לא רוצה לאכול עכשיו! אני אוכל אחר כך...

הילד שלי, בן 7, מסרב לאכול בשעת הצהריים בה כל הילדים יושבים איתי לאכול.  לא עוזרים שכנועים, הוא מוצא כל פעם תירוצים שונים, העיקר לדחות את הארוחה עד שיתחשק לו. כך יוצא שהארוחות מתאחרות, והוא אוכל בינתיים כל מיני ממתקים או פרי, והסדר בבית מופר. אני מותשת מכך. מה ניתן לעשות?

בית הוא לא מסעדה. כשיש ארוחות קבועות בשעות מסוימות, הילד צריך לדעת כי זהו הזמן בו הוא אוכל עם כולם. אם הוא לא רוצה – שלא יאכל! רק שידע כי הארוחה הבאה היא ארוחת הערב.

כל הבעיה מתחילה כאשר הוא מבקש מאמא לאכול מאוחר יותר, והיא נענית לו ב"רחמיה",  או דבר גרוע עוד יותר, שמאפשרת לו לאכול חטיפים, פירות וכדומה בזמן ההמתנה לארוחה הבאה. מכך הילד מבין כי הוא יכול להחליט לדחות / לדלג על ארוחות, ולקבל מה שמתחשק לו.

האם צריכה להיות חזקה ולעמוד על שלה כי הארוחה הבאה היא בשעה שבע וחצי (או כל שעה אחרת שמקובלת עליה), ללא פתיחת שום הזדמנויות אחרות. גם אם הילד יחזור וידרוש לאכול מאוחר יותר, אין להישבר, אלא לתת לו להרגיש שזו אחריותו. "אם לא אכלת עם כולם בשעת הצהריים, תמתין לארוחת הערב".

ברגע שהילד יאלץ להמתין וייווכח כי השתנו כללי המשחק, הוא יתאים עצמו לזמנים שאמא מכתיבה.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * *

אני בן 52, ומנסה שנים לרזות. גם כשאני מצליח - בעיית הבטן הנפוחה נשארת. האם יש סיבה מסוימת לכך?

כן. לרוב, בעיית הבטן הנפוחה נובעת מבעיות עיכול. ללא קשר לכמות המשקל שיורדים, לעתים קרובות העיכול אינו תקין, ולכן הבטן נפוחה.

במקרה כזה יש לטפל גם בבעיית העיכול הקיימת.

תזונה נכונה הכוללת צירופי מזון נכונים, אכילה בזמנים קבועים ולעיסה מספקת, היא הפתרון היחיד והיעיל לבעיית ההשמנה. שמירה על כל אלה תמנע שיבושי עיכול, ותבטיח חילוף חומרים תקין והפחתה במשקל תוך כדי הפחתת הנפיחות בבטן.

כשאנו מדברים על עיכול תקין, עלינו להבין כי העיכול מתחיל ברגע שהמזון נכנס לפה, ומסתיים ברגע שחומרי המזון חודרים אל דופן התא לאחר הפרשת הפסולת.

עיכול בלתי תקין גורם לעצירות ולגזים הנובעים מתהליכי תסיסה וריקבון במעיים. כמו כן, הצטברות הנוזלים יוצרת נפיחות אשר גורמת להשמנה, המתבטאת אצל גברים ככרס.

לכן ראשית יש לדאוג לתקינות מערכת העיכול. כיוון שהעיכול מתחיל בפה, בשלב ראשון יש ללעוס היטב כל מזון שאוכלים. יחד עם זאת, בני אדם אינם שווים, ולכן רצוי שכל אדם יקבל תפריט שמתאים לו באופן אישי.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

אני בת 16, ויש לי אחות שיש לה בעיה נפשית, איני יודעת בדיוק במה מדובר. לאחרונה זה בלתי נסבל. הורי מצפים שלא אתייחס, אך כשהיא עוברת את הגבול - הטענות והצעקות מגיעות אלי. הבית כבר נהיה מקום שאי אפשר לגור בו. כולם אומרים לי לא להתייחס ולהתנהג אליה כאל אדם מוגבל, אבל אדם מוגבל נמצא רוב היום מחוץ לבית, וההתמודדות איתה היא כל רגע. אני כל פעם נפגעת מחדש ונשברת. נמאס לי שאומרים לי לא להתייחס ולא מסבירים איך להתמודד. גם לי יש רגשות, וההתפרצויות שלה עוברות כל גבול. זה לוקח לי את שמחת החיים. איך אפשר להתמודד עם זה?

הקושי לחיות בצל בן משפחה שסובל ממחלה נפשית הוא גדול. נראה שהקושי שלך איתה נובע בעיקר מההתנהגות שלה כלפיך. מבקשים ממך לא להתייחס – אך לא נותנים לך את הדרך והכלים לעשות זאת, מה שיוצר מתח רב, וקושי להמשיך בשגרת החיים.

אינך יודעת עם איזו מחלה היא מתמודדת. אולי אם תקבלי הסבר נרחב על הבעיה - תוכלי טוב יותר "לא להתייחס" אליה. פעמים רבות הידע נותן כוח.

אולי הדרך הנכונה ביותר להגדיר את האסטרטגיה היא "להתייחס בצורה שונה". הכוונה היא לאו דווקא להתייחס באמפתיה והכלה כאל אדם "מוגבל", אלא להתייחס אל הבעיה מתוך הבנה מה היא, ואיך הביטויים שלה קשורים למחלה.

באופן כללי, אפשר לומר שתצטרכי ללמוד להתייחס לצעקות והטענות של אחותך כאל דברים שקשורים להתמודדות שלה עם מתח נפשי פנימי, ולא בהכרח כטענות אמיתיות שמופנות אליך. אך את הדרך בפרוטרוט כדאי מאד לנתח ולבסס מול איש מקצוע מומחה.

בהתייחסות כזו, תלמדו יחד לראות את ההתנהגות שלה כמכוונת בעיקר לשחרור מתח פנימי, ולאו דווקא כמכוונת אל האנשים אליהם הדברים מופנים. ובכל זאת, תלמדי גם להשליט איזושהי רגולציה על ההתנהגויות של האחות. הרווח שלכן יהיה כפול. גם המתח שלך יהיה פחות ממה שהוא עכשיו, או אפילו לא קיים, וגם ההתנהגויות שלה כנראה יתמעטו באופן הדרגתי.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)