המסר שקיבל משמים בחלומו הביא לתפנית הלא צפויה

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד (במדבר י"ב, ג'). עניו - שפל וסבלן (רש"י).

לפנינו סיפור מדהים ומרגש, עם מוסר השכל נפלא, שסיפרו הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף': 

המעשה התרחש בשנת התרע"ב, בעיר איסטנבול שבממלכה העותומנית, בזמן הסולטן עבד אל חמיד. 

עדת היהודים בטורקיה היתה ביגון ואבל, בעקבות פטירת רבם הראשי הנקרא "חכם באשי" (החכם באשי הוכר בצו מלכותי כרב הראשי של כלל היהודים באימפריה העותומנית. הוא נחשב למייצג היהודים בפני השלטון ובאמצעותו העביר השלטון את דרישותיו לכל הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה). 

כל ראשי העדה היהודית התאספו, על מנת להתייעץ ולבחור בחכם באשי חדש אחרי רבם המנוח. בתום הוועידה, הוכנה רשימה ארוכה של מועמדים, אותם בחרו ראשי הקהילה, והוחלט שההכרעה תהיה על פי הגורל, כפי שנאמר: בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ (משלי ט"ז, ל"ג).

רגע לפני עריכת ההגרלה, קם גביר מנכבדי פרנסי הקהילה והציע: "למה שלא נכלול ברשימת המועמדים גם את חכם משה לוי? הלוא הוא ענוותן כהלל, וירא שמים בתכלית, וכל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים (ברכות ו':)...". 

כל הנוכחים ביטלו את דבריו באופן מוחלט בטוענם: "חכם משה לוי אינו מתאים כלל לשמש כחכם באשי! הוא אכן ירא שמים וענוותן מופלג, אבל אין לו את התכונות הנדרשות לדמות ייצוגית וסמכותית שתעמוד מול השלטון". 

הגביר המשיך להתעקש: "צריך שתהיה בחכם חכמה ומציאת חן יותר משאר המעלות, והפסוק מלמדנו: רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' (תהילים קי"א), וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן (משלי ג'). הבה נטיל שֵם נוסף לקלפי, הלוא ממילא הכל ייקבע על פי הגורל ומן השמים יבחרו בחכם הראוי לישב על כסא הרבנות". 

הנוכחים החליטו לוותר ולהכניס גם את שמו של חכם משה לוי להגרלה. 

ומה אירע לבסוף - מי עלה בגורל? - 

חכם משה לוי!

כל הפרנסים, מלבד אותו גביר, קמו והתנגדו באופן נחרץ! 

"הָיֹה לא תהיה! חכם זה אינו ראוי לאצטלת הרבנות, עלינו לבחור בדמות כריזמאטית, בבעל לשון המחליק דבריו בצחות וחדות...". 

הגביר טען כנגדם: "הנה גם משה רבינו עליו השלום היה כבד פה וכבד לשון, והקב"ה בחר דווקא בו לנביא ומנהיג על כל ישראל...". 

לבסוף הוחלט לערוך גורל חוזר. 

ומה היו התוצאות הפעם? - 

שוב נפל הגורל על חכם משה לוי! 

הפרנסים שוב התנגדו, ולאחר דין ודברים ממושך, הוחלט לערוך גורל בפעם השלישית והאחרונה. 

גם הפעם עלה שמו של חכם משה לוי! 

כעת כולם היו בטוחים כי מאת ה' היתה זאת, על אף שהיה הדבר פלאי ותמוה בעיניהם. 

עוד באותו היום הכתירו את חכם משה לרב הראשי, הניחו את המצנפת על ראשו, והלבישוהו באצטלת הכבוד של החכם באשי. 

והנה, המנהג בממלכה העותומנית היה, שהמתמנה לחכם באשי צריך להגיע לפגישה אצל הסולטן. בזמן המיועד, חכם משה שמעולם לא דרך בהיכלי מלכות, לבש בגדי פאר, והגיע לטרקלינו של הסולטן. 

מיד בהיכנסו, נתן ה' חינו בעיני הסולטן. לאחר שהשניים שוחחו אמר לו הסולטן: "אני מתרשם מאוד מחכמתך ופיקחותך, אך עם זאת אני מבחין בעננה על פניך, אתה נראה כמודאג ועצוב...". 

"מה אומר למלכי הסולטן - השיב החכם - לתומי חשבתי שתפקידי יהיה רק להשיב על שאלות הלכתיות ולייעץ לידידיי עצות טובות, אך כעת התברר לי שעל כתפיי מונחות כל קופות הצדקה של קהילתנו; קופת הצדקה לעניים, האלמנות והיתומים, קופת הכנסת כלה, קופת הסיוע לחולים... הקופות כולן, לא זו בלבד שריקות לחלוטין, אלא אף בגירעון...". 

תגובת הסולטן היתה מדהימה. "הסר דאגה מליבך - הרגיע את החכם - ראשית כל אכסה בעצמי את כל הגירעונות, ומלבד זאת, מהיום והלאה, מידי חודש כל קופה תזכה לקבלת סכום של חמישים לירות מקופת האימפריה!".

החכם הודה נרגשות לסולטן וברכו. גם הסולטן ענהו בברכה חמה על היבחרו לרב הראשי, והוסיף: "כל אימת שתחפוץ, תוכל להיכנס למעוני, דלתי תהיה פתוחה בפניך בכל עת". 

החכם ירא האלוקים יצא מהארמון בשמחה רבה, והודה לה' יתברך על קצבת המלך לטובת הקהילה היהודית. 

הבשורה על הפגישה המוצלחת ועל תרומתו הנדיבה של הסולטן, הפליאה את כל היהודים. מעולם לא היה חכם באשי שזכה לכזה הישג מדהים. כעת כולם שמחו מאוד ברבם הדגול, וראו באופן מוחשי כיצד הקב"ה מעלה חן על יראיו, כמו שאמרו חז"ל: כל אדם שיש עליו חן - בידוע שהוא ירא שמים, שנאמר "חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו" (סוכה מ"ט:).

כעבור מספר ימים, חלם חכם משה לוי חלום ותפעם רוחו, כי ראה בחלומו שמגישים לסולטן קפה ובתוכו רעל... 

בחשכת לילה ואפלה, לבש את בגדי כהונתו, והלך בזריזות לבית הסולטן. בהגיעו לפני השער, באשמורת הבוקר, ביקש מהשומרים: "הרשו לי בבקשה לעלות אל הסולטן, כי מדובר בדבר נחוץ מאוד ולטובת מלכנו הוא, תעירוהו ואני אחראי על כך". 

השומרים והמשרתים התרשמו שמדובר בעניין בהול, ואכן ניגשו להעיר את הסולטן, והודיעו לו: "חכם משה לוי ממתין לפני השער, ודבר דחוף לו אליך". 

אמר הסולטן: "יבוא יבוא תיכף ומיד". 

עלה החכם ועמד לפני הסולטן בכבוד ואימה, וביקש: "הוציאו נא כל איש מפה, כי דבר סתר לי למלך". כך עשו, ואז ניגש החכם ולחש באוזני הסולטן את סיפור החלום אשר חלם הלילה, "ראיתי שמגישים לפניך קפה מורעל, ולכן באתי להזהירך שלא תשתה הבוקר את הקפה". 

הסולטן הודה לחכם מקרב לב, אך בליבו פנימה חשד שמא המציא את דבר החלום.... 

ויהי בוקר, והמשרת הערל, ששנא את הסולטן, הגיש לפניו את הקפה. פקד הסולטן על המגיש: "היום אשתה את הקפה מאוחר יותר, כעת שתה אתה את הקפה הזה"! 

חשב המשרת בליבו, הרי אם אסרב, יסירו את ראשי מעלי באכזריות לעיני כל, ואם כן טוב לי יותר למות בשתיית הקפה המורעל... 

בלא אומר ודברים שתה את הקפה, וכבולעו נהפך כולו לכחול, פרפר ומת...

הסולטן נפעם והתרגש לנוכח הצלת חייו. הוא הרעיף ברכות והודאות על ראשו של החכם שהצילו ממוות בטוח. 

מאותו היום, היטה הסולטן חסד ליהודים, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, בעקבות התשועה המופלאה שגלגל ה' יתברך על ידי החכם באשי. והיה החכם אהוב מאוד בעיני הסולטן ובעיני היהודים כולם, ועתה ראו כולם כיצד איש תם ושפל ברך, ברצות ה' יתברך, יכול להצליח ולהיטיב לבני עדתו יותר מאשר דיפלומט מעולה, בעל הופעה מרשימה וכושר נאום, וזאת משום שהקב"ה נותן לענוים חן מיוחד, ודעת ותבונה ליראיו. 

וכפי שראינו שמשה רבינו התנצל לפני הקב"ה שאין בידו לשמש כמנהיג ישראל ולדבר לפני מלך האימפריה המצרית, "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי... כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי", והקב"ה ענהו: "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר, הֲלֹא אָנֹכִי ה'. וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ...!". ויתכן שהקב"ה בחר דווקא במנהיג ערל-שפתים, כדי להחדיר לליבנו את האמונה, שהוא יתברך עשה עושה ויעשה לבדו את כל המעשים, ומנהיג לכל הברואים, וגם אם אתה כבד פה וכבד לשון, כשתדבק במידת הענוה והשפלות, הקב"ה יתן מענה לשון בפיך ויורה לך את אשר תדבר, ובכך תזכה לסייעתא דשמיא והארת פנים מיוחדת מלמעלה.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.