יצאתי לפנסיה, אבל עכשיו אני מתוסכלת... מה עושים?

אני בת 63. בעברי עסקתי בתחומי ניהול בכירים, וכיום אני בביתי, חשה תסכול וחוסר משמעות. איך אוכל להתמודד עם המצב?

העובדה כי היכולות הניהוליות אשר אפשרו לך לבצע את תפקידיך הבכירים בשעתו עדיין קיימות בתוכך, היא עובדה אשר יש לתת עליה את הדעת.

גם אם כרגע יישומן בתחום הניהולי איננו רלוונטי, הרי שהן עדיין חלק ממך ומיכולותיך.

לפיכך שאלי את עצמך באלו עוד תחומים תוכלי להביא אותן לידי ביטוי? מהם הדברים שחפצת לעשות בשעתו ונבצרו ממך? ומה מונע ממך לעשותם כיום?

עם זאת יש להבחין בין חיים אשר מעניקים לי משמעות שבאה לידי ביטוי בתלות סביבתית, לבין חיים בעלי משמעות מתוקף כך שעצם נוכחותי היא משמעותית גם ללא עשייה חיצונית.

חיים אשר דאגנו לצקת לתוכם משמעות מביאים עימם את תחושת החיות, וזה אומר שלאורך שנות חיי, חייתי מתוך מודעות שיש בי יכולות ותעצומות שאין לאף אחד אחר, שהגעתי לכאן מתוך רצון מחושב של הבורא למטרה ולתכלית שאליה מסוגל להגיע רק אני, ורק לי נתנו הכלים למימושה.

חיים המלאים בעבודה ובקריירה, אשר יונקים כל העת מהתהילה הסביבתית, אין בהם די בכדי להקנות משמעות לחיי, משום שלכל דבר סוף, ואת חיי הקריירה לא אוכל לבצע עד ערוב ימי.

אם כך, המשמעות האמיתית לחייך ולקיומך איננה נעוצה בעבודה שביצעת, ונראה שאמונה זו שיסודה בטעות ליוותה אותך, ועל כן תסכולך. נסי אפוא להפנות את תודעתך אל לימוד רוחני ועשייה רוחנית כמו צדקה, ללא חיפוש התהילה והפירות החיצוניים.

המשמעות האמיתית לחייך היא עצם קיומך, הנצרך כאן גם ללא העשייה החיצונית, הנעשית לרוב לזמן מוגבל.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

* * *

לאחרונה אני שמה לב שאני לא נהנית מדברים כמו בעבר, התיאבון שלי פחת והשינה שלי אינה רצופה. אין לי חשק לעשות דברים, אני בוכה לפעמים והחיים נראים לי אפורים. לא מבינה מה קרה לי... אני זוכרת את עצמי חיונית, אנרגטית, מלאת עשייה ושמחה. האם זה מסמל משהו? האם זה אופייני לגיל או לתקופה?

על פי תיאורך, ייתכן שאת סובלת מדיכאון. בין הסימנים הבולטים של דיכאון נמצאת ירידה חדה במצב הרוח, איבוד עניין והנאה מפעילויות שבעבר היוו מקור להנאה, שינוי בהרגלי האכילה והשינה, בעיות בריכוז ובזיכרון, תחושות אשמה, ייאוש, חוסר תקווה, אובדן הערך העצמי, תחושת ריקנות, מחשבות על מוות, תלונות על מיחושים גופניים שונים ועוד. הסובלים מדיכאון ימנעו מפעילויות חברתיות וממפגש עם אנשים חדשים או ותיקים, וכן מפעילויות נוספות שעשו בעבר. 

ישנם מצבים בחיים כמו פרידה מבן הזוג, פיטורין מהעבודה, אובדן אדם קרוב או אפילו סתם יום שאנו חשים שכלום לא הולך לנו, הגורמים לתחושת עצבות. מובן שלא כל מצב רוח רע צריך לעורר חשש מפני דיכאון, אך כאשר תחושות העצבות והדיכאון מלוות את האדם יותר משבועיים רצוף, מפריעות לתפקוד היומיומי או פוגעות בשינה ובתאבון, וכן כאשר הן גורמות לאדם להימנע מפעילויות שונות שהיה עושה בעבר, יש לשקול פניה לגורם מקצועי לשם אבחון ובחינת דרכי טיפול בדיכאון.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

בתנו התחילה לדבר בתקופה האחרונה, אך לפתע אנו ערים אצלה לתופעה של גמגום. זה מתסכל אותנו ואותה. מה לעשות? וכן, כיצד יש לנהוג עם טעויות לשוניות אצל ילדים?

גמגום הוא דיבור מקוטע או חזרה על מילים והברות בזמן הדיבור.

בשלבי הדיבור הראשוניים ניתן להבחין אצל ילדים בחוסר שטף בדיבור (הנשמע כגמגום). תופעה זו נחשבת לנורמטיבית, ומהווה חלק מהתהליך של רכישת השפה.

חוסר שטף הנמשך לאורך זמן ו/או מחמיר, עלול להעיד על גמגום שאינו התפתחותי. מקרה זה דורש התערבות מקצועית של קלינאית תקשורת.

אצל ילד מגמגם עלול להיווצר קושי ביצירת יחסים חברתיים, משום שהסביבה מתקשה להבינו, ולעיתים דיבורו מעורר צחוק או לעג. התייחסות הצוות המבוגר נדרשת במניעת מצבים מעין אלו.

תפקיד המבוגר לתת לילד הזדמנויות לדבר בפני הסביבה, לאפשר לו לדבר בקצב שלו מבלי להפעיל עליו לחץ ומבלי לעזור לו לסיים את משפטיו.

טעויות לשוניות בשפתו של הילד הן שלב חשוב בהתפתחות השפה. באמצעות השגיאות אנו מבחינים כי הילד מבין את כללי השפה וחוקיה (לדוג' משתמש בהטיה לרבים: אם סיר ברבים = סירים, אז מאותו כלל, קיר הופך ברבים ל"קירים"). הוא עדיין לא יכול להתייחס למקרים יוצאי דופן בשפה. תפקידם של המבוגרים הסובבים אותו לחזור על דברי הילד בצורה תקינה, לחשוף אותו לאוצר מילים תקין, ולא להתייחס לטעויותיו בזלזול או בבדיחות הדעת.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)