איוב – 6 עובדות על האיש שהטביע את המונח "ייסורי איוב"

1. גלגולו הקודם של איוב
איוב שואל את הקב"ה מדוע באים עליו ייסורים כה קשים על אף צדקותו – אז מראה הקב"ה לאיוב את דמותו של תרח, אביו של אברהם אבינו, שהיה מחטיא את הרבים בעבודה זרה.
איוב מבין כי גלגולו הקודם היה תרח ומטרת הייסורים הפוקדים אותו היא לנקות אותו מעוונותיו שעשה בגלגולו הקודם, ולא בחייו הנוכחיים. לאחר מירוק העוונות איוב זוכה לקבל בחזרה את כל הברכה והטובה שהיו בחייו טרם הייסורים.

2. זהותו המסתורית של איוב
מובאות בגמרא דעות שונות בנוגע לתקופה בה איוב חי: יש שאמר שאיוב חי בתקופת האבות, יש שאמר כי אביו חי בתקופת משה רבנו, יש שאמר כי מדובר בתקופת עולי בבל, יש שאמר כי מדובר בתקופת אחשוורוש ויש שאמר כי מדובר בתקופת מלכות נבוכדנצאר.
באותה גמרא מובאת מחלוקת אם איוב היה יהודי או שמא היה מאומות העולם (בבא בתרא, טו).
במדרש קיימת דעה הטוענת כי איוב היה מיועציו של פרעה המלך, ששתק בעת גזירת פרעה על השלכת התינוקות הזכרים היאורה, ולכן נענש בייסורים קשים (מסכת סוטה יא).
ישנה דעה נוספת בדבר זהותו של איוב, הטוענת שאיוב למעשה מעולם לא נברא וסיפורו אינו אלא משל הבא ללמדנו סוגיות חשובות באמונה, כפי שמציין הרמב"ם: "הוא משל לא כשאר המשלים כולם, אבל משל שנתלו בו פליאות ו'דברים שהם כבשונו של אולם'. והתבארו בו ספקות גדולות ונגלו ממנו אמיתות שאין למעלה מהם" (מורה נבוכים, חלק ג', פרק כ"ב).

3. האשמה פוגענית מצד רעיו של איוב
רעיו של איוב, הבאים לנחמו בשעת צערו, מאשימים את איוב בעבירות ובחטאים חמורים, שייתכן ששכח מהם או לא ייחס להם חשיבות, שבגללם שלחו לו משמים את ייסוריו. איוב שהיה מודע לצדקותו, סירב לקבל את טענתם ואף נפגע מהתוכחה הלא מוצדקת של רעיו. הקב"ה בתגובה מאשים את רעיו בתוכחה פוגענית ולא נכונה כלפי איוב, כפי המובא בספר איוב: "ויאמר ה' אל אליפז התימני: חרה אפי בך ובשני רעיך, כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב. ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ולכו אל עבדי איוב, והעליתם עולה בעדכם, ואיוב עבדי יתפלל עליכם, כי אם פניו אשא, לבלתי עשות עימכם נבלה - כי לא דיברתם עלי נכונה כעבדי איוב "(איוב, מ"ב, ז').

4. איוב כמעט זכה שתאמר בתפילה "אלוקי איוב"
אילולא קרא איוב תגר, כפי שהיינו אומרים בתפילה "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב"  - כך היינו אומרים גם "אלוקי איוב", כפי שמבואר בילקוט שמעוני: ""אמר ר' חנינא בר פפא: איוב, אלולי לא קרא תגר כשבאו עליו יסורין, כשם שאומר עכשו: אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כך היו אומרים: אלקי איוב. ולא עשה, אלא כיון שבאו עליו יסורין, התחיל מבעט ואומר: 'מי יתן ידעתי ואמצאהו', מיד אמר לו הקב"ה: איוב, החשכת העצה שנטלתי". (ילקוט שמעוני, איוב פרק כ"ג,סימן תתק"ח).

5. ארץ מוצאו של אביו – ארץ עוץ
ארץ עוץ נקראת על שמו של עוץ, בנו הבכור של נחור אחי של אברהם אבינו.
הרמב"ם מדגיש את הרובד העומק יותר הנלמד מהפסוק "איש היה בארץ בעוץ", ומבאר כי כוונת הדברים היא שיש לעוץ עצה מסיפורו של איוב, דהיינו להתבונן וללמוד את המסרים ההשקפתיים, האמוניים והמוסריים המועברים מסיפורו של איוב, והנה לשון הרמב"ם: "והנה ראשית מה שתתבונן בו, אמרו 'איש היה בארץ עוץ'. החל בשם המשותף, והוא 'עוץ', לפי שהוא שם אדם: 'את עוץ בכורו;' והוא ציווי בחשיבה ובהתבוננות: 'עוצו עצה'" (מורה נבוכים, חלק ג', פרק כ"ב).

6. עבודת ה' של איוב - מתוך אהבה או מתוך יראה?
ישנה מחלוקת תנאים באם עבד איוב את בוראו מתוך יראה או מתוך אהבה. רבי יוחנן בן זכאי טוען כי איוב חשש כי מידת הפורענות והדין תפגע בו, ולכן עבד את ה' מתוך יראה. לעומת זאת, רבי יהושע בן הורקנוס טוען כי עבודת ה' של איוב הייתה של אהבה, כלומר נאמנות והישענות מוחלטת על הקב"ה ללא קשר לאירועים הפוקדים את החיים, כפי שאמר: "הן יקטלני לא [לו קרי] אֲיַחֵל" (איוב י"ג, ט"ו) (מסכת סוטה, כ"ז, ב').

ניתן לקרוא כאן את הסברו של הרב דניאל בלס לסוגיה האמונית הנלמדת מאיוב

הרב רפאל יוכפז מסביר בשיעורו על דמותו של איוב: