איציק הליצן: "אם הייתם יודעים כמה החיוך שלכם בריא, לא הייתם מפסיקים לצחוק"

הוא תמיד מפתיע עם חיוך ענק, ושולף עוד צעצוע חדש ומעניין מהמזוודה שלו, קוראים לו איציק הליצן, ורבים מהמבקרים במחלקות הילדים ברחבי הארץ מכירים אותו, כי פשוט אי אפשר לפספס אותו. אבל בראיון להידברות הוא מגלה טפח על סערת הנפש שבוערת בו מבפנים, ועל כל מה שקורה מאחורי המסכה.

יצחק עוזרי (56) נשוי, אב לשלושה וסב לנכדה אחת. נחשב היום כוותיק הליצנים במדינת ישראל. נושא בתפקיד מזה כ-35 שנה, מתוכם 28 שנה בהתנדבות מלאה בבית החולים שניידר לילדים בפתח תקווה "אני עושה את זה לשם שמים", אומר איציק ומוסיף: "השכר שלי, זה החיוך שאני מצליח להוציא מהילדים, שלפעמים שוכבים כמה ימים ללא הכרה, או ללא חשק לשום דבר. את השכר הזה אף אחד לא יוכל לקחת לי".

ליצנות רפואית היא תחום ברפואה האלטרנטיבית בבתי החולים ובמרכזים הרפואיים שנעשה על ידי ליצנים מיוחדים הנקראים "ליצנים רפואיים", ובו נעשה שימוש בכוחו המרפא של ההומור לצורך שיפור באיכות חייהם, בתפקודם במחשבתם בהרגשתם ובמצבם של חולים. בעשור הראשון של המאה ה-21, מועסקים ליצנים רפואיים במוסדות רפואיים בכל העולם המערבי, ובתוכם מדינת ישראל. לליצנים הרפואיים יש שמות שונים: בארצות הברית משתמשים בכינוי "רופאים ליצנים", על אף שאינם רופאים, בישראל הם נקראים "ליצנים רפואיים" או "ג'לולוגים", ובאירופה בשמות שונים, לדוגמה, "ליצנים מיוחדים", "ליצני בתי חולים" בצרפתית.

הליצנות מרפאת

תפקידם של הליצנים הרפואיים הוא לדאוג לצרכים הנפשיים והחברתיים של החולים המאושפזים. הם מסיחים את דעת החולים במהלך תהליכים רפואיים כואבים ומפחידים, ובכך הם עוזרים להם להסתגל לשגרת בית החולים. אווירת הכיף והליצנות עוזרת להשכיח מהחולים לזמן מה את הסבל, ולהפיג מהם את המתח בו הם שרויים. הליצנים הרפואיים משתמשים בכישוריהם על מנת לספק לילדים מנות של כיף שתעזורנה להם להתמודד עם הרגשות הרבים שהם עלולים לחוות בזמן השהיה בבית החולים, כגון: פחד, דאגה, שעמום ובדידות. הכוח המרפא של ההומור והצחוק הוכח במספר מחקרים כמסייע להרפיה, ומפחית כאב בנוסף הוכח כי ההומור מגביר את סיכויי העמידה בתהליכים רפואיים שונים ומאיץ את החלמת המטופל.

איציק מספר בלהט על חשיבות הליצנות במרחב הרפואי: "לא פעם ולא פעמיים באמצע ארוחה משפחתית אני מקבל טלפון בהול מבית החולים, שיש ילד שלא מוכן לקחת את התרופות שלו וחייו בסכנה. אני עוזב הכל, את המשפחה ואת האירוע, ורץ מהר לבית החולים. הטלפונים הללו יכולים להגיע באמצע הלילה, וגם בעיצומם של שמחות משפחתיות ואירועים חשובים".

מה סוד ההצלחה שלך?

"אני טוען שלכל אחד מאתנו יש ליצן חבוי בנפש שלו פנימה, ואני בתפקידי רק דואג שהליצן החבוי הזה יצא החוצה".

איציק מוכיח את דבריו: "אתה יודע שאני גם מלמד ליצנות?" הוא שואל אותי. "אבל מה זה משנה אם אתה מלמד?" שאלתי. "תקשיב עד הסוף", אומר לי איציק, "הסטודנטים שלי לליצנות, הם לא ליצני השכונה, ולא ליצני הדור. הם פרופסורים בכירים, מנהלי חברות גדולות במשק, מנכל"ים וכל האנשים הכי קשוחים במדינה. הם הגיעו להבנה, שאם הם רוצים להתקדם מול האנושות, הם חייבים לחייך ולשמוח. הם לא יכולים להתחבר ולהצליח עם פנים חמורות סבר. אתה לא תאמין איך הם מגיעים, עמוק עמוק בתוך החניה, הם מחביאים את החליפה שלהם, מסתכלים ימינה ושמאלה, מלבישים טרנינג או כל בגד ספורט וכדומה, מנתקים את הטלפון לשלוש שעות, ולומדים איך להיות ליצנים, או יותר נכון, איך להוציא את הליצן שמתחבא בהם. אלו אנשים שלעולם לא ניתקו את הטלפון שלהם, ואצלי הם מנתקים לכמה שעות טובות".

אם אנשים היו יודעים כמה כח יש לליצנות - הם היו אוחזים בה חזק בשני ידיים

איציק הליצן יודע לשאוב מכל ילד את החיוך שמחזיר לו את האור, ובמקביל מחזיר להוריו תקווה ומפיח חיים. "אם אנשים היו יודעים כמה כח יש לליצנות - הם היו אוחזים בה חזק בשני ידיים" הסיפורים שיש באמתחתי הם הרבה, אספר לך מעט מהם. לפני מספר שנים, ילד קטן היה במצב קשה מאוד. כאשר נותק ממכונת האקמו, ציפו הרופאים שהילד יחזור לעצמו. הילד אכן פקח עיניים, אבל לא מעבר לזה. הוא לא תקשר, והיה חשש גדול באוויר. פרופסור עובדי דגן, מנהל מחלקת ניתוחי חזה ולב, אמר לצוות, שבדיוק בשביל כאלה מצבים יש את איציק הליצן. כששמע את זה אבי הילד, הוא אמר: 'מה ליצן עכשיו? עכשיו רק הקדוש ברוך הוא יכול לעזור'. אמר לו הפרופסור: 'בטח שרק הקב"ה, אבל איציק הליצן זה השליח שלו'. מיד הזעיקו אותי, התחלתי להוציא את המזוודה עם השטויות שלי, וראה זה פלא, הילד התעורר. אחרי כמה ימים הוא יצא מטיפול נמרץ למחלקה הרגילה, ושם הגיע השלב שהוא היה צריך לקום מהמיטה, אבל הוא לא הסכים לכך בשום פנים ואופן. פעולות השכנוע של הרופאים, האחיות, הפיזיותרפיסט, הכח עזר והמשפחה לא הועילו כלל. מיד קראו לי. לפני שנכנסתי אמרתי: 'שמע ישראל', 'בשם ה' נעשה ונצליח', ונכנסתי לחדר. התחלתי לעשות צחוקים פה ושם, ודובבתי את הילד. הוא כמובן לא הסכים לשמוע על הרעיון של לקום מהמיטה. הלכתי לחדר רופאים והבאתי כיסא של הרופאים עם גלגלים, חשבתי, שכנראה כיסא הגלגלים הרגיל מרתיע אותו. התחלתי עם המשימה. סיפרתי לילד שיש בפרוזדור אקווריום ענק עם דגים, ואני לא אוהב ללכת לראות אותם לבד, האם הוא מסכים לבוא איתי? להפתעת כולם הוא הסכים. נגררנו עם הכיסא גלגלים של הרופא עד האקווריום, ושם התחלנו להשתעשע עם הדגים, בלי שהוא שם לב הורדתי אותו מכיסא הגלגלים, כשאנו עסוקים רק עם הדגים, בדיוק עברה אחות מהמחלקה, סימנתי לה לקחת את הכיסא, ואז אני אומר לילד: 'ואוו תראה מה זה? האחות גנבה לנו את הכיסא, בוא נרוץ נתפוס אותה מהר לפני שתיעלם'. התחלנו במרדף, אני וילד קטן שעד לפני עשר דקות לא הסכים לקום מהמיטה. אנו רצים אחריה, והיא בורחת לכיוון טיפול נמרץ. שם הדלת נפתחת, ומולנו בדיוק עמדו כל הצוות הרפואי, שעד לפני כמה ימים כמעט ואמרו נואש. הם התחילו לבכות, פשוט לא האמינו למראה עיניהם. תהליך שאמור לקחת שלושה שבועות, התרחש בחצי שעה. אחרי יומיים הילד השתחרר הביתה.

איציק לוקח אויר לפני שהוא מגלה לי משהו אישי: "יש לי פסיכולוג שאני הולך אליו באופן קבוע. הפסיכולוג שלי מאוד אוהב אותי, עד כדי כך שהוא אפילו לא גובה ממני תשלום על הייעוץ והזמן שהוא מקדיש לי". אני שותק בתדהמה, ואיציק משחרר את המתח: "לפסיכולוג שלי קוראים אלוקים. אני תמיד מדבר אתו, והוא תמיד עונה לי. המענה שהוא נותן לי, זה לא בעוד שנה, אלא בדרך כלל תשובות מידיות".

הפסיכולוג האישי שלו

מה, למשל, אתה שואל את הפסיכולוג שלך?

"יום אחד, כשאני שואב אנרגיות, בערבו של יום ראשון, על חוף הים, כשאני לבד, ורק מביטים בי הכוכבים. פניתי לפסיכולוג שלי ושאלתי אותו: למה יצא ממני יצחק עוזרי הליצן? למה לא יצאתי רב, מיליונר, רופא, טייס?!" התשובה שקיבלתי הגיעה מיד למחרת, בבוקרו של יום שני, יום בו אני נוהג לבקר במחלקה האונקולוגית. ההתנדבות שלי מתחלקת לימים ומחלקות", מסביר איציק בכדרך אגב, "ביום שני אני במחלקה האונקולוגית לילדים. ביום רביעי אני בחדרי ניתוח, מלווה ילדים להרדמה והתאוששות, וביום חמישי אני בטיפול נמרץ, במחלקה הכירורגית וניתוחי חזה ולב. וכך בעוד יום שני שיגרתי, אני נכנס למחלקה האונקולוגיות בקומה 7 בשניידר, ושם הפסיכולוג שלי, אלוקים, החליט להעניק לי את התשובה. יש ילדה חולה שנמצאת כבר תקופה ארוכה בחדר 2, תמיד שאני מגיע, אבא שלה באמצע תפילה עם טלית ותפילין, כבר חצי שנה שלא העברתי אתו מילה. באותו היום כשנכנסתי הוא היה שוב באותה תנוחה, אבל הפעם פתאום הוא עוצר אותי ומתחיל לדבר איתי, ומספר שרגע לפני שהגעתי הנה, היו כאן ביקור רופאים עם כל רופאי המחלקה, ומנהל המחלקה פרופסור יניב, ואז הופעתי אני, איציק, בפתח של המחלקה. הוא מספר לי שהוא שמע שמנהל המחלקה אומר לכל הרופאים: 'עכשיו איציק הליצן הגיע, אז לא נפריע לו, נדלג על החדרים הראשונים, ונחזור אליהם מאוחר יותר'. 'אתה מבין עד כמה הפעילות שלך חשובה', מספר האב וממשיך: 'אתמול הילדה שלי סבלה מכאבים נוראים כל הלילה, היא ישנה רק חצי שעה. אפילו המורפיום כבר לא עזר לה. אבל מה שהחזיק אותה זה שהיא אמרה לי: 'נכון שמחר זה יום שני, ואיציק יבוא עם המזוודה שלו'.

"האבא ממשיך לספר: 'אני רואה צורך לומר לך כמה דברים. השם שלך זה יצחק עוזרי, המקצוע שלך נקבע עוד לפני הלידה שלך, ואימא שלך קיבלה השראה לקרוא לך יצחק. כי שורש יצחק זה צחק, דהיינו עושה צחוק. השורש של עוזרי זה עזר, לעזור לאנשים אתה מצחיק אנשים ועוזר להם לעבור את התקופה הכי קשה בחייהם. השם שלך פותח באות יו"ד, ושם המשפחה שלך מסיים באות יו"ד, שזה שמו של הקב"ה. כתוב בספרים הקדושים שמי ששמו פותח ביו"ד ומסיים ביו"ד, הוא לא אדם רגיל, אלא מלאך בצורת אדם שהגיע לעולם לעשות טוב לבריות. המקצוע שלך זה ליצן. אם נהפוך את האותיות יוצא נציל. הייעוד שלך בעולם זה להציל אנשים וילדים, ואתה בן העולם הבא', אלו הם דברי האב של הילדה. 'שאלתי אותו מניין לך שאני בן עולם הבא?', הוא מיד שלף לי את הגמרא במסכת תענית דף כ"ב עמוד א': 'רבי ברוקא היה מצוי בשוק, ואליהו הנביא היה מצוי אצלו, יום אחד הוא שאל את אליהו הנביא, האם יש כאן מישהו בשוק שהוא בן העולם הבא? אליהו הנביא הצביע לו על שני יהודים שהם בני העולם הבא. רבי ברוקא פנה אל היהודים ושאל אותם, במה אתם עוסקים? הם ענו לו, שהם שני אנשים בדחנים שמשמחים אנשים עצובים'. אמר לי האב: 'זאת ההוכחה שלי שאתה בן העולם הבא'. הבנתי מכל הסיפור הזה שהקב"ה, הפסיכולוג שלי, ענה לי תשובה על השאלה שלי מאמש. אם הייתי מיליונר, רופא, טייס, לא בטוח שאני הייתי בן העולם הבא, אבל כשאני ליצן שמשמח ילדים והורים עצובים, אשרי שאני בן העולם הבא. זה נותן לי את הכח לקום למחרת בבוקר עם שיר חדש בלב. גם אם יש כאב, אני מצייר על הפנים, מחייך ומגיע".

איציק הליצן מדגיש בפני, שכל הפעילות שלו בבתי החולים, היא בהתנדבות מלאה, ומכאן לשאלה המתבקשת, ממה אתה מתפרנס?

"הרבה אנשים שואלים אותי: 'עד מתי תהיה הפראייר של מדינת ישראל? מדוע אתה עושה הכל בהתנדבות?' אני רוצה לומר לכל אלו, שאני לא פראייר ולא בכיוון. כשאני רואה ילדים עם חיוך, וכמה כח שזה נותן כשאני נכנס עם השטויות שלי, ולא רק אותם זה מחזק, אלא גם את ההורים שלהם ששבורים לא פחות. אז אני מבין שאני לא פראייר, וזו זכות שאין לכל אחד".

אבל עם כל הכבוד לך, עם התובנה הזו והחיוך של הילדים, אי אפשר לרכוש חלב במכולת?

"זו שאלה קצת מיותרת. כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה. מי שמאמין בכך באמונה שלמה לא יחסר לו כלום. ב"ה יש לי לחם לאכול, בגד ללבוש, מיטה לישון, אני אומר תודה. אני לא מחפש להיות מיליונר, רק אוכל של קיום, וברוך השם תמיד הוא שולח את הפרנסה בדרכים שלו, ותאמין לי שלא חסרות לו דרכים".

לסיום איציק הליצן רוצה להעביר מסר: "השנה אני לא יודע אם אזכה להיות בבית הכנסת ביום הכיפורים. אבל מה שבטוח בכל מקום שאהיה, אני אשים את הטלית על הראש, ואדבר עם הקב"ה. אני אומר לו: 'תראה את החיוך של הילד הזה, ואת השמחה של הילדה הזו, את האושר של ההורים הללו. בזכות זה תן לי ולכל עם ישראל גאולה וישועה בקרוב, שנחלץ מהמצב בו אנו שרויים. אמן".