פרשת נח לאור המהר"ל: התיבה - מעין עולם הזה

הקב"ה עמד להשמיד את העולם שיצר ולהותיר ממנו רק את נח ואת אשר ייוותר עמו בתיבה.

לשם כך ציווה ה' את נח לבנות תיבה. פרשת בניית תיבת נח רצופה בפרטים.

כך נאמר (בראשית ו', י"ד-ט"ז): "עשה לך תיבת עצי גופר, קנים תעשה את התיבה, וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר. וזה אשר תעשה אותה: שלוש מאות אמה אורך התיבה חמישים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה. צוהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התיבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה".

הפרטים חשובים ונקבעו בדקדוק רב ובדווקנות. את הפסוק "וזה אשר תעשה אותה" מבארים חז"ל במדרש פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ג כי הקב"ה הראה לנח באצבע "כזה וכזה תעשה אותה".

דקדוק זה בפרטי התיבה ומידותיה מעורר תמיהה מכמה וכמה בחינות:

1. התיבה הייתה בגדר של הצלה ניסית מובהקת, שהרי בדרך הטבע אין תיבה שכזו יכולה להכיל (כדברי חז"ל בפרקי דרבי אליעזר) שלש מאות ששים ושישה מיני בהמה, ושלש מאות שישים ושישה מיני עופות, ושלש מאות ששים ושישה מיני שקצים ורמשים בארץ, ואת כל החיות שבעולם, לרבות פילים, קרנפים, היפופוטמים, דובים וכיו"ב. נראה כי כל המכלול הזה נכנס לתיבה, ועוד עם מזון לשנה שלמה, רק בדרך נס. ובכן, אם ממילא מתרחש נס, הרי שהוא יכול להתחולל באמצעות תיבה בכל גודל וממד. מדוע היה צריך נח הדרכה מפורטת מאת ה' כך שהתיבה תיבנה דווקא במידות אלו?

2. מה הנפקות לנו היום בפרטי התיבה של נח? מדוע חשוב למסור לנו מה היו פרטי תיבת ההצלה של נח?

3. המידות תמוהות גם במהותן, שהרי באופן שבו נוצרה התיבה יש לכאורה חוסר שוויון משווע, כאשר כל בעלי החיים נדחסים בצפיפות בקומה אחת, ואילו קומץ בני אדם (ארבע זוגות) מקבלים אף הם קומה שלמה.

יתירה מכך, רש"י על בראשית ה', ל"ב מבאר כי נח הוליד רק בגיל חמש מאות וכבש את מעיינו במשך שנים, שכן "אמר הקב"ה אם רשעים יהיו (הילדים הנוספים שייוולדו לו) יאבדו במבול ודבר זה רע לצדיק. ואם צדיקים הם, אטריח אותו לעשות תיבות הרבה".

ובכן, מדוע שיצטרכו עוד תיבות אם ייוולדו לנח עוד ילדים? נניח שהיו נולדים לנח עוד עשרה ילדים, האם קומה שהיא מקבילה לקומת בעלי החיים של כל העולם, אינה יכולה להכיל שמונה עשר איש? הדווקנות שבפרטי האנשים והמקום שבתיבה אומרת דרשני!

זמן בניית התיבה על שום מה?

נח הקפיד לא רק על מידות התיבה אלא גם על דרך בנייתה שארכה זמן רב.

נח לא נטל ארזים מן המוכן ובנה תיבה, אלא נאמר במדרש תנחומא נח פרק ה': "כיון שדור המבול לא עשו תשובה אמר הקב"ה לנח "עשה לך תיבת עצי גופר". עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים... והיה משקה את הארזים והם גדלים".

נמצא כי נח טרח על הכנת התיבה בתהליך ארוך ביותר שנמשך מאה ועשרים שנה.

בניית תיבה אינה אמורה לארוך זמן כה רב והקב"ה יכול היה להצילו בלא טרחה ארוכה, שהרי "ישועת ה' כהרף עין". רש"י (בראשית ו', יד) תמה על כן "הרבה ריווח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבניין זה"?

הסברו של רש"י הוא, כי נח טרח על בניית התיבה זמן רב "כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה במשך מאה ועשרים שנה ושואלים אותו: "מה זאת לך?" והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם. אולי ישובו!" כלומר, הבנייה נמשכה זמן רב – כדי שאנשים ישובו בתשובה. ובכן, מה הסיכוי שאנשים ישובו בתשובה ויחששו מפני מבול, מכיוון שאדם אחד בונה תיבה ענקית? ומה מועיל לכך משך הזמן? לכאורה, עצם העובדה שאדם מתריע במשך מאה ועשרים שנה ממוססת דווקא את הסיכוי כי ישמעו בקולו, שהרי הוא מתריע שנים כה רבות וכלום לא קורה. למה טרח אפוא נח במשך מאה ועשרים שנה לבנות תיבה?

האם העמל היה לשווא?

אם המטרה הבלעדית של הטרחה של נח במשך מאה ועשרים שנה היא לעורר את אנשי דורו לחזור בתשובה, נמצא בדיעבד כי הכול היה לשווא. האמנם?

במדרש מצינו כי התיבה שינתה את נח עצמו וטיהרה אותו. כך נאמר במדרש (בראשית רבה ל"א, ט') על הפסוק "קנים תעשה את התיבה" – "מה הקֵן הזה מטהר את המצורע אף תיבתך מטהרתך". כלומר, התיבה הושוותה לקרבן (קן של ציפורים) שמביא מצורע ביום טהרתו.

נמצא כי העמל על בניית תיבה לא הועיל לדור המבול אך הועיל לתקן את נח עצמו.

ובכן, האם זו הייתה מטרת העמל והטרחה במשך מאה ועשרים שנה? ובכלל, מה היה בה, בתיבה שגרם לתיקון של נח, ובמה היה נח הצדיק התמים צריך תיקון?

למה חשוב מה היה מקור האור בתיבה?

פרטי התיבה כה חשובים עד שנחלקו חז"ל בביאורם. בפסוק נאמר (בראשית ו', ט"ז) "צוהר תעשה לתיבה" ונחלקו חז"ל במדרש (בראשית רבה ל"א, י"א) מה פשר המונח "צוהר". רבי אבא בר כהנא אמר - חלון; רבי לוי אמר - מרגלית". את הדעה כי הצוהר היה מרגלית מבארים חז"ל כי "כל י"ב חדש שהיה נח בתיבה לא היה צריך לא לאור החמה ביום, ולא לאור הלבנה בלילה, אלא מרגלית הייתה לו והיה תולה אותה בתיבה. בשעה שהיא כהה, היה יודע שהוא יום. ובשעה שהייתה מבהקת היה יודע שהוא לילה".

המהר"ל בספרו "גור אריה" מציין כי מדרש זה מעורר כמה שאלות:

* למה צריך לחדש נס של מרגלית פלאית ומאירה, כאשר אין ספק כי בתיבה היה חלון, שהרי פסוק מפורש מלמדנו כי כאשר כלו המים שלח נח את העורב ואת היונה דרך חלון כפי שנאמר (בראשית ח', ו'-ז') "ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה. וישלח את העורב".

* ובכלל, האם בשביל מקור תאורה צריך לחדש נס של מרגלית? מה רע להשתמש פשוט בנר? "הרי יותר מסתבר להיות משמש בנר משיהיה משמש באבן טובה"?

* ועיקר העיקרים: המהר"ל מייסד בכתביו כלל לפיו "דברים גדולים אינם במקרה". אם מפרטים לנו למשל, שמתן תורה נעשה ביום מסוים בשבוע, אות הוא כי פרט זה חשוב היה למהותו של אותו מאורע. ובכן, למה חשוב לדעת מה היה מקור האור בתיבה?

התיבה מעין עולם בזעיר אנפין

המהר"ל בספרו "גור אריה" פותח צוהר להבנת משמעותה של התיבה באופן עמוק ויסודי.

לא הייתה זו תיבת הצלה גרידא, אלא הייתה זו בניית עולם קטן ומצומצם ("מיקרוקוסמוס") שהוא מעין העולם שחרב ומעין העולם שייבנה שוב בעתיד. כך מצינו במדרש (תנחומא נח, ה') כי המילה "נח" נזכרת שלוש פעמים בפתיחת הפרשה ("אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. את האלהים התהלך נח"), שכן נח ראה שלושה עולמות: עולם ביישובו, עולם בחורבנו ושוב עולם ביישובו. הרי לנו שהתיבה היא עולם ומלואו בפני עצמו. היה עולם לפני המבול. נוצר עולם לאחריו, ובעת המבול הייתה התיבה מעין עולם בזעיר אנפין.

כוחות היצירה האלוקיים השתמרו בתיבה

הסיבה לכך שהתיבה הייתה מעין עולם בזעיר אנפין נעוצה בכך, שכוחות היצירה האלוקיים של העולם היו צריכים להמשיך להתקיים ולהשתמר באיזשהו מקום, שכן העולם שנברא אחרי המבול ינק את כוח חיותו מאותה יצירה חד פעמית שנוצרה במאמר ה' בעת בריאת העולם בששת ימי המעשה. כלומר, כוחות היצירה האלוקיים לא הושבתו עם המבול וחדלות העולם ולא נוצרו והתחדשו שוב עם בריאתו של עולם חדש אחרי המבול, אלא שאותו כוח יצירה אלוקי שיצר בכל רגע ורגע את העולם לפני המבול שב ויצר את העולם בכל רגע נתון אחרי המבול. מן ההכרח היה אפוא לשמר כוחות אלו כך שיהיה להם על מה לחול גם בתקופה שבין העולם שחרב לבין העולם החדש. בתקופה זו המשיכו כוחות היצירה האלוקיים להתקיים במסגרת ה"מעין עולם" ששרר בתיבת נח.

במעין עולם צריך צוהר שיקביל למאורות

ההקבלה בין התיבה לבין העולם הממשי מבארת את הצורך בצוהר לתיבה, שהוא מקור אור עצמאי.  המהר"ל מבאר כי "כדי שלא יהיה חסר מאור, קבע בה אבן המאירה להם, כדי שיהיה דומה לגמרי לכלל העולם. אם היה נח רוצה להשתמש לאור הנר היה הרשות בידו, אלא שזה ציותה התורה להיות בה מטעם שאמרנו, והיה קבוע בה אבנים דומים לשמש ולירח וכוכבי השמים".

כלומר, בעת המבול לא נעשה שימוש בכוחות היצירה האלוקיים שמכוחן פועלים המאורות. כך נאמר לנח לאחר שיצא מהתיבה (בראשית ח, כ"ב) "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבתו". דרשו חז"ל בבראשית רבה פרשה כ"ה "לא שמשו המזלות כל אותם י"ב חדש". כלומר, בזמן המבול שבתו המאורות. יש אף דעה כי בעת המבול שבתו קיץ וחורף. אם אין מאורות בשמיים, להיכן עובר והיכן מתבטא כוח היצירה האלוקי של המאורות? הווי אומר, אל הצוהר שבתיבה, שזו המרגלית שהייתה מאירה ובחלק מהיממה כהה ובחלק מבהקת להבדיל בין היום לבין הלילה. נמצא כי לנח היה נר וגם חלון. אבל, הוא הצטווה ליטול מרגלית, כדי שתהיה הלימה של עולם התיבה עם העולם שקדם לתיבה, שבו יש מאורות בשמיים.

פרטי התיבה מקבילים לפרטי היקום

בהתאם לרעיון זה מבאר המהר"ל את פרטי התיבה ומדגיש כי לכל פרט הייתה חשיבות יתירה, שכן כל פרט בתיבה ביטא יסוד מקביל בעולם שקדם לתיבה ובעולם שבא בעקבותיה.

העולם הזה מושתת על כוחות יצירה אלוקיים טמירים ומכוונים לפרטי פרטים.

ממילא, ההקבלה בין העולם הממשי לבין התיבה חייבה לכלול בו פרטים שיבטאו בזעיר אנפין גם את התוכן והמהות של כוחות היצירה האלוקיים, הטמירים והנעלמים.

הפרטים מבטאים עקרונות יצירתיים

המהר"ל מבאר: "יראה לי שהתורה עשתה בנין התיבה על דרך החכמה, שהייתה דומה לגמרי לכלל העולם. לפיכך, היה לה 'תחתיים שניים ושלישים' כמו שיש לכלל העולם שלשה עולמות".

כלומר, כשם שלעולמנו יש שלושה רבדים "בריאה, יצירה עשייה", כך היו בתיבה שלושה רבדים ושלוש קומות. המדרג הקיים בעולמנו בין שלוש רבדי הקיום, שהם כ"גלדי בצלים" (כלשון הרמב"ם) כאשר הרובד העליון רוחני ונאצל והרובד התחתון מתרחק משורשו הרוחני ונעשה מגושם וגשמי, התבטאו גם במדרג התכלית של קומות התיבה. מטעם זה ייעוד הרובד העליון בתיבה היה לבני אדם מסוימים בלבד, על שום חשיבותם. הרובד האמצעי יועד לכלל בעלי החיים, והרובד השלישי נועד לצרכים הגשמיים ביותר של העולם. הפרטים לא היו פונקציונליים ולא נבעו מן הצורך של שמונה בני אדם במרחב מחיה כה גדול. הפרטים בתיבה נבעו מהצורך לשמר בהם כוחות יצירה אלוקיים שיבואו לידי ביטוי אח"כ בעולם שלאחר המבול.

בהתאם לעיקרון זה מבאר המהר"ל בספרו "אור חדש" מדוע היה רוחב התיבה חמישים אמה. המהר"ל מביא את דברי המדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנ"ו) כי המן ביקש לתלות את מרדכי דווקא על עץ גבוה חמישים אמה, שכן היה זה עץ שפרשנדתא בנו נטל מן התיבה. המהר"ל מבאר שלא לחינם נקבעו פרטי התיבה במידות אלו, שכן "העולם מגיע עד מ"ט (שערים) וכל העולם היה נשטף בימי המבול והיה העולם מקבל הצלה משער החמשים שהוא 'על העולם'. מפני כך הייתה התיבה של נח חמשים אמה".

התיבה מתקנת את נח

הנה כי כן, נח עמל מאה ועשרים שנה לבנות מעין עולם זה, ולאחר מכן עמל במשך שנה תמימה על קיומו וטרח מבוקר עד ליל להחיות את בעלי החיים שבו. בתיבה זו נצר ה' את כוחות היצירה שנטע בעולמו.

בכלל כוחות היצירה האלוקיים נכלל עיקרון יצירתי חשוב הקובע כי (תהילים פ"ט, ג') "עולם חסד ייבנה". עולם הזעיר אנפין של התיבה הושתת אפוא על חסד. ואכן, נח עמל בתיבה מבוקר ועד לילה בתזונה ובטיפול בכל בעלי החיים השונים. בנייה זו של התיבה והשהייה בה תיקנה את נח, שכן נח היה שותף מלא לבנייה של עולם בזעיר אנפין ולחסד שעליו הושתת ואין לך תיקון גדול מזה.

נמצאנו למדים כי נח לא בנה "תיבה" גרידא אלא בנה עולם בזעיר אנפין, שהקביל במהותו ובסוד קיומו לעולם הממשי שהתקיים לפני המבול ואשר מתקיים אחריו. בעולם בזעיר אנפין שהתקיים בתיבה נגנזו כוחות היצירה האלוקיים, שעליהם הושתת העולם אחרי המבול. מכאן ההקפדה על פרטי התיבה ועל הצוהר שנעשה לה.בכלל כוחות היצירה האלוקיים נמצא החסד האלוקי. על כן עמל נח בתיקון העולם כשהוא עוסק בתיבה מבוקר עד ליל ללא הפוגה בגמילות חסד עם הבריות - וזהו תיקונו שלו.

מתוך הספר "לאור המהר"ל על פרשה ומועד", מאת עו"ד אברהם וינרוט