האם שאיבדה את השלישיה: "נפרדתי משלושת הילדים בלב שבור, אך מלא תקווה"

הסיפור של אהובה אור בוקובזה הוא סיפור עצוב, אך מלא אור ותקווה. היא רק בת 26, אבל הספיקה לחוות משברים שאנשים לא חווים במשך כל חייהם. עם זאת, היא שומרת על מתיקות ואופטימיות מעוררת השראה ומתחזקת בעבודת השם מדי יום.

רק לפני שנתיים זה קרה. לאחר טיפולי פוריות, היא נכנסה להריון עם שלישיה והאושר היה גדול, אך לאחר שילדה בשבוע ה- 24, המצב החל להתדרדר. "זה היה לפני פורים", היא אומרת, "אני לא בדיוק זוכרת את הזמנים כי הייתי עדיין מטושטשת מהלידה, אבל בערך לאחר יום, הבת הראשונה נפטרה עקב קריסת מערכות. הבן נפטר לאחר שבועיים, גם הוא עקב קריסת מערכות, והבת האחרונה היתה לוחמת אמיתית. אפילו נתנו לה כבר שם - אסתר", היא מספרת.

למרבה הצער, לאחר חודש בפגיה, גם אסתר הקטנה החלה להראות סימנים של הדרדרות, ולאחר שלא היה שינוי במצבה הרפואי לאחר הטיפולים, גם היא נפטרה. אהובה נפרדה משלושת ילדיה בלב כואב, בתקופה שהיא בעצמה החלימה מניתוח קיסרי, והצער קשה מנשוא. אבל היא לא שוקעת, וממשיכה לחיות עם תקווה להריון נוסף וסוף טוב יותר, בעזרת השם.

"אמרו שהיינו צעירים מדי להתחתן"

היא נולדה בבת-ים, כשהיתה בת 8, הוריה עברו לקיבוץ נירים בעוטף עזה. אהובה התקשתה מאוד להיקלט בסביבתה החדשה. "ההורים שלי עברו לקיבוץ בעקבות חברים שעברו לשם. הם חשבו לעצמם שהמגורים בקיבוץ יהיו ממש נפלאים. לי היה קצת יותר קשה. כשמגיע מישהו מבחוץ ולא מתלבש או מתנהג כמו כל ילדי הקיבוץ, קשה לקבל אותו. היתה לי חברה טובה אחת, שאנחנו בקשר עד היום, ובלעדיה אני לא יודעת איך הייתי שורדת את התקופה הזאת. למרות החברה הקרובה, עדיין לא ממש הצלחתי להרגיש שייכת. כל פעם שהיה לי קשה, אני זוכרת את עצמי יושבת על מקלט מבטון ליד גני המשחקים, מסתכלת על הכוכבים ומדברת. לא יודעת עם מי ומה, לא הכרתי את השם אז".

במעבר לתיכון, הדברים החלו להשתנות. אל הלימודים הצטרפו תלמידים מאופקים, העיר השכנה, איתם אהובה הרגישה הרבה יותר בנוח, כנראה בגלל היותה עירונית בנשמה. היא החלה לבלות את השבתות עם חבריה החדשים, וגילתה את קסם היהדות. "עוד כשהייתי בבת ים, אני זוכרת שהלכנו לבית הכנסת והכול היה לבן. יש לי ממש תמונה חרוטה בזיכרון משם. גם דודה שלי חזרה בתשובה וניהלה בית חרדי, כך שהיו לי מעט מושגים לגבי אורח חיים דתי, אבל רק כשהגעתי לאופקים, ראיתי את היופי של הקידוש, ואת הקסם בכך שלא נוסעים בשבת. גם אצלינו היתה ארוחה בערב שבת, אבל בלי התוכן. לאכול בערב שבת או בערב רגיל היה אותו הדבר בדיוק, והמשמעות שאיננה היתה חסרה לי מאוד. חיפשתי משהו שימלא אותי, חיפשתי את עצמי. בגיל 14 היינו יוצאים למסיבות, אבל חוזרים הביתה בלי כלום. לא מצאתי את מה שרציתי".

כבר בגיל 14 התחלת לחפש משמעות? גיל צעיר יחסית.

"נכון, אבל כך הייתי. לא הייתי בקטע של טיולים אחרי צבא. חיפשתי את עצמי".

בגיל 16 בלבד, אהובה הכירה את בעלה לעתיד דרך חברה משותפת. הוא גר בבאר שבע, ולאחר זמן קצר, כשהם בני 18 בלבד, הם החליטו להתחתן. "המשפחה לא קיבלה את זה טוב. היינו צעירים מאוד, ואמרו לנו שלא נצליח להסתדר. דאגו שאני אעצור את החיים שלי אחרי החתונה, ולא אמשיך ללמוד. אבל מבחינתנו המצב הטבעי היה להתחתן או להיפרד. לאחר הצבא התחתנו, ומאז, כבר הספקתי להפוך עולמות, ועד היום אני לא מבינה למה בכלל חשבו שהחתונה תעצור את החיים שלי".

"הסי.טי הראה גידול בראש"

הזוג הצעיר החל אט אט בהתחזקות המשותפת. הם הלכו מדי שבוע לשיעוריו של רב השכונה, והחלו לקיים מצוות. במקביל, אהובה נרשמה ללימודי תואר הנדסאי של אדריכלות ועיצוב פנים, אותם סיימה בהצלחה לפני כ-3 שנים, וכיום היא עוסקת בתחום כעצמאית.

כחצי שנה לאחר תחילת הלימודים, הבעל הטרי התעלף במפתיע, וקיבל מכה חזקה בראש. השניים הלכו למיון, ושם, בהפתעה מוחלטת, קיבלו בשורות מדאיגות. "הרופאים החליטו לעשות לו סי.טי ליתר ביטחון בגלל המכה בראש. במהלך הבדיקה, ראו שיש לו גידול שפיר. הגידול לא היה מסוכן, ואפשר היה לדחות את הניתוח, אבל התייעצנו עם הרב פירר והחלטנו שכדאי להוציא. בכל זאת, זה גידול בראש. הוא עבר את הניתוח, וברוך השם הכול בסדר, אבל נאלץ לעבור תקופת שיקום, במהלכה הכול היה קשה יותר לבצע. לאחר שהסתיימה תקופת השיקום, קיווינו שכעת יורחב התא המשפחתי".

תוך זמן קצר, השניים הבינו שלא יוכלו להיכנס להריון באופן טבעי. אהובה החלה בסדרת טיפולים ובדיקות לא פשוטות, אבל לא היה להם ספק שהדרך משתלמת, עבור התוצאה המיוחלת.

איך עברת את אותה תקופה?

"זו היתה תקופה קשה מאוד. כמעט כל בוקר הייתי צריכה לעשות בדיקות דם, אולטרה סאונד, לבדוק אם יש התפתחות או לא. אני לא אומרת שזה קל, ההורמונים יכולים לשגע ומתעצבנים על כל שטות, אבל התוצאה משתלמת".

לאחר תקופה של טיפולים, אהובה נכנסה להריון והתבשרה שיש לה שלישיה. "זה היה שוק, שלושה ילדים בהריון הראשון, וואו. הרופאים הציעו לי לדלל, אבל לא רציתי כי חיכיתי זמן רב כל כך. וגם – מי אני שאחליט להוריד את אחד העוברים?! אם זה מה שקיבלתי, אז כנראה זה מה שהייתי צריכה לקבל. הרי לא מקבלים משהו שאי אפשר להתמודד איתו. אמרתי לרופאים שאני רוצה להתייעץ עם רב וכך עשיתי. הוא אמר שאם אין סיכון לעוברים או לאם, אין סיבה מוצדקת לדלל. יש שלישיות שנולדים בריאים. אכן, כל הבדיקות במהלך כל ההיריון היו תקינות ויותר מכך. שלחו אותי ליותר ויותר בדיקות בשביל לבדוק שהכול תקין. עשיתי את כל הבדיקות שנשלחתי אליהן".

(צילום: shutterstock)

במהלך ההיריון, התפתחות העוברים היתה תקינה, אבל כשאהובה עברה סקירת מערכות מאוחרת, היא החלה להרגיש קצת כאבי בטן. באותה תקופה היא היתה בשמירת הריון ולא ייחסה חשיבות לכאבים, בגלל שתמיד הרגישה בעיטות מהשלישיה. היא לא דמיינה שמדובר, בעצם, בצירים. "בשבוע 24 הלכנו לבית החולים, ושם בישרו לי הרופאים שאני בלידה. קיבלתי זריקה להבשלת הריאות, ותוך 4 שעות מהרגע שהגענו, כבר הייתי בניתוח קיסרי".

בשלב הזה, כבר התחלת לחשוש? בכל זאת מדובר בלידה מוקדמת.

"הניתוח עבר בהצלחה, וחשבנו שרק נותר לנו לחכות שהם יגדלו, יתפתחו ויגדלו בפגיה בטיפול נמרץ. ידעתי שזה שבוע מאוד מוקדם, אבל כולם נולדו בריאים, עדיין לא נושמים בכוחות עצמם, אבל נושמים, וקיווינו לטוב".

נשמות של צדיקים

השבועות הבאים כבר פחות זכורים לאהובה, שהחלימה מהניתוח, והיא מסתמכת בעיקר על מה שבעלה סיפר לה. "יום לאחר הלידה, הבת החלה להראות סימנים לא טובים של קריסת מערכות ונפטרה. לאחר ארבעה ימים, השתחררתי מבית החולים. ביום שבת לאחר שבוע, קיבלנו טלפון שהמצב של הבן שלנו מתחיל להתדרדר ושכדאי לנו להגיע. כשהגענו, קיבלנו את הבשורה שהוא כבר הלך לעולמו".

בני הזוג, מוכי צער, החליטו שהם נלחמים על חייה של בתם ששרדה, ואפילו נתנו לה שם – אסתר. "היא היתה פייטרית אמיתית. היו לה עליות וירידות, אבל היא הצליחה לנשום לבד בלי ההנשמה במשך חצי שעה וזו היתה התרגשות גדולה. ביקשנו מרבנים שיתפללו עליה, תרמנו לצדקה, עשינו הכול כדי שהיא תחזיק מעמד. היינו אופטימיים, אבל יום אחד עלה לה החום וגילו שיש לה חיידק בדם. לא ידעו ממה החיידק, אבל עדיין לא היתה לה מערכת חיסונית להילחם בו, וכמה ימים לאחר מכן היא נפטרה".

השלב הזה בשיחה נהייה מורכב יותר. שנתיים עברו מאז, אבל הכאב עדיין קשה מנשוא. אהובה מנסה להסביר שלאחר הטרגדיה, היא ובעלה עוד נאלצו לטפל בהלוויות ותעודות פטירה, וביקשו מבית החולים לא לבצע נתיחה שלאחר המוות. כל הבירוקרטיות הנחוצות שקשה מאוד לבצע לאחר אובדן כזה גדול. אבל אהובה ובעלה חיפשו איך לעלות ולהתעלות מעל זה, והמשיכו להקשיב להרצאות, לקרוא ספרים, ולהמשיך להתחזק בעבודת השם, ביחד. "ניסינו לא לחשוב על האובדן יותר מדי", היא מספרת. "אני זוכרת שקראתי שילדים שנפטרים לפני גיל מצוות, יש להם נשמה של צדיקים, וזה מה שהצליח לחזק אותי במהלך אותה תקופה. בעלי תמיד אמר לי שאחרי 120 הם יחכו לנו. עברו מאז שנתיים, והרגשתי שאני חייבת להתמקד במה שעושה לי טוב, כי אם לא עושים מה שאוהבים, הכל קשה מנשוא".

וכך, מתוך המשבר, החליטה אהובה להקים עסק חדש לאדריכלות ועיצוב פנים, ממש לפני כחודש, במהלך משבר הקורונה. "הרגשתי שמיציתי את עצמי בעבודה, והכול הפך למעין רוטינה שחזרה על עצמה. לא התחדשתי ולא חידשתי כלום. רציתי לפתוח עסק משלי, גם מהבחינה הזו שאין לי אף בוס על הראש. כשאעבור שוב טיפולים, אוכל לעשות את זה בלי חשבון".

את הסיפור האישי שלה, שעד כה לא הרבתה לדבר עליו, החליטה אהובה לחשוף ממש לאחרונה, לאחר קורס שעברה אצל אדריכלית. "דיברנו על תודעה ועל כך שהעבר שלנו תוקע אותנו, ואני יכולה להעיד שזה באמת נכון. מנעתי מעצמי להיפתח לאנשים כדי לא להגיע לסיפור הזה. אנשים תמיד שואלים אם יש לנו ילדים, אם אנחנו מתכננים ילדים או עושים טיפולים, ועוד כל מיני דברים שממש לא עניינם של אחרים. היום, כשהסיפור הזה יצא החוצה וכולם יודעים אותו, לא אכפת לי מה יגידו עליי. ההיריון יגיע מתי שיגיע וזה לא קשור לאף אחד אחר. זה פתח לי הרבה דלתות, והיום אני מבינה על עצמי דברים רבים שלא ידעתי בעבר".

מה שמדהים אותי זה שהצלחת להתחזק באמונה ולא להפך. איך הצלחת לעשות את זה?

"אני ובעלי עודדנו אחד את השני. כשאני התערערתי, הוא חיזק אותי ולהפך. אם שנינו הרגשנו נפילה, שמענו הרצאות של רבנים והתחזקנו. ברגע שטעמת את היהדות, אתה כבר לא יכול לחזור אחורה, כי אתה יודע ששם לא נמצאת האמת. כשהייתי בפגייה, העובדת סוציאלית שאלה אותי איך אני מסתדרת, ועניתי לה שאני בסדר, שאם אני צריכה להיות פה, אני אהיה פה. היא השיבה לי במשפטי הערכה על הדתיים בעלי האמונה, שמצליחים להתמודד הרבה יותר טוב עם כל סיטואציה.

למה בכל זאת החלטת לחשוף את הסיפור הזה עכשיו?

"כיום אני שנתיים אחרי, מרגישה מחוזקת ורוצה לחזק נשים אחרות. אני רוצה לשתף את הסיפור שלי כדי שאנשים ידעו שאסור לוותר אף פעם. שגם אם נראה שאי אפשר לצאת מהמצב הקשה - הכול אפשרי!".

אנא העתירו בתפילה עבור אהובה אור בת שושנה, שתזכה לפרי בטן, ללידה קלה ולילדים בריאים וצדיקים.