ללמוד בזום כל השנה? יש כאלה שאלו החיים שלהם: נעמה אוישי בראיון מרתק מקאלוגה שברוסיה

נעמה אוישי (35), אמא ל-4 ילדים היא שליחת חב''ד בעיר קאלוגה שברוסיה, ויחד עם בעלה הם מנהלים שם קהילה יהודית ביד רמה. היא גדלה בשכונת הר נוף בירושלים, במשפחה חסידית (חב''ד), החמישית מתוך 14 ילדים. למדה הוראה לחט''ב ומגמת תקשורת. 

מה גורם לבחורה סטנדרטית מהשורה, נשואה די טרייה, עם ילדים קטנים, לקום יום אחד ולעזוב לטובת שליחות במדינה זרה, שמבחינת יהדות כמעט ואין בה כלום?

נעמה חוזרת לזמנים שלה בתור בחורה צעירה בסמינר, שם, כדבריה, נרקם החלום לצאת לשליחות בחו''ל: ''כחלק מהלימודים בסמינר בו למדתי, היו יוצאות בנות שנה ב' לשליחות של חצי שנה בחו''ל. בזמן שאני הייתי תלמידה, השליחות הייתה במדינות חבר העמים בעיקר. במהלך השליחות הזו, מגיעות הבנות לבתי ספר או מוסדות לימוד אחרים של שלוחי חב''ד במקום, ועוזרות שם בכל מה שצריך. השליחות שלי הייתה לעזור בבית ילדים במוסקבה. שם בעצם נחשפתי לראשונה לעבודת השליחות היום יומית. לפני השליחות שם, הייתי מדריכה בקייטנות ועזרתי בבתי חב''ד שונים בארץ, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שממש חייתי את זה יום יום, שעה שעה. באותה תקופה החלטתי שאלו החיים שאני רוצה לעצמי אחרי החתונה''.

ילדי משפחת אוישי על רקע נהר אוקה החוצה את העיר קאלוגה

אתם בחרתם לעצמכם את מקום השליחות, או שזה מה שנתנו לכם? היית מעדיפה אולי להיות במקום אחר?

''אף אחד לא נשלח בכח לשליחות'', אומרת נעמה, ''כל זוג שמחליט לצאת לשליחות מחפש לעצמו את המקום המועדף עליו, ואת סגנון השליחות שמתאים לו. זה יכול להיות בארץ, בחו''ל, עבודה עם קהילה מקומית, ישראלים, מטיילים, סטודנטים וכו'. כשאנחנו חיפשנו שליחות, רצינו שזה יהיה באזור של רוסיה או אוקראינה, כי שנינו היינו בשליחות באזור הזה לפני החתונה וכבר הכרנו את המנטליות, השפה והסגנון. ולא, לא הייתי רוצה להתחלף''.

לומדים כל השנה בזום

שתפי אותנו באתגרים שלכם בחיים היהודיים - בארץ שכמעט ואין בה כלום מבחינת יהדות. מה האתגר הכי קשה ואיך אתם מתגברים עליו?

לוקח לנעמה כמה דקות להיזכר והיא גם מסבירה למה: ''האתגרים שלנו מבחינת יהדות מלווים אותנו בכל מהלך היום, זה לא משהו חד פעמי שצץ רק בשבתות או חגים, אבל בגלל שהתרגלנו לחיים האלו, יקח לי כמה דקות להיזכר בכולם…'' ובכל זאת נעמה משתפת אותנו בעיקריים שבהם: ''יש את הקטע של האוכל, המוצרים הכשרים מאד מעטים כאן, והרבה דברים אין פה בכלל. אני מדברת גם על מוצרי בסיס ממש. כמובן שאין מסעדות, חטיפים ומותרות כאלו. כל מוצרי המאפה, לחם, פיתות, עוגות - כל זה גם אין פה בנמצא בצורתם הכשרה כמובן. אין להזמין פיצה או לרוץ על הבוקר לקנות לחמנייה ומעדן'.

''יש גם את האתגר של הלימודים של הילדים, שלומדים אונליין כל השנה, והמרחק שלהם מהחברים ומהכיתה, שלפעמים הם נפגשים רק פעם בשנה ולפעמים גם זה לא… המרחק מהמשפחה, מהחברות, משמחות במשפחה וכד', גם זה מהווה אתגר לא פשוט, רגשי בעיקר. יש כמובן את אתגרי השליחות עצמה, שזה הרצון להגיע לכל יהודי בעיר ולהביא את היהודים לאירועים שאנחנו עושים, לתפילות ולפעילויות שונות''.

אמרת שהילדים שלך לומדים אונליין כל השנה, אין זה מתבצע בפועל? בארץ בקושי מחזיקים מעמד בלמידה מרחוק כמה חודשים בודדים… לא חסרים להם חברים אמיתיים?

''הילדים שלי לומדים בבית ספר וירטואלי שנקרא 'אור מנחם' ומיועד לילדי השלוחים מרחבי העולם, בעיקר מאיזור חבר העמים ואירופה, בגלל השעות שיחסית חופפות. הם לומדים בבית הספר הוירטואלי במשך כ-3 שעות כל בוקר, כל אחד בחדר אחר, לכל אחד יש מחשב, אוזניות עם ספיקר וכל מה שהוא צריך בשביל למידה אפקטיבית. זה מה שהם מכירים ולמציאות הזאת הם נולדו, ככה שבשונה מהארץ, זה לא חדש להם, זה חלק מהחיים שלהם.

"בקשר לחברה, יש להם את החברים מהכיתה שאיתם הם נפגשים ווירטואלית, ויש להם את החברים מהקהילה שלנו שאיתן הם נפגשים בפעילויות בימי ראשון, ולפעמים גם בשבתות. החברה בהחלט חסרה לנו, מרגישים את זה בעיקר כשכן כבר נפגשים עם מישהו 'אמיתי'. ב''ה, היום, כשיש כל כך הרבה אמצעי תקשורת ומדיה אפשר בהחלט להרגיש יותר מחוברים''.

קורונה טיים גם ברוסיה

מה מצב הקורונה אצלכם? איך אתם מצליחים לנהל בית חב''ד בזמן הזה? זה משפיע על הפעילות שלכם שם?

''הקורונה לא פסחה גם על רוסיה, כפי שאת יודעת ולכולם המצב הזה לא קל'', נעמה נאנחת, ''אבל כשמנהלים בית כנסת וקהילה ויש לך אחריות על אחרים, זה קשה עוד יותר. היו תקופות בקורונה שממש לא נרדמתי רק מהדאגה והמחשבות מה לעשות ולה לא לעשות, מה נכון ומה לא. היו תקופות שסגרנו את בית הכנסת לגמרי, לא תפילות ולא פעילויות. אם בארץ היו מנייני מרפסות או חצרות - אצלנו ברגע שסגרנו לא היה כלום. וזו אחריות לא קלה, גם רגשית. בפסח למשל, הכנו ערכות לליל הסדר לכ-60 אנשים מהקהילה שרצו לחגוג את החג בבית. הערכה כללה הגדה עם הסבר מדוייק מה צריך לעשות בכל חלק, הכנו סימנים לכל אחד, מצות ויין. בשבתות התחלנו לחלק ערכות שבת שכללו יין, חלות, עוגה, כמה סלטים ועלון מעוצב עם הסבר על קידוש וכו'. כמובן שאת הכל בישלתי ואפיתי בעצמי, כמו שאמרתי, אין למצוא כאן מאפים כשרים''. 

איך אנשים הגיבו לחלוקה הזאת של הערכות בשבתות וחגים?

''הערכות האלו ממש חיממו את הלב לאנשים וגרמו להם לרצות לשמוע ולהתקרב יותר, אז המשכנו איתן גם בשבועות ובראש השנה ושלחנו ערכות מורחבות יותר עם מידע והסימנים של כל חג. בנוסף, היה לנו גם פרוייקט של עזרה הומניטארית לזקנים וקשישים. היו שיעורים ופעילויות שונות בזום שפחות הצליחו, אז פשוט סגרנו הכל עד שהסגר פה נפתח וחזרנו לפעילות כמעט רגילה. אבל ההשפעה של הקורונה מאד הורגשה פה, וכמות האנשים בהחלט הידלדלה. עכשיו מתחיל פה גל שני ואנחנו מרגישים את זה מאד. אם בסוכות רגיל בערב חג יש לנו בסוכה כ-60 איש, השנה היו רק 30.

זה נשמע שאתם בהחלט מעצמה של הפצת יהדות, אבל מה תפקידך האמיתי ''בכח'', איך את מצליחה לשלב את אתגרי השליחות יחד עם גידול משפחה ועבודה?

נעמה צוחקת ועונה בהומור אופייני שלמדתי להכיר כבר: ''תמיד כששואלים אותי במה אני עובדת אני עונה שתלוי באיזה יום, שעה ותאריך. התפקידים מאד משתנים, אבל כן יש את הבסיס. קודם כל אני אמא ל-4 ילדים, שמתוכם 3 לומדים אונליין מהבית, כמו שכבר הזכרתי וילדה אחת בת כמעט 3 שעדיין אין לה מסגרת כי אין גן יהודי בעיר, ואני משתדלת לתת לה קצת מסגרת של מלאכות, משחקים וכד'. בימי ראשון יש לי שני מועדוני ילדים שאני מפעילה, אחד בבוקר לילדים בני 6-12 והשני אחר הצהריים לבוגרים יותר, בגילאי 12-17. כל אחד מהמועדונים דורש כמובן הכנה של תוכניות, שאותן אני מכינה בדרך כלל ביום חמישי או במוצ''ש. בימי שלישי יש לי שיעור נשים קבוע שאותו אני מוסרת ברוסית. ימי חמישי - שישי מוקדשים למטבח - בישול ואפייה לקראת שבת. בשבתות אנחנו מארחים, בערב שבת – בבית, ובשבת בבוקר - אוכלים כולם בבית הכנסת את האוכל שאני מכינה. פעם בחודש אני עושה אירוע לנשים, וכן מועדון לגיל הזהב. חוץ מזה, כל אירועי הקהילה שזה אומר: חגים, בר מצוות, בת מצוות וכו', אני מארגנת, מפיקה ולפעמים גם מבשלת ואופה. בקיצור, לא משעמם פה…

משפחת אוישי בפורים האחרון שנחגג בקונספט של טיסה

''בלילות אני עובדת דרך המחשב - כותבת ומפיקה הפעלות לילדים לארגון 'מורשה' של מרכז רבני אירופה. השילוב בין כל זה לבין גידול המשפחה, מצריך הרבה פעמים חישוב של סדרי עדיפויות והבנה שאני לא סופרמן, ויש דברים שצריך לוותר לטובת הילדים או הכוחות. ויש זמנים שהילדים יודעים שאני אהיה בהם יותר עסוקה ופחות פנויה אליהם, שזה בעיקר בחגים. אז באמת אנחנו מקפידים אחרי החגים לעשות עם הילדים יום - יומיים של כיף, כדי להשלים את הזמנים שהיינו עסוקים יותר או פחות פנויים אליהם''.