נשלח מעולם האמת כדי להחזיר בתשובה

מספר הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: סיפר לי יהודי נכבד מעשה מופלא שהתרחש בארה"ב.

נסעתי לארה"ב לצורך עיסוקי, ועיקר חנייתי היה בעיר מיאמי השוכנת לחוף הים. בעיר זו מתגורר בן דודי, שלא ראיתיו מזה שנים רבות, ואף על פי שידעתי שהוא רחוק מאוד משמירת תורה ומצוות, בכל זאת רציתי להיפגש עמו ולהתוודע למצבו.

התקשרתי אליו ושאלתיו אם הוא מעוניין להיפגש, והוא ניאות לכך בחפץ לב והזמין אותי לבוא אל ביתו. והנה מייד בראותי אותו, נדהמתי מאוד לראות כיפה חבושה לראשו... חשבתי בלבי, שאולי חבש את הכיפה לכבודי, אך בהיכנסי למעונו המפואר הבחנתי להפתעתי הרבה במזוזה מהודרת המעטרת את פתח הבית, דבר שלא היה אצלו בפעם האחרונה שביקרתי במקום. מה גדלה תדהמתי כאשר נכנסתי לסלון, ועיניי נתקלו בפמוטות השבת, בסידורים ובחומשים, בספרי קודש ובעוד פריטים יהודיים... לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותו: "ראה נא יקירי, אני מבחין שחל שינוי מסוים בחייך. כל כך מרגש לראות את הכיפה חבושה לראשך, את המזוזה שנקבעה בפתח ביתכם, ספרי קודש ופמוטות... תוכל נא לספר לי, מה עומד מאחורי השינוי המופלא שחל כאן?".

והאיש החל לספר דבר-פלא שעבר עליו: ביום ראש השנה האחרון ישבתי במרפסת ביתי וצפיתי במרחבי הים הגדול אשר מול הווילה שלי. לפתע הבחנתי בנחיל גדול של אנשים היוצאים מבית הכנסת והולכים לכיוון הים. למרות שהייתי רחוק מאוד מיהדות, ושנים רבות לא נכנסתי לבית הכנסת, נזכרתי שמדובר במנהג שבו משליכים היהודים את חטאיהם לים ביום ראש השנה – 'תשליך'. המראה המפליא של 'נחיל היהודים הדתיים' הצועד לעבר הים, הזכיר לי את אבי המנוח, שהיה לוקח אותי בתור ילד לעשות 'תשליך' בים. בהחלטה של רגע אמרתי לעצמי, שגם אני אצטרף ליהודים הללו לכיוון הים, והלכתי... ועמדתי נרגש בין היהודים האוחזים בידיהם סידור ומתפללים.

מאן דהוא ניגש אליי ותחב לידי סידור והצביע על הקטעים הנאמרים, ואמרתי את נוסח התשליך בהתרגשות יחד עם שאר היהודים. התשליך הסתיים, ופניתי לשוב לעבר ביתי, ואז אני מרגיש דפיקה על גבי...

הסתובבתי, ולנגד עיניי עומד יהודי מכובד, גבוה והדור פנים, השואל אותי בהארת פנים: תאמר לי יהודי, שופר כבר שמעת היום? - - - השבתי בשלילה. מייד הוא הוציא מכיס בגדו שופר קטן, ביקש שאשמע ואתכוון לצאת ידי חובה, ותקע בשופר כמה תקיעות. כשסיים, פנה אלי ואמר: "קוראים לי משה כץ" והלך לדרכו. חזרתי לביתי וכולי נפעם. שיתפתי את אשתי בחוויות שהיו לי בתשליך ואף תיארתי בפניה את האיש הדור הפנים שתקע עבורי בשופר, וסיימתי: "משום מה האיש החליט להיפרד ממני תוך כדי שציין את שמו – משה כץ". אשתי שמעה את השם, ומייד פרצה בבכי מר, ותוך כדי הבכי ביקשה שאתאר לה שוב, באופן ברור, את צורתו וקלסתר פניו של היהודי ההוא. התברר שאותו "משה כץ" לא היה אלא אביה של אשתי, שהיה תלמיד חכם ובעל תוקע בעיר פרשבורג שבהונגריה ונרצח בשואה, כך שמעולם לא הכרתיו. ומכיוון שאשתי שינתה את שם משפחתה, לא ידעתי ששם משפחתה הקודם היה 'כץ'. ואכן, סיים הבן-דוד ממיאמי, מאותו רגע השתנו חיינו...

סיפרתי את הסיפור לרבנו הגר"ח קניבסקי שליט"א, והוא אמר, שבהחלט ייתכן שהיה זה גילוי מן השמים לבני הזוג כדי שיפשפשו במעשיהם, וכבר מצינו דברים כאלה בחז"ל.

מתוך הספר "102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים" של הרב צבי נקר. לרכישת הספר, לחצו כאן.