הזמין קייטרינג ונמצא בחו"ל. בעל הקייטרינג נדהם... ותבע

דין התורה המעניין שלפנינו, הגיע לבית הדין בחודש סיון תשע"ט, בעקבות המעשה הבא:

אל בעל קייטרינג ירושלמי בשם ראובן, התקשר יהודי בשם שמעון מארצות-הברית, וסיפר: "בני משפחתנו עומדים להגיע לארץ ישראל לשמחת נישואי בננו. אבקש לערוך הזמנה גדולה של מנות, לקראת 'שבת שבע ברכות', שתיערך אי"ה בירושלים בשבת פרשת קורח". 

ראובן התחייב להכין את כל המנות, וביקש משמעון שיצור עמו קשר בערב שבת קודש פרשת קורח בשעות הבוקר המוקדמות, ואף ביקש את טלפון האכסניה בה ישהה שמעון. עלות הזמנת המנות לכל סעודות השבת הסתכמה בסכום של: 20,000 ש"ח, ושמעון העביר לחשבונו של ראובן 'דמי קדימה' בסך 5,000 ש"ח. 

ובכן, בהגיע המועד המיוחל, ראובן המתין לטלפון משמעון, אך הלה לא התקשר אליו. ראובן החליט להתקשר בעצמו לטלפון האכסניה של שמעון, אך השיחה לא נענתה. הוא התקשר שוב ושוב, אך גם לכל השיחות הבאות לא היה מענה... 

משכך, החליט ראובן לחייג למספר הטלפון של בית שמעון באמריקה. לתדהמתו הרבה, הוא שומע מעבר לקו את קולו של שמעון...

"מה אתה עושה באמריקה?! - התפלא ראובן - הרי ההזמנה שלכם הינה לשבת הנוכחית, פרשת קורח, וכל המנות כבר מוכנות ומזומנות עבורכם!".

השיב שמעון: "איני מבין מה אתה רוצה, הרי כפי שאמרת ההזמנה היתה לפרשת קורח, דהיינו לשבת הבאה... השבת הלוא קוראים בתורה פרשת שלח לך...".

מה התברר? - 

מכיוון שבאותה שנה קראו בארץ ישראל באסרו חג של פסח, את פרשת "אחרי מות", ובחו"ל היה יום טוב שני של גלויות (ולא קראו בפרשת השבוע), ממילא בכל השבתות הבאות קראו בני חו"ל את הפרשה אותה קראו בארץ ישראל בשבת שעברה (עד לפרשת מסעי בארץ, בה קוראים בחו"ל מטות-מסעי), כך ששבת פרשת קורח בארץ, היתה באמריקה שבת שלח לך, ושמעון התכוון להזמין לשבת קורח לפי סדר קריאת התורה באמריקה (שהיא שבת פרשת חוקת בארץ), וראובן הכין את המנות לקראת שבת פרשת קורח בארץ ישראל...

עכשיו דורש ראובן משמעון: "עליך לשלם לי את מלוא דמי ההזמנה, שכן האירוע נערך כאן בארץ ישראל, והיה לך להודיע לי על קיומו לפי סדר הקריאה הנהוג בארצנו!".

כנגדו טען שמעון: "לא הייתי מודע לשינוי בקריאות התורה בין ארץ ישראל לחו"ל... כתושב חו"ל נקבתי בפרשה לפי הסדר הנהוג כאן אצלנו...".

עם מי הדין?
 

תשובה

א) מבואר בשולחן ערוך (חו"מ סי' של"ג ס"ח): אמר לאומן 'עשה לי דבר פלוני (חפץ מסויים) ואקחנו ממך', (כגון שהזמין בגד מחייט או שולחן מנגר), ועשאו האומן, ואחר כך המזמין אינו רוצה לקחתו, והוא דבר שֶׁיִּפָּסֵד אם לא יקחנו מיד, הדין הוא, שחייב המזמין לשלם את דמי החפץ. וחיובו אינו משום שקנה את החפץ, שכן לא עשה בו מעשה קניין, אלא משום שעל פי דיבורו הוציא האומן הוצאות וטרח לייצר את החפץ, וכעת אין לו שום אפשרות למוכרו לאחרים, ולכן צריך המזמין לשלם עבור ההפסד שנגרם מחמתו לאומן.

ב) ולכאורה גם בענייננו נראה, שהיות ושמעון דרש לספק לו את המנות כאן בארץ ישראל, התאריך הקובע הוא התאריך כאן בארץ ישראל, ולא במקומו של המזמין. וממילא, היות ושמעון גרם לראובן בעל הקייטרינג לבשל את המנות במועד הלא נכון, מחמת שפשע קצת לנקוב בפרשה שקוראים בארה"ב, ולא במקום ההזמנה, וממילא חייב לשלם את מלוא דמיהם (במידה ואין לבעל הקייטרינג אפשרות למכור את המנות לאחרים). 

ג) אולם, כאשר הצענו את הדברים לפני הרבי יצחק זילברשטיין, אמר לנו רבינו כדלהלן:

מבואר בפוסקים, שכאשר אדם הזמין פועל לעבודה, ונמנעה מהפועל האפשרות לבצע את העבודה מחמת אונס, אזי בין אם העובד והמעביד שניהם היו יכולים להעלות על דעתם שעלול לקרות האונס, ובין אם שניהם לא היו יכולים להעלות על דעתם שעלול להיות כך, אין המעביד חייב לשלם לעובד את שכרו, והפועל שהוא בא להוציא מבעל הבית ממון, ידו על התחתונה (יעויין שו"ע חו"מ סי' של"ד ס"א וסמ"ע שם). וכלשון הרא"ש (ב"מ ו'-ג'): "כל אונסא דלא איבעי לאסוקי אדעתייהו, לא פועל ולא בעל הבית, אי נמי תרוייהו איבעי להו לאסוקי אדעתייהו - פסידא דפועלים, דהמוציא מחבירו עליו הראיה וידו על התחתונה". 

ד) כמו כן מצינו במסכת בבא קמא (כ"ז.), שקונה שביקש חבית, ונתן לו המוכר כד, ושב הקונה ותבע ליתן לו את מה שביקש לקנות, וטוען כנגדו המוכר: הרי במקומנו, קיים מיעוט של אנשים שקוראים לחבית 'כד', וגם אני מאותו מיעוט שקוראים לחבית כד, ולכן זה מה שנתתי לך... הדין בזה הוא שאכן יכול המוכר להישאר מוחזק בממון, שכן הכלל בדיני ממונות הוא ש'המוציא מחבירו עליו הראיה', ורוב אין בו די להיחשב כ'ראיה' ולהוציא ממון על פיו.

ה) לאור הדברים, נוכל לדון בענייננו, שהיות ויש כאן מידה שווה של טעות ופשיעה, מצד שמעון ומצד ראובן, הרי שראובן אינו יכול להוציא ממון משמעון המוחזק, כי עד כמה שיטען שחשב שההזמנה היא כפי סדר הפרשיות בארצנו, יכול המזמין האמריקאי לטעון שהוא לא היה מודע לשינוי בקריאת התורה, והזמין את המנות לשבת הבאה, כפי הרגילות אצל בני חו"ל, ובמקומו של המזמין ישנם רבים שקוראים לפרשת קורח כפי סדר הפרשיות הנהוג בחו"ל, ואינם מודעים לשינוי בסדר הפרשיות בארץ ישראל.

ועד כמה שנאמר שהיה למזמין לדייק היטב בהזמנתו ולנקוב בפרשה אותה קוראים בארץ (מקום ההזמנה), הרי שיש מקום לטעון גם להיפך, שגם בעל הקייטרינג היה צריך לדקדק ולוודא אודות מועד ההזמנה המדוייק, ולהעלות על דעתו שמא המזמין האמריקאי נוקב בפרשה לפי סדר הקריאה במקומו... ולמעשה שניהם נהגו בחוסר אחריות בכך שלא קבעו את מועד ההזמנה על פי תאריך מדוייק (כך וכך לחודש פלוני, ולא באזכור פרשת השבוע בלבד). ולפיכך, יד בעל הקייטרינג על התחתונה, והוא אינו רשאי לדרוש תשלום על הפסד המנות שהכין!

כל זאת ביחס לתשלום שהמזמין טרם שילם, אך באשר ל-5,000 ש"ח שכבר שילם וראובן מוחזק בהם, בזה ידו של שמעון על התחתונה ואינו יכול להוציאם מידי ראובן.

לסיכום: שמעון אינו חייב לשלם את כל דמי ההזמנה, אולם ראובן יכול להשאיר בידו את דמי הקדימה שקיבל.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.