די.ג’יי מירי פטל: "היו לי קשיים חברתיים עצומים. האישה שאני היום נולדה מתוך כאב"

מירי פטל (31) היא די.ג'יי דתיה וססגונית, אחת מתוך מעטות בארץ, במיוחד במגזר, בתחום שיש לו לא מעט ביקוש. היא מוכרת בזכות מסיבות הנשים שהיא עצמה מפיקה ברחבי הארץ, בהן היא מנגנת הכול – ממוזיקה חסידית ועד מוזיקת עולם. הנשים, מצידן, זוכות ליהנות ממסיבות בעלות תוכן, עם כיבוד מפנק: מרקים חמים בחורף או פירות טריים בקיץ (הכול כשר מהבית), ומכירות של תכשיטים ובגדים יד שנייה. היא אמרה פעם בראיון ש"התרגלנו שנשים דתיות יכולות לרקוד רק בחתונות, אבל יש נשים רבות שמחפשות לרקוד גם בעוד הזדמנויות, באווירה מתאימה ובעלת תוכן. לכן רוב המסיבות מתאגדות סביב ציוני דרך משמחים בלוח השנה היהודי".

היא גדלה בשכונת רמות בירושלים לאם אמריקאית ולאב ישראלי ממוצא עירקי. "אבא ואמא הכירו בארה"ב וגרו שם במשך תקופה ארוכה. אני בת הזקונים מבין ארבעה אחים, ונולדתי בארץ". לאחר 20 שנות נישואים, כשמירי בת 8 בלבד, אביה החל לחזור בתשובה, והיא היחידה מבין אחיה שספגה את השינוי, אבל בקצב שלה. "למדתי במסגרת חילונית בזמן שאחיי למדו באורט רמות, אבל בשל קשיים חברתיים החלטתי לעבור לבית הספר תל"י (בית ספר שמקדם את החינוך היהודי – ש.פ). רוב הילדים שם מגיעים מבתים חילוניים, אבל יש דגש ופתיחות לחינוך יהודי".

ההורים שלך היו אז חילוניים, מה גרם לך לעבור?

"מבחינה חברתית לא היה לי טוב בבית הספר, למרות שרוב החברים שלי היו מהשכונה, והמעבר לבית ספר אחר גרם לי לצאת ממנה".

קשיים חברתיים? את נראית כל כך רחוקה משם.

"בדיוק. הבן אדם שאני היום, והעובדה שקל לי יותר במסגרות חברתיות – זה הגיע מתוך קושי גדול. זה נולד מתוך כאב. היו לי קשיים חברתיים עצומים, והמעבר פתח לי דלת חדשה. יכולתי להתנהל אחרת, לבחור אחרת. נוצרה לי מציאות חדשה של תקשורת עם בני אדם".

מה היה שונה בבית הספר?

"בבית הספר החדש היו הרבה משפחות עולים והילדים שלמדו שם היו מאוד מגוונים. אני זוכרת שלפני שהגעתי לבית הספר סבלתי מאוד מחרם שעשו עליי, ממש ברמה כזו. יכול להיות שזה היה בגלל שהייתי שונה, גם אנחנו היינו סוג של משפחת עולים. אני לא יודעת למה בדיוק, אבל עד היום אני מתפללת על הבנות שהציקו לי. דווקא מעניין אותי לדעת איפה הן היום. אני בטוחה שבזמנו הן לא עשו את זה מתוך רוע, אלא פשוט זה מיקם אותן מבחינה חברתית".

והמעבר שיפר לך את הביטחון העצמי?

"המצב השתנה לבלי הכר. פתאום פתחתי דף חדש, וזו הייתה מתנה גדולה לקבל הזדמנות אחרת ולהתמקם בחברה חדשה. משם עברתי לתיכון מסורתי בשכונת ארנונה, השכונה הכי רחוקה מרמות, אבל היה לי שם ממש כיף".

"אבא דתי ואמא חילונית"

למרות המהפך של אביה, אמה של מירי מעולם לא חזרה בתשובה, אך הזוג חי בשלום ובכבוד הדדי עד היום. "גדלתי במציאות שבבית יש פער גדול. השיח הרוחני מעולם לא נגע באמא או התקשר עם החיים שלה. אבא, לעומת זאת, גדל בבית ספרדי ומעולם לא קיים מצוות, ופתאום הוא גילה את היהדות. זה היה גילוי עצום מבחינתו".

בתור ילדה, שמת לב לשינוי של אבא?

"התהליך שלו היה מאוד הדרגתי, ועברו שנים עד שנכנסה פלטה של שבת לבית. באיזשהו שלב כבר התחילו להכשיר את המטבח ולשמור על עוד דברים. האחים שלי כבר היו גדולים ובחרו לא ללכת בדרך הזו. אבא שלי הוא ממש איש של שלום, הוא עשה הכול כדי שהשינוי יבוא ממקום טוב ושהבית לא יתפרק. מצד שני, אני בטוחה שהיה לו קשה. הוא גילה פתאום עולם של תורה ועבודה רוחנית, אבל תחזק את העולם הזה לבד".

כשמירי הייתה בת 16, היא החלה לשאול שאלות. "התחלתי לשאול למה אנחנו פה והאם יש אלוקים. השאלות האלו מאוד העסיקו אותי אז. יום זה כל כך רחוק ממני אבל אז זה מאוד העסיק אותי. באיזשהו שלב זה כבר לא עניין אותי. הדבר היחיד שעניין אותי הוא האם היהדות תומכת בחיים שלי ובהתפתחות שלי או שכל הדברים הם רק במקרה, בלי משמעות, ואני הולכת אחרי ערכים ואידיאולוגיות של בני אדם".

מירי בחרה בשלב מודע לשמור שבת, אבל זה לא היה קל. "עד אז הייתי יחצ"נית של מסיבות בירושלים, דבר שציער את אבא מאוד. כל המסיבות התקיימו ביום שישי בערב, ולמרות שגם האחים שלי יצאו, הייתי מאוד קשורה לאבא והייתה לו תקווה שאיתי זה יהיה אחרת, כי אני גדלתי לתוך הדבר הזה".

בסוף כיתה י"ב, מירי לקחה פנייה חדה והחליטה להרחיב את הידע הדתי שלה. היא נרשמה ללימודים במדרשת "באר" שבירוחם, והתחילה מחדש. "במדרשה קיבלתי ידע עצום על העולם היהודי. זו הייתה מדרשה של דתיות מבית ולא של חוזרות בתשובה, כך שבאמת למדתי הכול מהכול. המדרשה הייתה גם כל כך רחוקה מהבית, כך ששמחתי להיות דמות חדשה".

מירי סיימה את לימודיה, התגייסה עם בנות הגרעין שלה, ולאחר מכן חזרה להדריך במדרשה. "זה היה ממש בית בשבילי", היא אומרת. במקביל לעבודתה, היא פתחה ב"שנת רצון", כפי שהיא מגדירה את זה, שנה בה יצא לה להגשים הרבה מאוד חלומות. היא למדה מחול במצפה רמון, ודווקא משם הגיע החיבור שלה למוזיקה. "ראיתי את החניכות שלי, ואמרתי לעצמי שהן חייבות מסיבה טובה לזוז בה. אח שלי היה דיג'יי, והסביר לי מה ואיך לעשות. הגעתי למדרשה עם תוכנה חינמית, והרמתי להן כמה מסיבות. זו הייתה התנסות מעולה עבורי, למרות שזנחתי את זה לכמה שנים".

"לא מרגישה שהיהדות מגבילה אותי בשום צורה"

לאחר שהתאהבה במחול, החליטה מירי שהיא רוצה להתפתח בתחום. "ידעתי שזה כלי שיש לי, ואני רוצה לעבוד איתו, אלא שהייתי אז ממש בתשובה, ולכן היה לי ברור שאלמד במקום דתי. כשהגעתי למקום כזה, הרגשתי שהוא לא המקום הנכון עבורי".

מאיזו בחינה?

"כל הבנות היו מאוד צעירות, אני הייתי בת 24 עם הרבה ניסיון. יצאתי משם ולא דעתי מה לעשות".

בדרך חזרה הביתה היא פגשה את הרב רונצקי ז"ל. "לא ידעתי מיהו אבל הבנתי שהוא בעל תשובה וסיפרתי לו על ההתלבטות שלי. הוא אמר לי שהוא מבין אותי וחיזק אותי מאד. גם מישהי שליוותה אותי במדרשה אמרה לי משפט שמאוד השפיע עליי. היא אמרה שלא משנה לאן אלך – תמיד אהיה מחוץ לקופסא, אז כדאי שאבחר מחוץ לאיזו קופסא אני רוצה להיות".

מירי בחרה ללמוד מחול באקדמיה, אהבה שעם השנים דעכה. "תהליך העבודה היה סיזיפי, וכבר לא היה לי כיף", היא אומרת. לפני 5 שנים, לגמרי במקרה, מירי חזרה לתקלט ומצאה בית ב"בוגי" הירושלמי. בהתחלה היא תקלטה בהתנדבות, אך מהר מאוד היא שדרגה את הציוד והפכה את האהבה למקצוע. היא בעיקר מוכרת בזכות מסיבות הנשים שהיא מפיקה ברחבי הארץ, "מסיבות שנולדו מתוך ביקוש עצום שהיה לדבר הזה", היא אומרת.

לפני 4 שנים נישאה מירי לאבישי דרעי, עורך דין במקצועו, והשניים גרים בעין כרם עם בתם. היא עד היום מגדירה את עצמה בתהליך, ומכניסה את הקב"ה לכל דבר שהיא עושה. "אני חיה חיים מלאים, ולא מרגישה שהיהדות מגבילה אותי בשום צורה", היא אומרת. "יצרתי לי עולמות כדי שהערכים שלי, של אהבה ושמחה, חיבור לרוח, נקיות ומתיקות - יקבלו ביטוי".

גם אותה הקורונה קצת השביתה, אבל מירי אומרת שהיא נהנית מכל רגע של מנוחה. "אני נהנית מתנועות קטנות, להיות עם המשפחה שלי ולאפשר לספונטניות להיות חלק משמעותי יותר ביומיום - כל אלה דברים שהתפללתי אליהם במשך שנים. אני יודעת שזו הזדמנות עבורי לעצור את הטירוף שאני פועלת בו בדרך כלל, ולבדוק מה באמת מיטיב איתי לאורך זמן, מה מדשן את האדמה שלי, ובשביל מה אני עושה את הכול. זה זמן שהמתנות מתגלות אם מקשיבים היטב. מה שאני יודעת זה שרק טוב הולך לבוא".