שילם ברב-קו עבור הכומר הנבוך – האם עשה נכון? ועוד שאלות

הנה כמה מן השאלות המעניינות שהגיעו אל שולחנו של מחבר סדרת הספרים "ופריו מתוק" ו"אחת שאלתי".

האֵם מעניקה ביגוד יקר לשכנים היתומים

מעשה באשה שאחת משכנותיה התאלמנה, ומגדלת את שבעת יתומיה בעניות מחפירה. האשה הצדקת קיבלה על עצמה לדאוג להלבשתם של היתומים, ובהסכמת בעלה, רוכשת עבור ילדי השכנה האומללה מידי חג, בגדים ונעליים מהסוג האיכותי והיקר ביותר, בעוד שלילדים שלה עצמה, היא רוכשת בגדים רגילים ופשוטים, במחיר זול בהרבה. לאחר מספר פעמים שנהגה כך, בניה ובנותיה, שנפגשים ומשחקים מידי יום עם חבירהם היתומים, הבחינו בנעליהם ובגדיהם האיכותיים, ופנו בשאלה אל אמם: "אמא, לָמָּה לשכנים את קונה בגדים ונעליים יותר יפים ויקרים משלנו?!". תשובתה היתה: "לכם אני קונה בגדים ונעליים, וכדרכם של ילדים אתם תלבשו ותלכו בהם, תלכלכו אותם, תקרעו אותם, ואקנה בע"ה חדשים... אבל לשכנים שלנו, אני קונה בגדים ונעליים משובחים ביותר, כדי שהם יישארו טובים ויפים, כי עם הבגדים והנעליים הללו, אני אגיע לעולם העליון"! בעלה העיר לה: הן אמרו חז"ל (שבת י':): "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת (-צמר נקי וצח) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים"... שואלת אפוא האשה: האם בקניית פרטי הלבוש היוקרתיים לבני השכנה יש חשש של 'שינוי בנו בין הבנים'?
 

תשובה:
השיב הרב זילברשטיין: הסברא אומרת שהילדים לא מקנאים, כי מבינים שיש לפנק ולהעניק יותר ליתום ואלמנה שאין להם משענת, ויש לשמח ליבותיהם, כדברי הרמב"ם (דעות ו'-י'): "לא ינהוג ביתומים ואלמנות מנהג כל אדם, אלא יעשה להם הפרש, וינהלם בנחת וברחמים גדולים וכבוד". וממילא אין כאן כלל חשש של 'משנה בנו בין הבנים', כי שם כולם הם ילדיו, ולמה שישנה אחד על פני אחר, ואילו כאן מדובר בצדקה ליתום עני, שכולם מבינים שיש ליתן לו מהטוב והמשובח ביותר, כפי שכתב הרמב"ם (בסוף הל' איסורי מזבח): "האכיל רעב - יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו, כיסה ערום - יכסה מן היפה שבכסותו!".
 

בני השכונה הרחוקה תרמו ביד נדיבה

סיפרו בחורי ישיבה: ביום פורים נסענו לעיר רחוקה על מנת להתרים את בני המקום לטובת ישיבתנו הקדושה. באחת השכונות, זכינו לתרומות הגונות ביותר. הדבר היה לפלא בעינינו - מהי הסיבה שאנשי המקום מרימים תרומות כה נדיבות ומתייחסים אלינו בכבוד והערכה יוצאי דופן... כאשר חזרנו לישיבה, נודע לנו שבאותה שכונה, הוקמה לאחרונה ישיבה חדשה, בעלת שם זהה לשמה של ישיבתנו, ובני המקום מעריצים את ראש הישיבה ומעריכים את לומדיה... סביר מאוד להניח, שכאשר נקבנו בשם ישיבתנו, מתוך תום-לב, הם סברו שמדובר בישיבה שבשכונתם, ולכן הרימו תרומות נכבדות... האם עלינו לחזור לאותם כתובות ולברר עם התורמים האם מדובר ב'צדקה בטעות'?

תשובה:

השיב הרב זילברשטיין: מאחר ונהגו הבחורים בתום-לב, ולא התכוונו חלילה לרמות את האנשים, הם אינם צריכים להשיב את התרומות, שכן התורמים לא ציינו כלל שנודבים צדקה רק משום שמדובר בישיבה פלונית, אלא נתנו בסתם, ולכן זכו בני הישיבה בתרומות.
 

תשלום ברב-קו עבור הכומר

עליתי לאוטובוס בירושלים, ועלה לצידי כומר. כאשר הכניס את כרטיס הרב-קו כדי לשלם, נודע לו שהכרטיס ריק... כיום, בהרבה מחברות התחבורה הציבורית, אין אפשרות להטעין את הכרטיס באוטובוס, והגוי עמד נבוך ואובד-עצות, כי לא ידע עברית, וגם כסף לא היה ברשותו, והנהג ביקש שירד מהאוטובוס. החלטתי להעביר את כרטיס הרב-קו שלי גם עבור הכומר, והוא הרבה להודות לי מקרב לב. שאלתי היא, האם עברתי על האיסור ליתן לנכרים מתנת חינם, הנלמד מהכתוב "לא תחנם"?!

תשובה:
השיב הרב זילברשטיין: נאמר במסכת גיטין (ס"א.): "מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום", וכן נפסק ברמב"ם (הל' מלכים סוף פ"י): "אפילו העכו"ם ציוו חכמים לבקר חוליהם, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום, הרי נאמר: טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". ובמצב זה, שלאותו נכרי לא היתה אפשרות לשלם על הנסיעה, הרי הוא נחשב כעני, ומותר ליתן לו צדקה מפני דרכי שלום.
 
לרכישת הספר "ופריומתוק" בהידברות שופס.