אני מסתכלת עליו באהבה. כל כך רוצה שיקום, שיאמר לי: "אמא"

שש בבוקר
עוד חשוך בחוץ
גם קריר
אני מושכת את עצמי מהמיטה
עייפה מלילה ללא שינה
בגלל ביתי שתקופת הקורונה לא מיטיבה איתה.
אני לא קמה לתינוק שרעב
אני לא קמה לילד קטן שהתעורר מוקדם,
אני קמה
לילד פגוע מוח
שצריך לאכול קצת לפני יום הלימודים
אני קמה לילד בן תשע וחצי
שאני צריכה להחליף לו טיטול.
העיניים שורפות מעייפות
אבל
הוא מחכה לי.
אני מטפלת בו
השמש מתחילה לזרוח
אור נוגה נכנס מהחלון
אני מעבירה אותו לעגלה
נוטלת לו ידיים
שוטפת פנים
מרגישה ליאות בגופי
אני חסרת כוח

שוב מרימה אותו מהעגלה
שמה אותו בחיקי ומשקה אותו.
עיניו גדולות
מביטות בי באהבה
בהכרת תודה
ואני מחבקת
מנשקת
שרה לו שירים
מורחת עליו קרם גוף
מלטפת
שמה לו בושם

שמה לו סדים ברגליים
מרגישה איך הן כבר לא ישרות
כמה כאב לשים סדים לילדך
סוליית הנעליים נקייה
הוא לא רץ איתם בחוץ
הן רק בשביל להחזיק את הרגל.

אני מניחה אותו בעגלתו
מסתכלת עליו באהבה אין סופית
כל כך רוצה שיקום
שיאמר לי "אמא"

ואני חושבת לעצמי
מה נותן לי כח
מה ייתן לי כח להמשיך ולאהוב אותו
כך
כמו שהוא
נכה
פגוע
נתון לחסדיי

ואני אומרת לעצמי
זה סוד הנתינה ללא תנאי
נתינה
רק לתת
מבלי לצפות לתמורה
לקבל בחזרה
לתת ולתת
לאהוב
לאהוב
כי זה טבע האדם
והנתינה
מרחיבה את הלב
נותנת מזור לנשמה עייפה

ואני נותנת לו חיבוק גדול
מבקשת שירים יד,
יעשה לי שלום
והוא לא עושה

המתיקות שבו
העיניים הטובות
שמביטות בי
משכיחות את האכזבה
מגבירות את האהבה אליו

אז פשוט תתנו
בלי חשבונות
תאמינו לי
זה משתלם...

יום טוב
ריעות לוי
רמלה

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן