האם ברכת הצדיק לחתונת הבת ’התבזבזה’ על בתו של המכר?

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ (במדבר כ"ב, כ"ט)

השאלה המעניינת שלפנינו, התעוררה בימי חופשת 'בין הזמנים': 

שתי משפחות, אחת מתגוררת בירושלים, והשנייה מבני ברק, החליטו להחליף ביניהם דירות למשך שבועיים, על מנת להחליף אווירה ולהינפש קמעא. משפחת ראובן מירושלים הגיעה לבית משפחת שמעון בבני ברק, ומשפחת שמעון עלתה לירושלים לבית משפחת ראובן.

באחד הימים, מתקשר שמעון אל ידידו ראובן, ובפיו הבקשה הבאה: "היום בערב אנו זוכים בשעה טובה ומוצלחת לסגור שידוך לבִּתנו שתחיה; רצינו לבקש מכם רשות לערוך את חגיגת האירוסין אצלכם בבית... האירוע יכיל בסך הכל כשלושים-ארבעים משתתפים, וכמובן שנדאג לנקות היטב את הבית בתום השמחה".

"מה השאלה?! - הגיב בעל הבית בפליאה - לעונג ולשמחה יהיה לנו שתערכו אצלנו את חגיגת האירוסין, ונשגר לכם ברכת מזל טוב חמה ולבבית...".

לא חולפות דקותיים, והנה הטלפון של שמעון מצלצל. על הקו היה ראובן.

"תשמע ידידי - אמר בנימה של מבוכה - מה דעתכם, אולי יותר כדאי שֶׁתִּשְׂכְּרוּ את אולם בית הכנסת הסמוך לעריכת חגיגת האירוסין שלכם?...".

שמעון תהה לנוכח השינוי המוזר שחל אצל ידידו; הן אך לפני כמה רגעים אישר באדיבות את עריכת אירוע השמחה בביתו, ופתאום הוא חוזר בו...

וכאן בעל הבית הרגיש צורך להסביר את המניע לסירובו לעריכת האירוסין בביתו: "שמע נא ידידי, יש לנו בת מבוגרת, שממתינה הרבה שנים למציאת שידוך. לפני מספר ימים נכנסנו לאחד מצדיקי הדור, לשם קבלת ברכה לְבִתֵּנוּ. בכיתי לפני הצדיק: "מתי כבר תבוא הישועה?...".

נענה הצדיק ובירכנו בזו הלשון: "בקרוב יהיה אצלכם בבית חגיגת אירוסין!"...

ובכן, מיד כשניתקתי את השיחה עמך, רעייתי הזכירה לי את ברכת הצדיק, ועכשיו אנו חוששים שמא על ידי חגיגת האירוסין שלכם אצלנו בבית, למעשה ברכת הצדיק תתממש, ומה יהיה עם בִּתנו?...".

לאחר שראובן ניסה לטעון שהברכה לא 'תבוזבז' חלילה מחמת חגיגת האירוסין בבית, החליט שמעון להפנות את השאלה לרבו: האם אכן קיים חשש של 'איבוד הברכה' על ידי חגיגת האירוסין של האורחים בביתנו?

תשובה:

ברכת רב לרב הונא "דתיטום בשיראי"

הבה נאזין לסיפור מעניין שמובא במסכת מגילה (כ"ז:):

רב הונא הוה אסר ריתא (היה חגור במין עשב ולא בחגורה רגילה), וקאי קמיה דרב (והגיע לפני רבו רב). אמר ליה: "מאי האי" (רב שאלו: מדוע הינך חגור בחגורה משונה זו ולא בחגורה רגילה?).

אמר ליה: לא הוה לי יין לקידושא, ומשכנתיה להמיינאי ואתאי ביה קידושא (רב הונא השיב: לא היה לי ממון לקנות יין לקידוש, ונתתי את אבנטי במשכון וקיבלתי ממון בהלוואה, וקניתי בו יין לקידוש).

אמר ליה (בירך רב את רב הונא): יהא רעוא דתיטום בשיראי (יהי רצון שתהיה סתום ומכוסה בשיראים. כוונתו בברכה היתה, שמרוב עושר יתכסה רב הונא בבגדי משי יקרים).

כי איכלל רבה בריה (בחתונת רבה, בנו של רב הונא), רב הונא איניש גוצא הוה, גנא אפוריא (רב הונא, שהיה אדם נמוך, שכב לישון על מיטה טרם התחלת השמחה).

אתיין בנתיה וכלתיה, שלחן ושדיין מנייהו עליה (הגיעו בנותיו וכלותיו אל החתונה, ומתוך שהיה רב הונא קטן-מימדים, לא הבחינו בו, ולכן פשטו והשליכו על גבי הכורסא את גלימות המשי שלהן), עד דאיטום בשיראי (עד שהיה רב הונא עטוף ומכוסה בגלימות משי יקרות, כפי לשון ברכתו של רב...).

שמע רב (לאותו מעשה) - ואיקפד (והקפיד על רב הונא). אמר ליה (רב לרב הונא): מאי טעמא (מדוע) לא אמרת לי כי (כאשר) ברכתיך: "וכן למר"! (כלומר שאף אני אתברך בכך).

והקשה הב"ח (בהגהותיו שם): מדוע רב הקפיד על רב הונא על שלא איחל לו בחזרה "וכן למר", וכי איזו טובה וברכה יצאה לרב הונא מהברכה?!

ומבאר הב"ח: אף על פי שלרב הונא לא היה שום ריווח בכך שהשליכו עליו את בגדי המשי, אפילו הכי הקפיד רב על שלא אמר לו בשעת הברכה "וכן למר", כי שמא היתה זו "עת רצון", ובדידיה (אצל רב), היתה הברכה חלה ומתקיימת במלואה והיה מגיע לעושר. (ועל ידי הרווחה הכלכלית יוכל לעסוק בתורה בשלווה, בלא טרדות הפרנסה).

הרי לנו, שהגם שרב התכוון לברך את רב הונא שיהפוך לעשיר עד כדי כך שיהא מכוסה בשיראים, מכל מקום היות ולשון הברכה היה 'שתהיה מכוסה בשיראים', בכך שהתכסה בבגדי המשי שהניחו עליו הנשים, הברכה פעלה את פעולתה.
 

מדוע בלעם לא הרג את האתון ע"י קללה?

נוסיף לציין לסיפור מעניין שסיפר הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א: יהודי ניגש פעם אל הגאון רבי מרדכי בנעט זצ"ל, ותיאר בפניו את קשיי הפרנסה שלו. הגר"מ בנעט, שקיבל בעבר טובה מהאיש, חש חובה להשיב לו הכרת הטוב. אמר לו: "אתה תקנה כרטיס הגרלה, ואני אתפלל שבע"ה המספרים שלך יעלו בגורל ותזכה בממון רב".

הלה יצא מאת פני הגאון שמח וטוב לב, ומיהר לרכוש כרטיס הגרלה.

היהודי היה בטוח שאם אותו גאון וצדיק מבטיח לו שיתפלל על המספרים שלו, הרי שהזכייה מונחת כבר בכיסו (ולמען האמת היה לו על מה ועל מי לסמוך בהשערה זו), אלא שבלילה שלפני ההגרלה, החליט לערוך עם בני ביתו הגרלה-זוטא, כדי "לבדוק" אם הבטחתו של הגאון אכן פועלת כראוי.

הוא הטיל פתקים רבים עם מספרים אל תוך קערה, ואחר כך העלה פתק אחד. המספרים הנקובים על גבי הפתק, היו אותם מספרים שבכרטיס ההגרלה שלו...

קולות הצהלה והששון נשמעו בביתו של האיש, שכן יושבי הבית הבינו, שאם ההצלחה האירה להם פנים בהגרלה הבייתית, אין ספק שתפילתו של הצדיק תפעל את פעולתה גם מחר, בהגרלה הגדולה.

ומה אירע לבסוף? -

הכרטיס של האיש לא זכה!

בפנים נכאות ניגש היהודי אל רבי מרדכי בנעט, וסיפר לו שהכרטיס לא עלה בגורל. אמר לו הגאון: "בוא סַפֵּר לי מה עשית מאז הברכה שברכתיך".

סיפר לו היהודי על ההגרלה שערך בביתו, והגאון השיב לו מיניה-וביה: "התפללתי שהמספרים שלך יעלו בגורל, והתפילה שלי אכן עשתה רושם, אלא, שהיא פעלה את פעולתה באותה הגרלה שעשית בביתך... אילו היית ממתין עוד כמה שעות, היית זוכה בהגרלה הגדולה".

מרן הגר"ח סיפר את הדברים בהקשר לפסוק בפרשתנו: "וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן, כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ". ומקשה בספר "פענח רזא": מדוע בלעם לא קילל את האתון? - הלוא הלך להרוג עם שלם בקללת פיו, וכי בשביל להרוג את האתון נצרך לחרב?!

ותירץ: אילו היה מקלל את האתון, לא היה יכול עוד לקלל את ישראל, כי היה מבזבז את הכוח של הקללה על האתון, ולא היה יכול להשתמש בו יותר.
 

רמז מן השמים שהברכה חלה

ומעתה נבוא לדון בשאלתנו: הנה לאור דברי הגמרא במגילה הנ"ל, היה מקום לטעון במקרה דנן, שלכאורה ישנה הצדקה לחששו של בעל הבית, כי לשון ברכת הצדיק היתה "שיהיה חגיגת אירוסין אצלכם בבית", ואם כן כעת שיערכו האורחים חגיגת אירוסין בביתם, הרי שברכת הצדיק כבר תפעל בכך את פעולתה, כפי שראינו שברכת רב התקיימה בכך שרב הונא כוסה בגלימות המשי.

אולם, הרב מאיר דינר, העיר את תשומת ליבנו לביאורו של רבינו החזון איש לגמרא במגילה, ומדברי קודשו נוכל להסיק מסקנה בדיוק הפוכה...

מבאר החזו"א (בהוספות בסוף או"ח): מה שכוסה רב הונא בשיראים שהניחו עליו, אין הכוונה שהתקיימה בכך כל הברכה, אלא היה בכך רמז, שנגזר על רב הונא שתתקיים בו ברכתו של רב, שכוונתו בברכה היתה שרב הונא יתעשר. ואכן, מצינו בגמרא בתענית (כ':) שרב הונא היה עשיר מופלג, עד שהיו מוציאים אותו בקרון של זהב.

לאור דברי החזו"א, נוכל לומר גם בשאלתנו, שאדרבה, חגיגת אירוסין בבית, תהווה תחילת קיום הברכה, ובעזהי"ת בקרוב ישמע קול ששון וקול שמחה בבית בשמחת האירוסין של הבת...
 

זכות הוויתור על הברכה גדולה לאין-שיעור

אומנם, אמר הרב יצחק זילברשטיין, שגם אם נאמר (כפי משמעות דברי הב"ח) שקיום ברכתו של רב היתה בעטיפתו של רב הונא בבגדי המשי שהושלכו עליו, וממילא גם בשאלתנו יש מקום לחשוש שהברכה תפעל את פעולתה בעריכת מסיבת האירוסין של האורחים, מכל מקום נראה שאין לחשוש לכך כלל, כי עצם הוויתור על ברכת הצדיק לטובת הזולת - יביא על בעל הבית ברכה ושפע עד בלי די, וזכות זו תעמוד לו שבקרוב מאוד יערך בביתו חגיגת אירוסין של בִּתו.
לסיכום: בעל הבית ירשה לאורחים לערוך את חגיגת האירוסין בביתו, ואין לו לחשוש שמחמת כן יאבד את ברכת הצדיק.
לרכישת הספר "ופריומתוק" בהידברות שופס.