מה עשה נחום "איש גם זו" כשגילה שתיבתו מלאה עפר במקום יהלומים?

נחום "איש גם זו" היה איש צדיק מתקופת התנאים, ואחד מרבותיו של רבי עקיבא. נחום זכה לכינוי "איש גם זו" משום שעל כל מקרה שהיה קורה לו, גם אם כלפי חוץ המקרה היה נראה קשה ורע, הוא אמר בשלווה ובביטחון מוחלט "גם זו לטובה".

התלמוד (תענית כא ע"א) מביא מעשה מפורסם אודות נחום "איש גם זו", ויש למעשה זה קשר אמיץ עם פרשת השבוע – לך לך.

פעם אחת רצו ישראל לשלוח שליח עם דורון לבית הקיסר כדי לבטל גזירה שהוא גזר נגדם. אמרו - מי ילך לקיסר כדי לפייסו? ילך נחום "איש גם זו", משום שהוא מלומד בנסים.

שלחו בידיו תיבה מלאה באבנים טובות ומרגליות, שייתן לקיסר, ונחום יצא לדרכו. בלילה הוא לן באכסניה, ותוך כדי שנתו, גנבו בעלי האכסניה את תכולת התיבה ומלאו אותה בעפר, כדי שנחום איש גם זו לא ישים לב שהתיבה ריקה מתכולתה (על פי גרסת המהרש"א).

כאשר הגיע נחום "איש גם זו" לקיסר, פתחו את תיבת הדורון שהוא הביא, ולתדהמת כולם ראו שהיא מלאה עפר. הקיסר התרגז על כך שהיהודים מזלזלים בו והוא החליט להרוג את היהודים, וגם ברגע קשה זה אמר נחום איש גם זו: "גם זו לטובה".

בא אליהו הנביא, ונדמה למלך כאחד מבני ממלכתו ואמר לו: אולי העפר הזה הוא מעפרו של אברהם אביהם, שכאשר היה משליך את העפר על אויביו היה הופך לחרבות? כלומר, בפרשתנו מסופר שאברהם ערך מלחמה מול ארבעת המלכים והוא ניצח באופן נסי. אחד הנסים שנעשו לו הוא שהוא זרק עליהם עפר והעפר הפך לחרבות (בראשית רבה, מג). אמר אליהו הנביא לקיסר, אולי היהודים הביאו למלך מעפרו המיוחד של אברהם?

הייתה מדינה אחת שעד אז לא היו יכולים לכובשה, בדקו את העפר, ואכן העפר הפך לחרבות והם הצליחו לכבוש את אותה עיר.

שלח הקיסר את נחום "איש גם זו" לביתו בכבוד גדול, לא לפני שמילאו לו את התיבה באבנים טובות ומרגליות. בדרכו חזרה, נחום איש גם זו סר ללון באותה אכסניה בה הוא לן כשהיה בדרכו לקיסר. כשנודע לבעלי האכסניה על הקורות אותו, הם היו בטוחים שיש להם עפר מיוחד ששווה הון רב. מה עשו? סתרו את ביתם והביאו את אבניו ועפרו לבית הקיסר ואמרו לו, שיש להם הרבה עפר מאותו עפר פלאי.

בדקו אנשי הקיסר את העפר, וכמובן לא גילו בו את התכונות שהיו בעפר של נחום "איש גם זו", והם הרגו את בני המלון על כך שהם מהתלים בקיסר.

עד כאן המעשה.

כשאליהו הנביא אמר לקיסר שאולי העפר הוא מעפרו של אברהם, חוץ מפשט הדברים, טמון כאן עומק.

נחום "איש גם זו" למד את תורת ה"גם זו לטובה" מאברהם אבינו. נשים לב, שכשאברהם מתחיל את הגלות והוא צופה שהמצרים ירעו לו ולאשתו, הוא אומר לה: "לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" (בראשית י"ב, י"ג). אברהם אבינו מאמין באמונה שלימה שכל מה שיקרה הוא "למען ייטב לי". כל מה שקורה הוא מאת השם, וממילא הוא טוב. אף על פי שהכל נראה נורא, אברהם אבינו בטוח שזה "למען ייטב לי". נכון שכרגע לא הכל מובן, לא הכל ברור, לא תמיד יש תשובות, אולם כל מה שקורה זה טוב. עכשיו.

במעשה זה יש נקודת דמיון נוספת בין נחום "איש גם זו" לאברהם אבינו. כשנחום "איש גם זו" היה בדרכו חזרה מהקיסר, הוא שב ללון באותו מלון בו הוא לן בדרכו אליו. גם את ההנהגה הזו הוא למד מאברהם. פרשתנו מספרת, שכשאברהם אבינו חזר ממצרים לארץ כנען, הוא לן באותן אכסניות שהוא לן בהן בדרכו למצרים (בראשית י"ג, ג', וברש"י שם). התורה מלמדת אותנו דרך ארץ, שאדם לא ישנה מאכסניה שלו (ערכין טז ע"ב), כדי לא לגרום צער וחלישות הדעת למארח הקודם, אם הוא ישים לב שהאורח כבר לא שב אליו פעם נוספת (ניתן לעיין ברש"י שם).

נחום איש גם זו אחז במידתו של אברהם אבינו.

התלמוד מגדיר את נחום "איש גם זו" בתואר "מלומד בנסים". "מלומד", הכוונה שהוא מלמד את עצמו לראות בכל דבר את הנס, בשונה מרוב בני האדם, שרואים את העולם ואת הקורות אותם כאל טבע. נחום "איש גם זו" רואה בכל דבר השגחה אלוקית. ההבדל בין טבע לנס הוא שלטבע התרגלנו, ולנס לא. ידועים דבריו של הרמב"ן בפרשת בא: "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם".

הדברים כרוכים זה בזה. המבט הנסי שבו נחום "איש גם זו" רואה את העולם, והחיים שלו לאור הידיעה שכל מה שקורה בעולם מושגח בהשגחה פרטית, זה מה שגורם לו לומר על כל דבר "גם זו לטובה".

המשנה כותבת: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" (ברכות ט, ה'). הגר"א (דברי אליהו, ברכות מח ע"ב) כותב על כך: "היינו שאם יבוא לאדם איזו רעה, יידמה בעצמו שהיא טובה, והטובה לפי ערך הרעה. כגון שאם אבד ממנו סלע אחד, ידמה בעצמו שמצא סלע אחד... ואם אבד שני סלעים, ידמה בעצמו כאלו מצא שני סלעים... וכן בכל דבר רעה, ידמה בעצמו שהרעה היא הטובה ולפי ערך הרעה כן היא הטובה".

מדהים.

המהר"ל מפראג (נתיבות עולם, נתיב הביטחון, א') מוסיף, מדוע נחום "איש גם זו" אמר "גם זו לטובה", ולא כמתבקש – "גם זה לטובה"? משום שהמילה "זו" היא בגימטריא "אחד" (13). השם אחד - אחדות ההנהגה האלוקית. בורא עולם כולו טוב וכל הנהגותיו שלימות וטובות.

את זה אברהם מלמד אותנו. כל "לך לך" הוא לטובתך. כל ניסיון מטרתו "למען ייטב לי".