הפרעות קשב וריכוז - עוד פזמון, או מקפצה להצלחה? חיים דיין עושה לנו סדר

הפרעת קשב וריכוז מלווה היום משפחות רבות. לפעמים נדמה כאילו זאת מילה שבכוחה לתת חסות על כל האתגרים הניצבים בפני המתמודד וסביבתו. ההורים, האחים, החברים, המחנכים וסתם שכנים, אבל כשמישהו החליט שלא מדקלמים זאת כעוד פזמון, אלא עולים עם זה עוד שלב, אז התוצאה היא "הצלחה", וזה כבר עולם אחר.

צצה עיני במודעת רחוב סתמית: "עיריית בני ברק בסדנה ייחודית לילדים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז והוריהם".

צלצלתי. ולאחר כמה העברות הגעתי לחיים דיין (42) עובד סוציאלי קליני ומטפל רגשי, דוקטורנט בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית המתמחה בהפרעת קשב וריכוז, יו"ר "מכון הקשב", והאיש שיזם ומנהל את פרויקט "מצליחים/ות" לטיפול כוללני בילדים והוריהם.

"זאת יוזמה ראשונית וייחודית של מכון הקשב בשיתוף עיריית ב"ב, התכנית הלאומית בבני ברק", אומר לי חיים. "קוראים לתוכנית 'תכנית מצליחים/ות' לילדים ונוער בעלי הפרעת קשב וריכוז. לטיפול בהפרעת קשב ישנן השלכות נרחבות הן על תפקודו ובריאותו של הפרט והן של החברה. המלצת גורמי המקצוע היא לשלב טיפול תרופתי עם הנחייה וטיפול רגשי. בפועל, רוב המאובחנים מקבלים טיפול תרופתי בלבד, וכמעט שלא מקבלים הדרכה וטיפול פסיכולוגי המסייע בהתמודדות עם ההפרעה. מצב זה מגביר את הסיכון שלהם לשלל קשיים פסיכולוגיים, סוציולוגיים ובריאותיים לאורך החיים".

תכניות "מצליחים" ו"מצליחות" פועלות ביוזמה משותפת של עיריית בני ברק ו"מכון הקשב", ומיועדת לילדים שיש להם תסמיני הפרעת קשב וריכוז (ADHD), התוכנית מעניקה טיפול ייחודי וחדשני על ידי טובי בעלי המקצוע בהובלת חיים דיין, יו"ר מכון 'הקשב', והמשתתפים מקבלים מענה כוללני: טיפולים קבוצתיים להורים ולילדים, הדרכה פרטנית, ותכנית אישית נושאת פרסים לשיפור התפקוד של הילד/ה בבית.

הרב קשש (צילום: דובי קורלנסקי)

העיגול והריבוע

מה המטרה הסופית של התכנית?

"מטרת התכנית היא לסייע לילדים המתמודדים להבין את העולם הפנימי שלהם, כבעלי הפרעת קשב, למצוא משמעות אישית, ולרכוש כלים מעשיים להתמודדות מוצלחת עם ההפרעה. הילדים לומדים את שפת העיגול והריבוע, מגבירים מודעות, חשיבה חיובית והבעה רגשית, תוך שימוש באמצעים חווייתיים ואומנותיים שונים".

מה זה עיגול וריבוע?

"בתקופה זו מתקיימים ימי הזיכרון של רבי לוי יצחק מברדיטשב ושל הרב עובדיה יוסף זצ"ל. הרב עובדיה הסביר בשם רבי לוי יצחק שכשילד מתנהג בצורה היפראקטיבית, הוא צודק, כי 'יש לו נשמה גדולה בגוף קטן', צריך לקבל אותו ולסייע לו. לצד נקודת המבט הרוחנית, יש הסברים טבעיים ואין סתירה בניהם. להפרעת קשב יש מימד גופני-פיזי ומימד פסיכולוגי.

"כדי לדעת איך לעבוד עם הילד חשוב להבין את הראש שלו. אפשר לחשוב על הפרעת קשב במונחים של עיגול וריבוע, חירותיות וכפיפות. העיגול מסמל את החרות והתנועה, והריבוע את המחויבות והיציבות. לכל אדם יש איזון מסוים בין העיגול לריבוע, וכל אחד מהם תורם את חלקו לתפקוד תקין. אצל אנשים עם הפרעת קשב ישנם תחומי חיים, או זמנים מסוימים, שבהם האיזון מופר והעיגול גדול מהריבוע. לפעמים הם נראים כמו משאיות עם בלמים של אופניים, 'חירותיים בעל כרחם'. אנשים עם הפרעת קשב נוטים לחירות יתירה מצד טבעם הפנימי, הסדר שלהם תלוי יותר במסגרת חיצונית, כמו שגרה קבועה או מערכת חינוך. בהיעדרן, הם מתקשים לנהל סדר יום, להתמיד במשימות, לשמור על מרחב מאורגן ולדאוג לצרכיהם. במקביל, הם מתקשים לקבל סמכות ולפעול לפי 'מה שצריך'. הם תלויים יותר ברצון הפנימי ובהתלהבות שמשימה מסוימת מעוררת בהם. הרבה פעמים הם מחפשים קיצורי דרך, ולא תמיד בדרכים היעילות או הראויות, הם גם רגישים יותר לשעמום וריקנות, מתקשים להעסיק את עצמם, ונוטים לחפש ריגושים, לפעמים להסתכן או להציק לאחרים. גם כשמדובר בילדים שיש להם לב זהב".

מה זה עוזר לי אם אני יודע שיש עיגול וריבוע?

"זה מאפשר להבין את החוויה הפנימית של האדם, בלי להשתמש במושגים שנותנים תיוג שלילי. כשאנחנו מבינים את עצמנו, קל יותר להתמודד. העיגולים זקוקים לריבוע כדי שייצב את תנועתם ויעשה להם סדר בחיים, וזה (גם) מה שעושה מערכת החינוך. אגב, מה שקורה כעת זה שכולנו בחופשה הכפויה, לכן עלינו ההורים לשמש כ'ריבוע' עבורם. האתגר הוא שאנשים עגולים לא תמיד מחבבים את הריבוע, לו הם זקוקים. פעמים רבות הם חווים אותו כמאיים על החופש והחירות הפנימית שלהם, והם הודפים אותו, מתווכחים אתו או מתעלמים ממנו. אפשר לדמות את זה למערכת החיסונית של הגוף שדוחה איבר שמושתל בגוף. הגוף זקוק לאיבר זה, אבל בו זמנית יכול לנסות להילחם בו. ההורים יכולים להיות מתוסכלים ממצב פרדוקסלי זה, אך רבים מצליחים למצוא פתרונות ולחזק את ההורות שלהם.

"בתכנית שהקמנו אנו שמים דגש על נקודות שיכולות לסייע בשכלול התפקוד ההורי על פי מודל אמ"ן (אפיון, משמעות, ניהול). התפקוד ההורי מורכב משלושה חלקים: אפיון - האופן בו ההורים מאפיינים (מבינים ומגדירים) את המניעים וההתנהגות של הילד - אלו 'משקפיים הוריים'. משמעות - מה היא המשמעות שהם נותנים לתפקיד ההורי שלהם בזמן נתון - אלה הם 'כובעים הוריים'. וניהול - האופן שבו הם מנהלים ומתעדפים את ההתערבות ההורית - זהו 'רמזור הורי'.

ככה זה עובד בשטח

חיים מרחיב ומסביר לי על תפקיד ההורים בטיפול בילד: "אמר רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה: לכל אחד צריכים להיות שני כיסים, בכיס אחד יהיה כתוב: 'בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם', ובכיס השני: 'וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר'. בשביל לטפח בילד את שני החלקים הללו, להורים יש שתי 'עיניים' דהיינו - נקודות מבט, כיצד לראות את התנהגות הילד".

"מבעד לעין ימין העגולה מביטים על מה שהילד 'רוצה', על נקודת המבט שלו שחובבת חירות וחופש ושואפת שהדברים ילכו לפי 'הראש' שלו. ראייה אמפטית שנותנת תיקוף לרגשותיו, בלי קשר למידת הצידוק שלהם ובלי להתעכב על המחשבה מה ראוי שהילד יעשה. מנקודת מבט זו ההורים רואים את הילד כמי שנברא יחידי ושואפים להתאים את העולם לילד", מפרט חיים. "לעומת זאת, מבעד לעין שמאל המרובעת, מתבוננים במה שהילד 'צריך' לעשות, ובודקים האם התנהגותו מותאמת למה שראוי.

"כדי להצליח לתפקד, על הילד לדעת להכיר בכך שהמציאות לא תמיד כפופה לו, לדעת לחיות בתוך מסגרת וכללי התנהגות ראויים. מנקודת מבט זו שואפים להתאים את הילד לעולם. אם אסכם את זה, אז עין ימין העגולה היא בבחינת 'אל תדון את חברך', ועין שמאל המרובעת היא יותר ביקורתית, ובה אפשר לקיים את 'הוי דן. את כל האדם לכף זכות'. לפעמים הילד מתנהג בצורה לא תקינה, אבל הכוונה שלו הייתה טובה וחשוב לתת לזה מקום, כפי שנאמר למלך כוזר: 'כוונתך רצויה, אבל מעשיך אינם רצויים'. כששופכים אור חיובי על המניע של הילד, אפשר משם לקדם אותו טוב יותר. בתכנית שלנו אנו מלמדים את ההורים כי תפקוד הורי מאוזן מורכב משילוב של שתי נקודות המבט, שמאל דוחה וימין מקרבת. שני המבטים הללו פועלים יחד ומשלימים זה את זה, כמו שהתנועה העיגולית של הברגת בורג מורכבת משילוב של דחיפת המברג מימין לשמאל, ובו זמנית משיכתו משמאל לימין".

אתה יכול לתת לי דוגמה איך בשטח זה עובד מול הילד?

"צורת ההסתכלות של ההורים, המשקפיים שלהם, משפיעה על הצורה שבה הם תופסים את התפקיד שלהם, הכובע שהם חובשים. כאשר ברגע מסויים ההורה חושב שהתפקיד שלו הוא להתאים את הילד לעולם, אנחנו אומרים שהוא בחר לחבוש כובע מרובע, וכאשר הוא פועל להתאים את העולם לילד, הוא חובש כובע עגול.

"אתן לך דוגמה למשל על אריאל (שם בדוי), ילד חמוד בן שמונה שהתקשה בהתארגנות הבוקר, והכביד על סדר היום של המשפחה. ההורים הביטו בו מבעד לעין שמאל, ודאגו כיצד יסתדר בחיים. הם חבשו את הכובע המרובע והתעקשו שיעשה בעצמו את כל משימות ההתארגנות. המצב הזה הגביר את הלחץ, התסכול ורגשות האשמה, והפחית את היכולת שלהם להרגיש את החוויה שלו, מה שקרה שהתסכול שלו גבר ואתה גם האיטיות שלו. בהדרכה שעשינו ההורים למדו להביט בילד בעין עגולה, לראות את הילד כאדם שנברא יחידי, בלי להשוות אותו לאחרים. כך התאפשר להם להרגיש יותר טוב את הלחץ שהוא חווה ולהבין שאולי בבוקר עליהם לחבוש כובע עגול ולהתאים את העולם לילד – כמו לקחת מהילד משימות שכעת קשות עבורו. ואילו את הכובע המרובע לחבוש בערב - לתת לו משימות בדרגת קושי עולה, כדי שילמד לתפקד ולהתארגן בעצמו.

"אתן לך עוד דוגמה על מנת להמחיש יותר את הדברים. רינה (כנ"ל בדוי), ילדה כבת תשע, התקשתה להכיר בכך שמשהו אינו הולך לפי רצונה, והגיבה בהתפרצויות כעס ודיבור בוטה. גם במקרה זה תירגלנו עם ההורים להביט ברינה בעין עגולה, ולהכיר בכך שמנקודת מבטה המצב הקיים לא תקין כאשר דבר מה לא הולך לפי רצונה. היא חירותית וטרם השלימה עם העובדה שהיא חיה בתוך המציאות המוגבלת. כאשר ההורים מביטים מעין מרובעת הם רואים, ובצדק, שזהו מצב לא תקין, שצריך לסייע לה להכיר במציאות. הם מתרגלים לחבוש את הכובע העגול והאמפתי, 'לתרגם' את הדיבור הבוטה לקריאת מצוקה ולתמוך בה רגשית, ובו זמנית לראות את הבעייתיות שבהתנהגות זו ולהפעיל סמכות כדי להפסיקה. כמו שהסברתי זה בדיוק שמאל דוחה וימין מקרבת בעת ובעונה אחת. תגובה מורכבת מצריכה תרגול ומיומנות, אך אני רואה בשטח שהיא אפשרית ומועילה".

ללמוד לתרגל

"אסכם את זה בכמה מילים", אומר חיים. "המטרה של התכנית היא לתרגל יכולת שתביט בילד משתי נקודות המבט, להקשיב לו, לשאול אותו על דברים שעושה או רוצה בצורה ישירה. אנו פועלים להגביר את המודעות לתפיסת התפקיד ההורי, להבחנה באיזה כובע פועלים ולשם מה. למשל, מכינים 'בנק מטרות' דהיינו רשימת נושאים שהם רוצים לקדם ולשפר בהם את הילד, ומחלקים אותם לתחומים: אדום - מעט נושאים, חמורים או כאלה שכעת מתמקדים בהם; כתום - נושאים/התנהגויות/זמנים הפתוחים למשא ומתן, הסברים ופשרות; ירוק - נושאים שמראש מחליטים להקל בהם, להתיר אותם או להעלים עין כלפיהם. וברוך השם, כמו השם של התכנית אנו מצליחים ומצליחות להתמודד עם הילדים והילדות הנשמות שלנו הזקוקים לעזרה שלנו, ההורים".

מה זה 'מצליחים', ומה זה 'מצליחות'?

"התכנית נפתחה בתחילה לבנים בלבד ונקראה 'מצליחים'. לראשונה התקיימה גם תכנית שהותאמה במיוחד עבור ההתמודדויות של בנות עם הפרעת קשב. מדובר בצורך שצריך להגביר את המודעות אליו. אם הפרעת קשב היא 'הפרעה שקופה', הפרעת קשב של בנות שקופה שבעתיים. קל מאוד להחמיץ אותה, ונדרש ידע ספציפי לזהות את הצרכים והמענים של בנות עם הפרעת קשב".

מה המקום של הקהילה בכל זה?

חיים משיב חד משמעית "הפרעת קשב היא סוגייה חברתית חשובה מאוד. טיפול נכון באנשים עם ההפרעה חשוב לחוסן של הקהילה, אנשים אלו יכולים לתרום רבות לקהילה אם יקבלו את הכלים שהם צריכים. קהילה נמדדת ביכולתה להכיל ולטפח את מגוון האנשים שחיים בה, מבלי לוותר על אנשים אלו. ראוי להוקיר תודה לעיריית בני ברק שפועלת בחלוציות ולוקחת אחריות על הנושא".

חיים מלא הערכה כלפי ההורים שהצליחו להתמיד בתכנית לאורך כל הדרך, ובמיוחד בתקופת קורונה. "התכנית דורשת מהמשפחה כולה משאבים רבים, החל מהגעה סדירה של שני ההורים מידי שבוע, קריאת חומרים ועבודה עצמית", הוא מציין.

לתכנית יש חלק חברתי שמטרתו להעביר להורים ולילדים את המסר שהחברה מקבלת ומוקירה את השקעתם. לצורך כך מושקעים משאבים רבים בחיבור בין הקהילה למשפחות. בערב ראש השנה התקיים טקס סיום והענקת תעודות ופרסים לבוגרות תכנית 'מצליחות' מחזור א'. בהתאם להנחיות הבריאות, הפעילות התקיימה רק עם הבנות עצמן, כאשר להורים התקיימו מפגשי סיום ופרידה באמצעות המרחב הקולי של התכנית".

ברכת הרבנית קולדצקי

חיים מספר בהתרגשות על מפגש הסיום שהתקיים במרחב הקולי: "כדי לחזק את ידי ההורים והבנות, הוקלטה מבעוד מועד שיחת חיזוק במעונה של הרבנית קולדצקי. הרבנית חיזקה את ידי הבנות וההורים שהתמידו בהשתתפות בתכנית ובס"ד רואים פירות של הצלחה. בדבריה הרבנית התייחסה לשליחות שיש ביד ההורים לגדל ילדה עם הפרעת קשב: "הקב"ה נתן לכן ניסיון ונתן לכן כח לעמוד בניסיון. זה לא עונש, אלו נשמות גבוהות של הילדות שלכן. זכיתם. תעמדו בניסיון בשמחה. כל ילדה היא עולם ומלואו".

הרבנית ציינה כי "לכל אחד נותן הקב"ה את הכישרונות להם הוא נצרך כדי להצליח בתפקידו בעולם". עוד הוסיפה הרבנית כי דווקא לאנשים עם הפרעת קשב להגיע להצלחות כבירות, וסיפרה על מרביץ תורה עם הפרעת קשב שזכה להקים מקומות תורה רבים ולהגדיל תורה בישראל.

"הרבנית דיברה על החשיבות של מתן עזרה רגשית לילדות לצד מתן טיפול תרופתי כאשר הדבר נדרש על פי המלצת רופא. כמו כן היא ציינה כי אביה, מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א מורה לשואלים שניתן לקחת ריטלין בלי חשש. 'זו התרופה למכה לדור שלנו. אברכים מצוינים לוקחים ריטלין ומצליחים לפרוח בזכות זה', אמרה.

בסיום דבריה חיזקה הרבנית את הילדות על חשיבות התפילה: 'מרן הסטייפלר היה אומר שאשה שמתפללת - נכנסת לקודש הקדשים', והדגישה שגם אם הן לא מצליחות להתרכז בתפילה, תפילתן חשובה ורצויה ואינה חוזרת ריקם. הרבנית ברכה את הבנות שיזכו לעלות ולהצליח, ובירכה את הצוות המקצועי במכון 'הקשב', המנחות גב' קרפה וגב' אלקריף, את הצוותים המצקועיים בעיריית בעיריית בני ברק, גב' מויאל, גב' נבון, גב' שלנג, וכן את צוות התכנית הלאומית 360 גב' קצנלבוגן ומנהל התכנית הלאומית בעיר הרב שמעון קשש, סגן מנהל אגף החינוך – אשר מוסרים נפשם על טובת הציבור". 

גם ההורים שהשתתפו בתוכנית הביעו שביעות רצון. חלק מהתגובות: "התכנית מוגשת בצורה מרתקת ומעבירה המון ידע ותובנות. קיבלנו גם מבט נכון וחיובי על התופעה, וגם כלים מעשיים איך לקדם ולהכיל את הילדה"; "ניכר מאד שהדברים שנמסרו הם פרי עמל ויוצאים מתוך בקיאות רבה בעניין". ההורים ציינו את הליווי האישי, המסירות והאכפתיות של הצוות: "הרגשנו לאורך כל הדרך שאין זה רק עשיה במסגרת העבודה - היה לכם אכפת, לכולכם. ראינו את זה במפגשים והרגשנו את זה בשיח עם הילדות"; "העשרנו מאוד את ארגז הכלים קיבלנו המון כוח להתמודד עם האתגר... אנחנו כבר רואים שיפור בהתנהגות של הילדה ומוטיבציה להצליח"; "כל מפגש הוא ממש חוויה הן לנו והן לילדה. אנו ממליצים מאוד על התכנית. כבר היינו עם הילדה בייעוץ וטיפול רגשי וזה לא היה יעיל ברמה הזו. ממש הרגשנו שהגענו למקום הנכון שבאמת מכאן הילדה תוכל לעלות על דרך המלך".

ומה אתה מתכנן לעשות עכשיו בתקופת הקורונה?

"תקופת הקורונה היא סיבה להמשיך ביתר שאת. הקבוצות הפרונטליות ממשיכות לפעול בהתאם להנחיות הבריאות. במקביל פיתחנו צורת עבודה ייחודית שתתאים להנחיה באמצעות זום, התקיימה תכנית פיילוט בה השתתפו כשמונים הורים. בימים אלו נעשית עבודה להשיג מימון מקופות החולים למחזור נוסף, בתקווה שנוכל לתת מענה להורים נוספים". 

לסיכום, פונה חיים להורים: "הפרעת קשב היא נתון של הילד. אם נדע לתת לו את ההתאמה הסביבתית. בידינו להפוך את הדבר מנטייה לפריצת גדר - לנטייה לפריצת דרך. חשוב  לשים דגש על חשיבה חיובית ולמידה מהצלחות, וכך לסייע לילדים לנסוק ולהצליח".

ליצירת קשר עם חיים - hakshev.adhd@gmail.co