הרב קיבל תרומה והתבקש להתפלל לשחרור האסיר – כיצד ינהג? ועוד שאלות

הנה כמה מן השאלות המעניינות שהגיעו אל שולחנו של מחבר סדרת הספרים "ופריו מתוק" ו"אחת שאלתי".
 

תורם בתנאי שלא יקנו מהמתחרה

ישיבה שנקלעה למשבר כלכלי, פנתה אל גביר גדול בבקשת תמיכה לישיבה. הגביר ענה: "אני מוכן לתרום סכום אדיר של חצי מיליון דולר, אך רק בתנאי שהישיבה תפסיק לקנות סחורה מסופר-מרקט פלוני" (משם הישיבה רגילה לרכוש מזון). וזאת משום שבעל הסופר-מרקט ההוא, הינו מתחרה גדול של הגביר בענפי מסחר אחרים. באה הישיבה ושאלה: הנה התורם (שאינו בעל צרכניות) לא יקבל שום הנאת ממון מכך שלא נבצע קניות אצל המתחרה שלו, אלא כוונתו היא רק לגרום הפסדים למתחרה שלו. האם ניתן לקבל את תרומת הגביר? (יצויין, שמניעת הקנייה מהמתחרה אינה מסכנת את פרנסתו, ולא תגרום להתמוטטות רשת הצרכניות המבוססת שלו).
 

תשובה:
השיב מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א: דבר מגונה ביותר הוא ליטול את תרומת הגביר, ובוודאי שלא תשרה סייעתא דשמיא וברכה בכסף שניתן מתוך מחשבת רֶשַׁע שכזו! ('וישמע משה').

תרומה לתפילה לשחרור אסיר

סיפר רב בית סוהר מסויים: מעשה בנער שהתחבר לחבורת נערים ריקים ופוחזים העוסקים בפשעים. באחת הימים ביצעו בני הכנופייה פשע נורא, והיחיד מביניהם שנתפס, היה אותו נער מסכן. הוא נשפט והוענש במאסר. במהלך מאסרו, יצרתי עמו קשר, ובס"ד הצלחתי לקרבו מעט ליהדות. הוא החל לשמור שבת ולהניח תפילין, ומידי יום לומד עימי במשך שעתיים גמרא ומוסר! אם כי עדיין אינו מוכן לחבוש כיפה, וגם חש בגעגועים לחבריו. כעת פנו אלי הוריו, וביקשו שאעביר תרומה נכבדה עבור אברכי כולל, ובתמורה דרשו: "היום יערך דיון בדבר שחרור בנינו היקר מהכלא, נבקש שהתלמידי חכמים יעתירו בעדו שיצא לחופשי...". שאלתי היא: כיצד יש להתייחס לדרישתם ולקבלת כסף התרומה - הלוא מחוץ לכותלי בית הסוהר, בני חבורתו הפרחחים מצפים בכליון עיניים לשחרורו ושובו לשורות הכנופייה, ירחם ה'. ומאידך, כאן בכלא, הוא הולך ומתקדם מיום ליום, ויתכן מאוד שהטובה האמתית עבורו, היא המשך השהייה ב'חממת' הכלא לצידי...?
 

תשובה:
כתב רבינו החיד"א (ב'יוסף תהלות' כ"ז): "רבינו מנוח ז"ל כתב, שבגמר כל תפילה שאדם שואל ומבקש צרכיו מאת ה' יתברך, יסיים ויאמר "והטוב בעיניך עשה"; כי האדם אינו יודע אם מה ששואל הוא אכן הטוב המושלם עבורו אם לאו, לכך יאמר "והטוב בעיניך עשה", דהיינו, אל תתן לנו הטוב בעינינו, שאולי לא יהיה תכליתו טוב, כי מה שמבקש האדם וסובר שהוא טוב לו, אפשר שהוא להיפך, אלא תן לנו הטוב בעיניך, שהוא הטוב הגמור, כי רק הקב"ה יודע מה באמת טוב לאדם"!

ובענייננו, הגם שהתורמים נדבו את הכסף על דעת שיתפללו בנוסח שהם ביקשו, בכל זאת מותר לקבל את התרומה ולהתפלל כפי הנוסח הנכון: "שהקב"ה יעשה עם הנער חסדים טובים". והקב"ה יתברך שמו יעשה את הטוב ביותר עבורו. וכידוע, כל יהודי בתוך-תוכו מעוניין לנהוג כפי רצון הבורא (כמבואר ברמב"ם בהל' גירושין ב'-כ'), ו'אנן סהדי' שאם היו יודעים ההורים שזוהי טובת בנם האמיתית (להתפלל שהקב"ה יעשה את הטוב ביותר עבורו), בוודאי שהיו מסכימים לכך.
 

האם דינה של גרושה כאלמנה?

שאלו מנהלי ועד צדקה: ידועים דברי הרמב"ם (הל' דעות ו'-י'): "חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות, מפני שנפשם שפילה למאוד ורוחם נמוכה, ואפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהן, שנאמר 'כל אלמנה ויתום לא תענון'. והיאך נוהגים עמהם, לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד... וינהלם בנחת וברחמים גדולים וכבוד". ובכן, אנו משתדלים להיטיב ביותר בחלוקת כספי הצדקה עם אלמנות ויתומים. אך שאלתנו היא: האם גם אל גרושה ובניה (שנזקקים לתמיכה כלכלית) עלינו להתייחס כאלמנה?
 

תשובה:
יעויין במנחת חינוך (מצוה ס"ה) שהסתפק האם גם בגרושה שייך הלאו של "אלמנה לא תענון". וכפי הנראה צדדי הספק הם, שמצד אחד, לא נוכל להוסיף דינים מדעתינו על דיני התורה, וגם אין לדמות גרושה לאלמנה שֶׁשִּׁבְרָהּ עצום. אך מאידך, גרושה דומה לאלמנה בכך שהיא בודדה ואין לה תמיכה ומשענת של בעל. וגם ילדי גרושים סובלים מכך שאין להם הורים שחיים יחדיו, (וכידוע, רבינו ה'אור שמח' מנע מבני זוג להתגרש על ידי שעמד להכריז על בניהם הקטן שהופך להיות "יתום"...). ולעניין מעשה, שמענו מהרב זילברשטיין, שהכל לפי העניין, ויש לבחון מצב כל גרושה לגופו, ואם ניווכח שמצבה טוב וביתה מתפקד כיאות, והאב תומך בילדיו ודואג לרווחתם, אזי בוודאי שאין דינה כאלמנה. אבל במקרה שאין לה תמיכה וסיוע, ניתן להתייחס אליה בחלוקת הצדקה כאל אלמנה (ובפרט כאשר ילדיה עלולים להתדרדר ח"ו).

לרכישת הספר "ופריומתוק" בהידברות שופס.