מדוע לא הגיע מרן הגר"ע יוסף זצ"ל לסעודת ה"סיום" של בנו?

"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם" (ב', ז').

חז"ל (בראשית רבה י"ד, ד') עומדים על ההבדל בלשון שיש בין יצירת האדם, ששם נאמר "וַיִּיצֶר" בשני יו"דין, לבין יצירת שאר הברואים, שנאמר בה "וַיִּצֶר" ביו"ד אחת, וביארו: "שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא, אחד יצר טוב ואחד יצר רע". האדם בנוי גם מיצר הרע, והוא חלק בלתי נפרד ממנו.

היצר הרע אורב לאדם כל חייו ומנסה בכל כוחו להפילו. כדי לנצחו יש להתאזר בעוז ובתעצומות. ישנו כח אחד ויחיד, שרק באמצעותו אפשר לנצח את יצר הרע: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל ע"ב).

בכח התורה אפשר לנצח את היצר הרע! אדם שיש בו יראת שמים ומדות טובות, והוא מתאמץ ללמוד את התורה הקדושה - יוכל בסייעתא דשמיא לנצח את יצרו!

יראת חטאו קודמת לחכמתו

התנא באבות (ג', ט') אומר: "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו - אין חכמתו מתקיימת".

גם אם הקב"ה חנן את האדם בזיכרון עצום, הוא יכול לקחת ממנו הכל ברגע אחד, ומכל התורה שלמד לא ייוותר במוחו מאומה!

הגמרא (חגיגה טו ע"ב) מספרת על דואג האדומי שהקשה בחכמתו העצומה ארבע מאות קושיות בסוגיית 'מגדל הפורח באוויר', אך לבסוף נשתכח ממנו כל תלמודו.

במרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שבימים אלו חל יום הילולתו, היתה נטועה יראת שמים נוקבת ופחד אלוקים מכל נדנוד עבירה. בכל דבר היה מדקדק בתכלית הדקדוק. אותה יראת שמים שהיתה בו - היא שנתנה לו את היכולת ללמוד בשיא העמקות ולזכור את תלמודו.

הגאון רבי נפתלי טרופ זצ"ל היה אומר, כי כל אחד נולד בְּבִּיצָּה כלשהי, והקב"ה אומר לו: 'בבקשה, תעבד את הבִּיצָה שלך'. אדם פיקח שם את מגמתו בביצתו, איך לעבד אותה, לסלק ממנה את כל הזוהמה ולהפריח את שממתה. לעומת זאת אדם סכל מסתכל על חלקתו של רעהו וקורא בקנאה: "איך הוא הצליח כל כך? למה הוא כן ואני לא?" וכך הוא נשאר קירח מכאן ומכאן.

על האדם להיות שקוע בתורה, מתוך יראת שמים, ורק כך יוכל להינצל מכל הנפילות והמעידות.

על ידי שישראל עוסקים בתורה, הם מוסיפים כח בפמליא של מעלה (איכה רבה א', ל"ג). מדובר, כמובן, בכל אלו שלומדים תורה לשמה, וכל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה.

ודאי לי, שמרן רבנו עובדיה זצוק"ל למד תורה לשמה! הוא לא למד רק כדי לדעת, אלא לשם יחוד קודשא בריך הוא, ולכן היתה לו סיעתא דשמיא מיוחדת לזכור כל דבר, לקשר אותו למקום המתאים ולדעת היטב.

כל מערכת חייו של מורנו ורבנו עטרת ראשנו היתה ללמוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה וללמדה בעם ישראל. "אדם לעמל יולד" (איוב ה', ז') "לעמל" ראשי תיבות ל'למוד ע'ל מ'נת ל'למד, זוהי התכלית שלשמה נוצר האדם בעולם, כדברי ה"נפש החיים" בהקדמתו, שהאדם לא לעצמו נברא, אלא להועיל לאחרים בכל אשר ימצא בכוחו לעשות, ואין תועלת יותר גדולה מאשר להועיל לחברו ברוחניות וללמדו תורה ומצוות.

מורנו ורבנו זכה להציל את כל הדור כולו. הוא הרים את הנושא ההלכתי בעם ישראל – הוא הכניס את השולחן ערוך, את פסקי ההלכה, את הנושא של בשר חלק, צאת השבת כשיטת רבנו תם ועוד נושאים הלכתיים רבים. עד אז היה יוצא מדי פעם ירחון קטן בשם "קול סיני" שהציג דעת תורה. מי העלה על דעתו שיום יבוא ויהיו לנו י"א חלקים של "יביע אומר"?!

מלבד זאת הוא החדיר בלבות ישראל אהבת תורה ויראת שמים בדרשותיו המאלפות בכל רחבי הארץ ובעולם, וגרם שתפרח ותשגשג התורה בעם ישראל.

ברוך ה' ממשיכים אנו ללכת בדרכו, גם לאחר שגופו הקדוש עלה בסערה השמימה, ולא זזים ימינה ושמאלה מדברות קדשו, אך הורם הנזר והוסרה העטרה.

יזכנו ה' ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, לטבול את קצה המטה ביערת הדבש שלו וליהנות מדברי קדשו.

זיכוי הרבים קודם לכל!

מי לנו גדול ממרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, שהקדיש כל כך הרבה מזמנו היקר להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. בעיני מרן היה הזמן הדבר היקר ביותר עלי אדמות! הוא ניצל כל רגע ללמוד התורה, כל שניה היתה יקרה בעיניו מפז רב!

אני זוכר, לפני עשרות שנים, בעת שישבתי בבית מרן ודברתי אתו בלמוד, בא בנו ושאלו: "אבא! מה השעה?" נענה הרב ואמר לו: "בשביל מה אתה צריך לדעת את השעה? שב ותלמד! בכל שעה, תהא אשר תהא, צריך ללמד". לדידו של מרן לא צריך שעון, לא צריך לדעת מה השעה, כל הזמן צריכים לשבת וללמד!

אף על פי כן, כל אימת שהתבקש להקדיש מזמנו היקר, ולכתת את רגליו לחזק אחרים – לא חס על זמנו, לא הסתכל על התועלת האישית שלו, ויצא בחפץ לב למשימה. זיכוי הרבים היה אצלו בנשמה. הוא התמסר לעולם בכל לבו ונפשו.

פעם אחת הזמנתי אותו לדבר בכנס של קרוב רחוקים שערכתי. והנה התברר שבאותו ערב עשה אחד מבניו סעודה לרגל סיום מסכת, ובקש מאביו לבוא ולהשתתף. הרב סרב לבקשתו!  "אבא"! שאל הבן, "לא תבוא לסיום מסכת שעושה בנך? האמנם הכנס ההוא חשוב לך יותר מסיום של בנך?".

"כן"! השיב מרן. "הכנס הוא זיכוי הרבים, וזהו הדבר שחשוב לי יותר מכל!". לא היו אצלו נגיעות, לא היו אצלו אינטרסים אישיים! אם יש הזדמנות לזכות את הרבים – זה קודם לכל, אפילו לבן! כדאי בשביל זה להקדיש את היקר מכל– הזמן!

מרן, שכבר מגיל צעיר, עמל והתייגע על התורה הקדושה יומם ולילה, מיצה את כל כוחותיו לגדול בתורה, כל דקה הייתה מחושבת ומנוצלת אצלו עד תום – לא הפסיק במשך כל שנות חייו לחיות עבור אחרים, ולא חי את חייו הפרטיים!

(נלקט מהספר החדש "משכני אחריך" בראשית ח"א עמוד ק"נ ואילך, ובו נקבצו ונאספו למעלה ממאה עמודים מלאים תוכן וסיפורים ייחודיים על מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, לקראת יום הילולתו. עיין שם בעוד עשרות סיפורים והנהגות מיוחדות ממרן זצוק"ל שטרם ראו אור).