הנוסע שפשף את עיניו והזדעזע למצוא את עצמו בפתח-תקוה

מעשה ביהודי שעצר מונית בירושלים, וביקש מהנהג: 'לפתח תקוה בבקשה'.

הנהג פתח בנסיעה, וכעבור רגעים ספורים, הנוסע, שהיה עייף עד למאוד, שקע בשינה עמוקה.

חלפה שעה, והמונית מגיעה לעיר פתח תקוה, וכעת שואל הנהג בקול רם: 'לאיזה רחוב בפתח תקוה אתה צריך?'

הנוסע פקח עיניים בקושי רב, שפשף אותם היטב, ונזעק: 'איפה אנחנו?!...'

'בפתח תקוה', השיב הנהג. וכאן הנוסע התרעם: 'התכוונתי לרחוב פתח תקוה, שנמצא במרחק של עשר דקות נסיעה מהמקום בו עליתי!... כעת - ממשיך הנוסע - יצטרך כבודו להחזיר אותי לירושלים, לרחוב פתח תקוה, ואשלם לך מחיר של נסיעה בת עשר דקות!'

'אני מאוד מצטער', השיבו הנהג, 'אך אתה הוא האשם, מדוע לא ציינת שכוונתך לרחוב פתח תקוה?! עכשיו תצטרך לשלם לי גם על נסיעה הלוך לפתח תקוה, וגם על נסיעה חזור לפתח תקוה שבירושלים...'

ובאו השניים לשאול - עם מי הצדק?

מה לך נרדם

אמר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: קיימות שתי תלונות כלפי הנוסע: ראשית כל - מדוע שקע בשינה כאשר ידע שבעוד עשר דקות הוא צריך לרדת! ובהקשר לזה סיפר לי גיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, שבבחרותו חזר פעם מישיבת פתח תקוה לבני ברק, ונרדם באוטובוס. כשהתעורר, מצא את עצמו בתל אביב...

ובא לשאול את דודו, מרן החזון איש זצ"ל, האם הוא חייב לשלם את תוספת המחיר מבני ברק לתל אביב (כפי שהיה מקובל בזמן ההוא, שעל תוספת נסיעה זו יש להוסיף במחיר).

והשיב החזון איש: 'וויל דוּ ביסט אשלימזל, דארף דער נהג ליידן'? (-משום שאתה שלימזל, הנהג צריך לסבול?)

(ומעשה נוסף, שהתרחש בפורים: בחור בני-ברקי שהשתכר ביום י"ד באדר, החליט להמשיך את השמחה גם ביום ט"ו בירושלים. ראה אוטובוס קו 402, עלה עליו, ונרדם במושב האחורי... האוטובוס הביאוֹ לירושלים, אבל הוא המשיך לישון, והתעורר רק כאשר האוטובוס חזר לבני ברק. פקח עיניו, ומצא את עצמו באותו מקום בו עלה... הבחור בא לשאול - האם אני חייב בתשלום עבור הנסיעה? - ועל פי האמור אמר לי גיסי שליט"א, שלכאורה צריך הבחור לשלם...).

וכך נאמר גם בשאלתנו - מדוע שיפסיד הנהג משום שהנוסע שקע בשינה עמוקה?

באיזו ללוד

מסופר בגמרא בעירובין (נ"ג:): רבי יוסי הגלילי היה הולך בדרך, ופגש את ברוריה, אשת רבי מאיר (יעויין בפסחים ס"ב: על עוצם ידיעתה בחכמת התורה). שאל אותה: 'באיזו דרך נלך ללוד?'

השיבה לו: 'גלילי שוטה, וכי לא כך אמרו חכמים: אל תרבה שיחה עם האשה?! היה לך לומר: באיזו ללוד'.

ומכאן נשמע, שבאופן שאין מדובר באשה (שעמה לא מרבים בשיחה), אלא באיש, אכן הנוסח צריך להיות מפורט וברור, 'באיזו דרך נלך ללוד', כדי שלא תהיינה אי הבנות.

ויעויין שם במהרש"א שביאר כי רבי יוסי פגש את ברוריה על פרשת דרכים, ולכן היה די בכך שישאל 'באיזו ללוד', וממראה הדרכים גם משמע באיזו דרך נלך ללוד. ונראה מדברי המהרש"א, שאף כשמדובר באשה, דוקא כשהנסיבות ברורות (וקיימות רק ב' פניות, לכאן או לכאן), אזי צריך לקמץ בדיבורים, אך בסתמא, יש לדבר ברורות.

ומכאן הטענה הנוספת על הנוסע - מדוע אמרת 'פתח תקוה' סתם, באופן שהיה מקום להבין מדבריך שכוונתך היא לעיר פתח תקוה? היה לך לפרט ולומר 'קח אותי לרחוב פתח תקוה'!

אולם, גם כלפי הנהג קיימת תלונה, שכן בנסיעות כל כך ארוכות, הנוהג הוא לדבר ולסכם אודות המחיר, ופעמים רבות שבנסיעה לעיר רחוקה הנוסע עומד על המקח על מנת להוריד במחיר, ולכן, גם אם הנוסע אמר רק פתח תקוה ושתק, היה לו לנהג לברר את פרטי הנסיעה.

ולכן, אמר הרב יצחק זילברשטיין לנוסע ולנהג, שראוי להם להתפשר, וישלם הנוסע לנהג מחצית מדמי הנסיעה עד לעיר פתח תקוה.

ובנוגע לנסיעה חזור לירושלים, זו היא 'פרשה חדשה', דהיינו, כעת הנוסע יכול לשוב לירושלים באוטובוס, ואם ירצה לחזור במונית, ישלם לנהג את דמי הנסיעה, כפי שיסכמו ביניהם.

לסיכום: יש לפשר בין הנוסע לנהג באופן שישלם הנוסע לנהג חצי מסכום הנסיעה לעיר פתח תקוה. 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.