כשנח נכנס לבידוד: פרשת נח בראי האקטואליה

אולי זו מילתא דבדיחותא ואולי לא, אבל דומני שהראשון שנכנס לבידוד היה נח ומשפחתו.

היו דרכים אחרות בהן היה אפשר להציל את נח, וגם עם התיבה הרי ההצלה היתה נס גמור – כי העוצמה של המבול היתה כתישה מוחלטת של העולם כאילו הוטלו עליו עשרות פצצות אטום. (אנשי המדע בעלי אמונה מסבירים את 'גיל העולם' בהשפעת המבול על הזדקנות העולם). ובכן, ודאי כדברי חז"ל רצה ה' שנח יבנה תיבה מאה ועשרים שנה כדי להתריע בפני בני דורו, אולם בסופו של דבר ההצלה היתה נס, והנס יכול להתרחש גם כאשר באזור של נח לא ירד מבול כמו שלא ירד בארץ ישראל.

אבל האוויר של העולם היה מזוהם, 'כי השחית כל בשר את דרכו', גם הבהמות והחיות הושפעו מהזוהמה ולכן בד בבד עם הרס העולם כדי לבנותו מחדש, היה צריך להכניס את נח ומשפחתו לבידוד – כדי להתנקות מההשפעה של העולם.

בתיבה עסקו נח ומשפחתו ב'עשה טוב', וגמלו חסד עם בעלי החיים יום ולילה, היפך מתרבות הנהנתנות והנטילה של דור המבול. לא היה להם זמן לנשום והחיים שלהם היו צנועים וסגפניים, אבל זה לא היה מספיק בלי יצירת חיץ ובידוד מהעולם המזוהם.

אם צדקנו ואם לא, ודאי זה נכון שלפעמים יש צורך לקחת בידוד מהעולם. 'להתנתק'... ומי שכבר בין כה חייב בידוד (וכותב השורות 'זכה' לזה במשך כמה שבועות) כדאי שינצל את המעלות של המצב, בין אם הוא גר בסביבה שהשפעתה שלילית, או אם הוא זקוק לקצת חזרה לעצמיות ולפנימיות.

לפעמים צריך להיכנס ל'תיבת נח' כזו שמבודדת מבית ומחוץ עם חומרי בידוד, כדי להתנתק מההשפעה של זוהמת העולם, כי הוא כבר הגיע לשיאים אדירים של זוהמה, ואם לא מצליחים ליצור בועה – צריך לייצר תיבה, להתכנס ולבנות חומות בלתי חדירות.

הקיטוב בעם שכל כך מצער, ההסתה נגד הציבור החרדי שלא זכורה כמוה, ככל הנראה יש בה גם מן הטוב כמו בכל דבר, והרוע העומד מאחוריה אינו גורע מכך שהרע הוא רק בע"מ.

זה טוב מאוד שיש קשר חיובי ואפשר להשפיע לטובה על השכבות החלשות ביהדות, אבל אם הקשר משפיע גם לצד השלילה צריך לעשות 'סטופ'. ואם ה'גשר' בציבוריות הישראלית אותו יזמו ראשוני ה'מזרחי' בתקופות מוקדמות – הפך לגשר חד סטרי, אז טוב שיש סגר, החוסם קצת את הגשר, ומזכיר לכולנו שאנחנו אחרים.

אני לא יודע מה כוונת בורא עולם בכך שבאמת הציבור החרדי יותר חולה. ואולי זה גם מסיבה טבעית בגלל צפיפות או בגלל חוסר בויטמין D אצל ציבור שלא נחשף לשמש, אבל ברור שאת הריחוק שנוצר צריך למנף גם לטובה – לזכור שיש כאן שני עולמות שהולכים ומתרחקים, לזכור שאנחנו רוצים להשפיע, אבל חלילה שלא נהיה מושפעים.

ויותר מהכל: שנפסיק להתייפייף בפני החילונים ולנסות להראות להם שגם אנחנו משכילים, וגם אצלנו יש אקדמאים ומשרתים בצה"ל. ההתייפייפות הזאת, הרפיסות הזאת שהביאה עוד ועוד רצון לקבוע את סדרי החינוך במוסדות החרדיים, זו שהביאה למחשבה אצל קובעי המדיניות שהנה עוד מעט נצליח לתרבת אותם ולהכניס להם ערכים ישראליים – כל אלו הינם סכנה כה גדולה שאולי שווה לשלם את מחיר הקיטוב, כדי שהחיבור יהיה בערבון מוגבל.

גם כשהיינו בין הגויים ושכחנו שאנחנו בגלות, כשניסינו להתקרב וליצור חיים משותפים – קיבלנו תמיד תזכורות. לעיתים היו אלו פוגרומים, ולעיתים גזירות שונות ומשונות. כאשר אנחנו חיים כאן ואנו עם אחד, ויש לנו באמת מן המשותף, וגם רצון ואחריות להשפעה חיובית – קשה שבעתיים לשמור על המרחק הנדרש. אבל אין ברירה ומדי תקופה גם כאן מתעוררים גלים של קיטוב וריחוק. הגל הנוכחי הוא בעוצמה בלתי מוכרת כבר עשרות שנים, והוא בסגנון לא רגיל ולא מוכר – משהו שמזכיר ממש את היחס שקיבלנו בגולה כמפיצי מחלות וכדומה, כנראה שההתקרבות עברה את הגבולות...

אז בואו ניזכר בימים שחיינו בגולה, נתכנס, נכיר בערך עצמנו ונבוז למבזינו. כי אנחנו 'העגלה המלאה' כמו שאמר החזון איש לראש הממשלה הראשון בן גוריון. כי לנו יש ערכים לשמור עליהם וחיים של תורה ותפילה שהם חיינו ואורך ימינו – והם חשובים עשרת מונים יותר מכל אותם ערכים שלשמם מקילים בכל הקולות.

יחד עם זאת נשמור על כללי הבריאות כפי שמצווה התורה. כמו שחילוני מבין שהפן הכלכלי הוא חלק מהתמונה שצריך לשקול, על אחת כמה וכמה שחינוך הדור הצעיר וקיומה של תורה הוא פן שצריך לשקול, ורק גדולי התורה יקבעו לנו את סולם הזהירות ואת האיזונים בין הסיכונים.

ובורא עולם יחוס עלינו במהרה, ימנע מגיפה מעמו ונחלתו, ויביאנו לימים בהם תמלא הארץ דעה, וכבוד ה' יאיר לעולם כולו.