תשכח מהפרס שהבטחתי! מה עושים כשילד עושה מעשה שלילי?

ילדנו בכיתה ה'. הבטחנו לו שנקנה לו משחק מסוים, יקר, שחשק בו מאוד, כשהוא יעלה בלימודים. ב"ה אחר תקופה ארוכה שתפס את עצמו ולמד באופן רציני, הוא שיפר משמעותית את ציוניו, והתעודה שלו מעידה על כך. בדיוק לפני שהתכוונו לתת לו את הפרס - הוא התנהג בצורה חמורה לאחיו. אנו חלוקים בינינו האם לשלול ממנו את הפרס בתור עונש.

אין היתר לקחת מהילד את הפרס הספציפי הזה. הוא שילם עליו מחיר מלא, גם הלכתית וגם מצפונית יש בזה בעיה. בנוסף לכך, הילד יאבד את האמון בהוריו ולא יעשה איתם שום עסק יותר, הוא יחשוב שהוריו הבטיחו לו גדולות על מנת שיתאמץ, ומשלא חשבו לקיים את הבטחתם, נתפסו על איזה דבר בכדי לרדת מהעץ...

לכן כדאי מאוד שתקיימו את הבטחתכם. הוא קנה זאת ביושר ומגיע לו.

 לגבי התנהגותו החריגה לאחיו, זה חמור. חפשו לכם עונש אחר.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * *

אני סובלת מבעיות רגליים מתמשכות. שום טיפול תרופתי לא הועיל, ושורש הסיבה לכך לא מובן. האם לשיטת NLP יש מענה?

כפי שהשכלת להבין, לא תמיד לרפואה הקונבנציונאלית יש מענה לכל תופעה פיזיולוגית.

בגלל שהציווי ההלכתי הוא "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", כנראה שיש צורך בשימור ובדאגה קודם כל לבריאות הנפש, שהרי ממנה יונק הגוף את חיותו ובריאותו.

בעזרת שיטת NLP נחשוף את שורש הבעיה בנפש, נפיג את הכאב הסימפטומטי-פיזיולוגי ונמנע את הישנותו בעתיד.

כאבי רגלים מתמשכים, מעידות, חוסר יציבות בהליכה, קשיי הליכה ועוד תרחישים המונעים התניידות קלה ובטוחה הם סימן לכך שהגוף מבקש לשנות דפוסי חשיבה ישנים.

אי יכולת לקבל החלטות, בלבול, ספק, נשיאה של מחשבות סותרות, פער בין רצונותי למימושם - מעידים על כך שהנפש מצויה בחוסר יציבות ואיזון, והדבר בא לידי ביטוי בהליכה לא יציבה המזמינה מעידות לרוב, הגורמות לכאבים ולמיחושים באותו המקום.

שינוי דפוסי החשיבה הישנים לחדשים, באמצעות שיטת NLP, יקנה יציבות לאחר זמן.

אם חווית החיים שלך היא שלא הצלחת להגיע לכל מקום שרצית להיות בו, או שביצעת פעולות תוך כדי התנגדות פנימית להם, זה מראה שלא היה מספיק חיבור נכון, יציב ומאוזן בין הגוף לנפש, ובגלל שמוקד היציבות הוא ברגליים לא פלא שאת חשה כאב בהן.

כאבי רגליים הם בקשה מהגוף לשינוי הרגלים.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)

* * *

אנחנו זוג הורים שיצאו כעת לפנסיה. כל החיים עמלנו הרבה, ועמדנו במטלות החיים באחריות ובתבונה. כעת אנחנו רוצים לתמוך בילדינו ובנכדינו היקרים ככל שניתן. כמובן, לא כל הילדים זקוקים לעזרה במידה שווה. יש לנו בן שיושב ולומד בכולל, ואנו תומכים בו כלכלית. יש עוד ילד שאצל אחד מבניו קיימת בעיה רפואית, והוא זקוק לעזרה מעשית, תורנויות בבתי החולים וכדומה, ובכלל, כל משפחה עם הצרכים שלה. לעיתים אנו מרגישים שקיים מן מתח סמוי אצל הילדים שמטבע הדברים נעזרים בנו פחות, כיוון שגם כוחותינו וכספינו מוגבלים, ואנו מחלקים אותם בעיקר לאלו שהכי זקוקים להם בשלב זה. איך עלינו להתנהל, והאם אפשר לרצות את כולם?

נשמע שאתם הורים משקיעים ומתחשבים, בכל שלבי חייכם. בכל פעם הצרכים משתנים, ואתם משתדלים להתגייס בהתאם. מובן שככל שהמשפחה גדלה ומתרבה, כך הצרכים משתנים. מובן שאי אפשר לחלק את העוגה בצורה שווה, מכיוון שכל משפחה והתמודדותה היא.

לכו עם הרגשות שלכם. יהיו דברים שבהם תרגישו מחויבות וחשיבות להיות מעורים בפרטים ותומכים – היו שם.

יהיו דברים שתרגישו שהם מעל הכוחות שלכם – שחררו.

מעל הכל, אל תשכחו את הדברים הכיפיים והמאחדים של המשפחה, שם כל הילדים והנכדים הינם בגדר "בן יחיד".

והעיקר, תרגישו טוב עם מה שאתם נותנים. תנו באהבה ובמאור פנים, ולא מתוך קורבנות ואילוץ.

מאחלת הרבה נחת, ובריאות טובה עד מאה ועשרים.

(רחל קליין, B.A, מרצה ויועצת אישית זוגית ומשפחתית)