כתבות מגזין
"סגרתי את הסטודיו לציור, ושקעתי כל כולי בלימוד התורה": יוני גרשטיין משרטט את קורות חייו
מבית הספר הלאומי הגבוה לאומנויות בפריז - אל היכלי "נתיבות עולם" בבני ברק. מגלריות ציור בינלאומיות - לז'אנר אומנותי פורץ דרך בציבור החרדי: ר' יוני גרשטיין, אומן הציור הראשון בציבור החרדי מספר על הדרך הארוכה, וחושף את הפייבוריט של השנה: משניות מצוירות על מסכת סוכה
- מרים סלומון
- י"ב תשרי התשפ"א
יוני גרשטיין
"נולד עם מכחול ביד", כך אוהבים לומר על ציירים מפורסמים. מסתבר שגם אצל ר' יוני גרשטיין, אומן הציור החרדי, התגלה הכישרון מוקדם למדי:
"התחלתי את הדרך יחד עם אחי התאום דוד". מגלה לנו גרשטיין פרט משפחתי שלא רבים יודעים. "שנינו קבלנו את המתנה הזו משמים. עוד כשהייתי בגן יחד עם דודו, הגננת אמרה לאמי: 'הילדים שלך מאד מוכשרים'. אמי הייתה רחוקה מציור, ולא התרגשה יותר מדי מהמחמאה של הגננת. לא היו ציירים קודמים במשפחה, ולא תורשה ידועה של כישרון הציור. אך אנחנו הפתענו. גדלנו ולא הפסקנו לצייר, ובבית הספר כבר ידעו כולם כי זו תהיה הקריירה שלנו. זו תהיה תכנית החיים של שנינו. למדנו בחוגי ציור נחשבים, והתפתחנו אחי ואני כל אחד בתחומי הציור שמשכו אותו. אחרי השירות בצבא נסעתי להשתלם באקדמיה בפריז. במקביל, אחי למד ב'בצלאל', ואחר כך הגיע אף הוא לפריז. לאחר כשלוש שנים חזרתי לארץ, פתחתי סטודיו, מכרתי ציורים בגלריות, והמסלול היה מוכר, מצליח וצפוי".
ופתאום, באמצע החיים, השתנה הנתיב המשורטט. איך זה קרה?
"בגיל שלושים ושמונה, ריחם עלי הקב"ה, והאיר לי דרך חדשה: קרובת משפחה שלנו, קיבוצניקית שהלכה לצבא, חזרה לפתע בתשובה. לא יכולתי להסכים בשתיקה עם הצעד שלה. שוחחתי אותה וטענתי: 'עזבי, הם משגעים אותך'. ניסיתי לשכנע אותה בכל דרך לעזוב את ה'הבלים הללו'. אבל מכל הוויכוחים והשיחות שלנו, בסוף דווקא אני הייתי זה שהשתכנעתי. התשובות שלה היו סדורות והגיוניות עד להפתיע, וסקרנו אותי מאד. בשלב מסוים אמרתי לה: 'מי הרב שלך? אלך ואתווכח אתו ישירות!' היא נתנה לי את הטלפון של הרב משה איינהורן, אברך צעיר ולא מפורסם, שכיום מנהל סמינר גדול בירושלים. התקשרתי אליו ובקשתי לשוחח, והוא הזמין אותי בפשטות אל ביתו.
באתי אליו אחרי העבודה, שש אלי ויכוח, וגיליתי אדם עדין מלא חוכמה וענו מאד. שוחחנו רבות, והתרשמתי מאד מדבריו האיכותיים. שבוע אחרי שבוע הגעתי אליו לשוחח ולהעמיק, ובכל פעם יצאתי בהרגשה של שמחה ונעימות בלב. לאט לאט התקרבתי לה' ולתורתו. התחלתי קצת להתפלל, קצת ללמוד, ולשמוע קלטות של רבנים (אז עוד לא שמענו על הרצאות מקוונות). אחר כך הלכתי לסמינר 'ערכים' והתחזקתי עוד יותר. נרשמתי לישיבת 'נתיבות עולם' והחלטתי לשמור תורה ומצוות. זה לא היה קל, במשפחה לא הבינו את ה'צעד התמוה' שלי, ואפילו כעסו. גם אחי התאום לא הבין מה ארע לי. הוא נותר בשלו עם המכחולים והציורים, ואני הפניתי עורף לכל עולם הציור וביקשתי לשבת וללמוד תורה ורק תורה כל ימי חיי. סגרתי את הסטודיו שלי ובמשך כמה שנים נטשתי את הציור לחלוטין ושקעתי כל כולי בלימוד התורה".
כבעל תשובה נלהב, לא חשב יוני כי הציור יחסר לו אי פעם. הוא נכון היה לוותר על כל הכבוד, הכסף והאומנות שבמלאכה, ואף לא חשב להתייעץ אם אכן זהו הצעד הנכון עבורו. אולם התשובה הגיעה ישירות אליו אף ללא ששאל:
"באחד הימים עליתי אל מרן הרב שך זצוק"ל לשאלה הלכתית מסוימת. לאחר שקבלתי תשובה המשיך הרב שך ושאל אותי מעצמו: 'במה הנך עוסק?' אמרתי לו כי אני חוזר בתשובה. הוא ברר במה עבדתי וכששמע שהייתי צייר והפסקתי, אמר לי: 'היית מומחה? אז למה אתה לא ממשיך?' הופתעתי מאד והסברתי לרב כי אני רוצה ללמוד תורה, ואיני זקוק כעת לפרנסה. הרב שך לא הסכים אתי ואמר לי לחזור ולצייר, ולא בגלל הפרנסה אלא בגלל הנפש. הוא הורה לי ללמוד תורה במשך חצי יום ולצייר במשך חצי יום. יצאתי ממנו המום למדי, והבנתי שיהיה עלי לחזור לציור. מה אצייר? תמונות? למי אמכור אותן? אומנות הציור לא הייתה מוכרת בציבור החרדי. כל נושא הציור היה חובבני ומופקר למדי, ולא חשבתי שיהיה ביקוש לציורים שלי. אז איך אחזור למלאכת הציור? מתי? איפה? למי? לא היו לי תשובות".
כשהרב והצייר המפורסם יוני גרשטיין, הגיע למרן הרב שך זצ"ל, על מנת להיוועץ עמו בקשר לשאלה מסוימת ברפואה - הוא הופתע לגלות כי הרב מטה את השיחה לכיוון אחר לגמרי: הרב שך שאל אותו על עיסוקו ולמשמע התשובה - העניק לו עצה, שלדברי גרשטיין 'הצילה את חייו'. צפו (באדיבות אתר 'מענה')
העתיד הציורי היה נראה עגום
העתיד הציורי היה נראה עגום, אך לקב"ה יש דרכים משלו.
"אחד מחברי לישיבה בקש ממני באחד הימים לצייר עבורו את הלכות ציצית. הוא רצה לפרסם בבתי כנסת את הלכות ציצית, ושאל אם אני מסכים לצרף להלכות כמה ציורים מעשה ידיי כדי שיבינו את ההלכות. שרבטתי בקלילות את הלכות הקשירה של הציצית, לפי הכוונתו, בעט פשוט על גבי דף לבן, אפילו בלי צבע ובלי מכחולים. החבר הדפיס את הציורים הפשוטים שהכנתי לו, צילם עותקים רבים והדביק בבתי הכנסת. התגובות הנלהבות הפתיעו אותנו. זה היה חידוש גדול באותם ימים, ואני הבנתי כי יש ביקוש גדול לציורים ממחישים של הלכות.
"בעקבות זאת עלה לי הרעיון לצייר ולהמחיש הלכות נוספות, וחשבתי להתמקד בציורי משניות. המשניות עוסקות בנושאים מוחשיים ויומיומיים שאפשר לצייר ולא בסוגיות, סברות ופלפולים מופשטים שקשה להמחיש. הלכתי להתייעץ עם הרב הגאון ר' יצחק זילברשטיין, ושאלתי אותו אם ראוי לצייר הלכות. לשמחתי, הרב אישר את הרעיון וגם הוסיף המלצה, להתחיל ולצייר את מסכת שבת.
"עם הרבה חששות והתלבטויות, התחלתי לצייר את המשנה. למדתי את המשניות יחד עם חברותא, ואחר כך לקחתי מחברת ועט והתחלתי לצייר הלכה אחרי הלכה. בלי סטודיו ובלי תנאים מינימליים, מילאתי מחברות שלמות בטיוטות של ציורים. ציירתי מושגים תלמודיים כמו כירה, תנור וכוּפַח, והמחשתי הבדלים בין הדינים ותנאים הלכתיים. החבר שלי לימד אז קבוצת בחורים את מסכת שבת, ובכל שיעור הוא לקח את הטיוטות שלי והראה לתלמידים. הם היו קבוצת הנסיינים שלי. לאחר השיעור הוא היה מחזיר לי את הדפים בתוספת הערות: כאן התלמידים שאלו כך וכך, כאן התלמידים לא הבינו, ופה חסר הסבר... שיפצתי את הציורים ותיקנתי אותם עוד ועוד לפי הערותיו של החבר. אחרי שהיינו מרוצים מהציור, הייתי מצלם ומקטין אותו במכונת צילום, ומצמיד לצד דברי המשנה שהקלדתי והדבקתי שורה שורה. עבדתי על מסכת שבת במשך שלוש שנים, דף אחרי דף, בצורה פרימיטיבית לחלוטין, עד שזכיתי לברך על המוגמר. לפניי הייתה ערמה נכבדה של 350 עמודים מצוירים וכתובים".
השלב הבא היה המלחיץ ביותר עבור הצייר החדש במערכת. גרשטיין לא העז לעשות את הצעד המכריע.
"הסתכלתי על הדפים ולא ידעתי מה אעשה בהם. אחד מידידיי המריץ אותי להוציא אותם לאור כספר, ואני רעדתי כולי: מי אני שאוציא ספר תורני? ומי יסתכל על הספר ללא שם מפורסם של רב מחבר? אף אחד לא מתעניין בצייר אלמוני אחד, והכלאה של ציורים והלכות בכלל הייתה תקדים שדרש ממני אומץ רב. אולם החבר שכנע ודחף אותי, ובחשש גדול פניתי להוצאת הספרים פלדהיים עם ערמת הדפים המצוירים. בהוצאה לאור דווקא קבלו את ההצעה בהתלהבות, והחליטו להדפיס 2000 עותקים. בחסדי ה', חודש אחר כך אזלה המהדורה ובהוצאה לאור בקשו להוציא מהדורה נוספת. זו הייתה הפתעה גדולה עבורי, ושמחה גדולה עוד יותר. קיבלתי הרבה תגובות מקוראים שסיפרו לי כי ילדיהם לומדים את המשניות בשמחה, ומצליחים להבין אותן בקלות בזכות הציורים, והתרגשתי מדבריהם. הקוראים גם שלחו הרבה הערות ובקשות, ובזכותם יכולתי לתקן ולשפר בהרבה את המהדורות הבאות. עד היום, ספר הביכורים שלי – משניות שבת המצוירות 'פני שבת' הוא הספר המצויר שלי שנמכר הרבה יותר מכל שאר הספרים שציירתי והשקעתי בתנאים מודרניים בהרבה.
טעימות מהמשניות המצוירות...
העבודה התמשכה על פני ... 20 שנה תמימות
"במקביל, ביקש ממני אותו ידיד לצייר עבורו את ל"ט מלאכות שבת. כבר הייתי 'מונח' בחומר, והסכמתי בשמחה. הספר כולו עוסק בביאור חצי פרק אחד במסכת- ומראה כיצד נראו ל"ט מלאכות שבת ותולדותיהן במציאות. היו אלו ציורים עם הרבה פרטים קטנים, מתובלים בהבזקי הומור ומלאי צבע. את הציורים האלו ציירתי ביד וצבעתי במכחול, וברוך ה', שני הספרים- המשניות המצוירות וגם 'ל"ט מלאכות' הגיעו במקביל לדפוס".
לאחר הניסיון המוצלח עם מסכת שבת, החליט ר' יוני גרשטיין לצייר גם את מסכת סוכה.
הדמיה ''מסכת סוכה''
"התחלתי ללמוד אותה בעיון, ותוך כדי כך לצייר את המושגים וההלכות המעניינות שיש בה. עדיין בלי מחשב, רק עם מחברות ועטים ומכחולים. עם הזמן, נכנסתי יותר ויותר למלאכת הציור בציבור החרדי, פנו אלי בעבודות איור לספרי ילדים, ציורים לעיתונים וקריקטורות, והיה גם פרויקט מיוחד של ציורים על פרקים בגמרא עבור ילדים. זו הייתה עבודה מאתגרת מאד, אך מלאת סיפוק. בשנים האחרונות זכיתי לחבור לארגון 'זיכרון חנה'. במסגרת זו אני מצייר משניות נוספות מסדר זרעים: מסכת שביעית, דמאי, חלה, מעשרות, מעשר שני ותרומות, עורלה, כלאיים, פאה וביכורים. ההלכות המצוירות מודפסות ומחולקות מדי חודש לאלפי ילדים הלומדים אותם ונבחנים עליהם.
"הפרויקטים האלו הגיעו בזה אחר זה, דחופים ובהולים, ותמיד קטעו אותי באמצע העבודה על מסכת סוכה. בין פרויקט לפרויקט תמיד חזרתי למסכת סוכה האהובה עלי, והוספתי עוד כמה ציורים. בכל שנה מחדש אמרתי לעצמי: 'השנה אני מסיים ומוציא את המשניות לאור'. השנה. כשהוצאתי את פרק 'המפקיד' אף רשמתי בסוף הספר הודעה מיוחדת שבקרוב תצא מסכת סוכה עם איורים, והוספתי שם ציור אחד שכבר היה מוכן אצלי. עשיתי זאת כדי לחייב אותי להתקדם ולסיים. ולמרות הכול, בכל פעם הגיע פרויקט אחר דחוף יותר, והפרויקט הפרטי שלי נדחה. כך בלי תכנון, התמשכה העבודה על פני 20 שנה תמימות והתקדמה טיפין טיפין...
"בחופש האחרון השנה החליט החתן שלי לעזור לי ולהמריץ אותי להוציא את מסכת סוכה לאור. הוא הבטיח לי את עזרתו, ובזכותו הודעתי לארגון כי לפני שנמשיך לפרויקט הבא אני לוקח פסק זמן לצורך פרויקט אחר. בעידודו של חתני למדתי שוב את המסכת, עברתי על כל הציורים הקודמים והמשכתי לצייר עד שהגענו לסיום המסכת. כמובן, מאז שציירתי את הציור הראשון במחברת ועט בימי הישיבה הזכורים לטוב, השתנתה צורת העבודה שלי לחלוטין: חזרתי לעבוד בסטודיו, עם כלים משוכללים ומחשב מתקדם, וחלק מהציורים הידניים הראשונים שלי חזרתי וציירתי באופן ממוחשב. כעת הספר בכריכיה, ואני מקווה מאד שאכן יוכלו לקנות אותו למרות הסגר".
כולנו מכירים את הקו הקליל והחלק של יוני גרשטיין. קו שמשדר חופשיות וזרימה על הדף. האם איורי המשניות אכן נעשו בחופשיות ובקלילות?
"העבודה על איורי המשניות דורשת הרבה עיון, העמקה ובדיקה כדי להבין כל מושג וכל הלכה לאשורם. אינני יכול לצייר כהרגלי בציור חופשי, ועלי לדייק ולאמת כל פרט לפני הציור. יש מושגים המתוארים במפורש במשניות ויש פרטים שעלי להשלים לפי הדמיון. לדוגמה, במסכת סוכה יש חלק גדול העוסק בשמחת בית השואבה בבית המקדש, והוא היה הכי קשה לציור. כיצד נראו חמש עשרה המעלות המפותלות בבית המקדש? מה היה מראם של החוגגים שעלו עם המים השאובים ממעיין השילוח? איך נראו מלבושיהם? נעזרתי בדגמים עשויים של בית המקדש, שאלתי וליבנתי את הנושא, ועדיין היו דברים שלא יכולתי באמת לדעת כיצד נראו.
מתוך המשניות המצוירות: שאיבת מי המעיין לניסוך המים
"זה לא קל, אך כשאני חושב על ההנאה שתהיה לילד המעיין, גם העבודה המתישה הופכת אצלי להנאה. שלא כמו בציורים רגילים, אלו הם ציורים יקרים ואהובים שלי עצמי יש תחושה מתוקה כשאני עמל להמחיש אותם. יחד עם ההנאה, יש לי גם התרגשות גדולה מהזכות ללמד אלפי ילדים דרך הציורים שלי. מלמד בתלמוד תורה מסביר לכשלושים ילדים בכיתה מהי סוכה כשרה, ולעומתו, אני זוכה ברוך ה' שהציורים שלי מלמדים הרבה מאד ילדים, וזה זכות מופלאה. כשאני מהרהר באותם ילדים ותלמידים שייעזרו בציורים שלי בשביל הבנת ההלכות – אני מקבל הרבה כוח להמשיך ולהשקיע".
הגר"ח קנייבסקי מדפדף במשניות, מעלעל, מחייך ונהנה
ואיך התחושה לעבוד על פרויקט במשך 20 שנה?
"העבודה על הציורים של מסכת סוכה הייתה חביבה עלי מאד: זו מסכת עם הרבה הלכות מעניינות ומושגים לא מוכרים, שכאשר ממחישים אותם בציור – הילדים מבינים הרבה יותר טוב את לימודם. כשילד קורא במשנה מילים כמו סוכה מדובללת, קינוֹף, או נקליטים, הוא מתקשה להבין במה מדובר והלימוד קצת רחוק ממנו. אבל כשהוא רואה מול העיניים ציור קליל וחמוד של האנשים עם החלוקים וסודר כרוך על ראשם, פתאום הלימוד נעשה לו נחמד ומהנה. ובאופן אישי, אני משתדל במיוחד בציורי המשניות שהציורים יהיו חמודים, כי לתחושתי, ההמחשה בציורים קלילים נותנת ללימוד מתיקות וערבות, בפרט אצל ילדים צעירים. והאמת, גם מבוגרים כבר אמרו לי שהם נהנים לעיין במשניות המצוירות. לא מזמן התקשר אלי מישהו ואמר לי, שהוא מצטער למה לא בונים היום כפרים עם בתים כמו במשניות המצוירות שלי. הוא מחפש לגור בבתים 'חמודים' עם חצרות רחבים וגגות גדולים, כמו שאני מצייר ולא מוצא...
ברוך ה', מרן הגאון ר' חיים קנייבסקי עודד אותי מאד להוציא לאור את המשניות המצוירות. ובכל פעם שאני מביא לפניו מסכת נוספת שסיימתי לאייר, אני רואה כיצד הוא מדפדף ומחייך, מעלעל ונהנה, ובכל פעם המחזה מרגש אותי מחדש".
האם חברים שלך מהעבר רואים את ציוריך כיום?
"לא נראה לי, זה לא מעניין אותם. אחי רואה את הספרים ואומר לי: 'כן, בוודאי. אתה צייר מעולה, אבל מבוזבז...' לתחושתם, הם 'איבדו' אותי בציבור החרדי. הם חשבו שאתמקד באומנות והציורים שלי יהיו מפורסמים ברמה בינלאומית. אולם אני יודע כי כל ילד שלומד את המשניות טוב יותר בזכות הציורים שלי, שווה לי יותר מאלפי זהב וכסף".