האיש התכרכמו. הוא שילב ידיו זו בזו בקשיחות. המסר היה ברור: הכסף צריך להגיע, בכל דרך שהיא, בין אם המשפחה תיאלץ להיכנס לשם כך לחובות או לחילופין, להירדף לאורך שנים ארוכות על ידי אנשי השוק האפור.

העסקנים המשיכו בדבריהם. המסר העקיף שהועבר אליהם ללא-מילים לא בלבל אותם. להיפך, היה נראה כי בדיוק לרגע הזה הם ציפו. כמו שפן שמוציא קוסם מכובעו החלו השניים לפרוס את הצעתם בפני העבריין: "הקהילה שלנו תעשה הכל כדי לשלם ולו חלק מהחוב שהמשפחה חייבת לך. אבל זה עוד לא הכל", הדגישו. "אנחנו בחודש אלול. בתמורה לביטול הריביות הגדולות – אחד מגדולי הרבנים בארץ, הבטיח לומר עבורך 'מי שברך' ביום הקדוש ביותר בשנה: יום הכיפורים", אמרו כממתיקי סוד.

* * *

פניו של העבריין הוארו. גם שפת הגוף השתנתה, והרוח הקשה שנשבה בחדר השתנתה מהקצה אל הקצה. להבטחה כזו, גם העבריין הקשוח התקשה לסרב.

ביום הכיפורים של אותה שנה. מול ארון הקודש הפתוח, ומאות האנשים עטופי הלבן, נפתח ארון הקודש בבית מדרשו של אחד מגדולי הרבנים בארץ, והרב, כולו אחוז דבקות, החל לומר בכוונה את תפילת 'מי שברך'. מתפללי בית המדרש הבני-ברקי לא הבינו מדוע דווקא ביום הקדוש ביותר אומר הרב את התפילה עבור אדם שמעולם לא שמעו את שמעו ואינו נמנה עם בני הקהילה. "כנראה יש דברים בגו", הרהרו, וצדקו.