להיות הורים מא’ ועד ת’. והפעם באות ג’: גבול שמתם? בל יעבורון!

מכירים את המשפטים האלו?

- יונתן, למה הילקוט זרוק באמצע הבית? שים אותו במקום!

- דוד, תפסיק כבר לחלום באמצע האוכל, תתחיל לאכול, האוכל מתקרר!

- נוח, כמה פעמים צריך לומר לך שאחרי שהולכים לישון לא קמים?

אם גם אתם מאלו המנדנדים לילדים עשרות פעמים לעשות דבר והילדים אינם עושים – כנראה שאתם מאלו שלא שמים גבול לילדים. אילו הייתם שמים להם גבולות, הם כבר היו שומעים מזמן.

הם בעצם לא היו צריכים לשמוע הרבה כל כך, כי הדברים היו ברורים גם להם וגם לכם. הגבולות היו משורטטים.

מה זה אומר, לשים גבולות לילדים?

בעצם, את הגבול אנו שמים לעצמנו.

ילדים שיודעים בוודאות שאת הדבר הזה אסור לעשות – לא ינסו אפילו לעשותו.

ילדים שיודעים בוודאות שאת הדבר הזה חובה לעשות - הם יעשו!

ילד שיודע שבמקרה שהוא ישליך את הילקוט על הרצפה, דבר שלא נהוג בבית - הילקוט פשוט ייעלם, ולמחרת יצטרך לחפש אותו עד שימצא, ילד כזה לא ישליך ילקוט על הרצפה.

ילד שידע שאם חולמים באמצע האוכל, אמא אוספת את הצלחות וזהו, יבין שעליו לאכול מהר יותר, בלא לחלום ולעצור.

ילד שידע שלא מקובל על אמא שקמים מהמיטה אחר ההשכבה, לא ינסה לעשות זאת.

על הגבול ההורים מחליטים. על הגבולות  הם שומרים, וכך מונעים מהילד לעשות כרצונו בעניינים שלהם חשובים.

חשוב להציב גבולות לילדים, גם אם כרגע הילדים במהלכיהם הפרועים לא מפריעים לנו.

הגבולות הללו יוצרים את הסדר בבית.

הגבולות האלו נוסכים בטחון בילדים, והרגשה שיש פה מי ששומר ויש מי שמחליט.

הורה שרוצה להציב גבולות חייב להיאזר בסבלנות רבה, בהתמדה עצומה ובהרבה מסוגלות אכיפה.

את הגבול לא מזיזים, גם אם מרחמים מאד על הילד, גם אם חוששים מתגובתו וגם אם אין לנו כוח להתמודד.

ברגע שייפרץ הגבול – הוא עלול להישאר פרוץ.

וחבל.

10 כללי זה"ב לזהירות בדרך ההורות

איך תציבוגבולות לילדכם, כך שידעו מה מותר לעשות ומה לא לעשות?

1. סמנו את קו הגבול!

הבהירו את הגבולות לילדים בצורה ברורה, אחרת, אם הגבול לא יהיה ברור, הם ינסו להזיז את הגבול ולהסיטו ממקומו.

כשדבר אינו חד משמעי, הילד מרגיש שהוא יכול להזיזו ממקומו. כשדבר הוא חד משמעי ואין עליו עוררין, איש לא יוכל להזיזו, גם אם ינסה בכוח רב.

2. גבול עלול להצר את צעדי הילד ולהרגיזו.

הגבולות שתציבו אולי ירגיזו את הילד. הבינו לנפשו, אבל קחו בחשבון שבסוף יתרגל, ואז יהיה לו קל יותר, וכמובן גם לכם.

אמרו לילד: "אני מבין אותך, אני יודע שזה מרגיז, אבל אני לא יכול להרשות זאת".

3. אל תציבו גבולות במקום שאינכם בטוחים בו.

יותר מידי איסורים בבית יכבידו על כולכם.

לא מעמידים אדם במקום שאינו יכול לעמוד מולו.

אנשים, לא רק ילדים, מתקשים לעמוד מול איסורים רבים מדי. ברגע שדוחקים אותם לקיר – הם מתחילים להתמרד.

לכן אל תגזימו באיסורים, אל תאמרו יותר מידי את המילה "לא". חישבו לפני שאתם אוסרים על ילד לעשות משהו, האם באמת אסור לעשות את הדבר הזה?

4. בסוף הוא ידע להציב גבולות לעצמו!

במשך הזמן, ילמד ילדכם להציב גבול גם לעצמו. הוא רואה אתכם מציבים גבולות, ויודע בדיוק איך עושים זאת.

בתחילה לפעמים כועסים וזועמים כשמישהו אחר אומר לי מה לעשות, אבל במשך הזמן, הילד לומד להיות ילד מחונך, שעומד בסדרים, וכך יודע להציב גבול לעצמו, גם כשאתם אינכם בסביבה.

5. אל תפחדו מתגובת הילד.

איך רציתם שהילד יגיב כשאתם עומדים על שלכם?

ברור שלא יגיב בשמחה על כך שאתם אוסרים עליו לנסוע לטיול עם חבריו. ברור שלא יעלוז ויצהל, כשאתם מבהירים לו שאתם אינכם מרשים לישון אצל חבר, והוא רצה כל כך... וכולם עושים את זה, וכל ההורים מרשים זאת.

אם תהיו בטוחים בגבול שהצבתם, אתם לא תפחדו מתגובות הילד, אלא תעמדו על שלכם - וזה מצוין.

6. אל תציינו לילד את הבקשה שלכם בצורה נוקשה.

עזרו לו לקבל את הדברים במתינות.

לא פעם השאלה אם הילד יקבל את הדברים או לא, נובעת מדרך אמירת הדברים,

מאופן הצגת הגבול.

אם תהיו נוקשים מדי, תזמינו אליכם את המלחמה. החכמה היא לדעת לתמרן, לדעת לומר "לא", ומצד שני לעשות זאת במתינות.

7. גבול שנבנה עבור הילד הראשון – ייהפך לגבול קבוע במשפחה.

הגבול נועד לעזור לילד עצמו, לבנות לו בטחון, אבלהוא יעזור בדיעבד לכל מי שמעורב במשפחה.

כשמציבים גבול לילד אחד, כבר, מאליו, נוצרים גבולות גם לילדים האחרים.

כרגע מציבים לילד הנוכחי גבול לגבי חזרתו הביתה מבית הספר, כי הוא הבכור, או כי הוא הראשון שהציב לפניכם את האתגר.

כרגע קובעים לילד לחזור בדיוק בשעה מסוימת ועומדים על כך, אבל בזאת שחינכתם אותו – חינכתם את המשפחה כולה. כשהאח יגיע לגיל, זה כבר יקרה באופן טבעי.

8.  קשה להציב גבולות!

כדי לעמוד על שלכם ולדבוק בגבול תצטרכו לעמוד על המשמר.

ייתכן שזה יכביד עליכם, אך זו ירידה לצורך עלייה.

בתחילה יהיה לכם קשה לעשות זאת, תמצאו את עצמכם מוגבלים ומוטרדים, אבל לאחר מספר פעמים, כשהילד יקלוט את הדברים, הכול ייכנס לתלם, ומלאכתכם תהיה הרבה יותר קלה.

9. גמישות – תעזור לכם בדרככם

גם גבול חד משמעי יוכל להיעזר במעט גמישות מצדכם.

נכון, חשוב לדבוק בגבול ולא לסור ממנו, אבל קורה שמשהו משנה את התוכנית.

האם לעמוד על הדברים, גם כשחלים שינויים, כי בגבול שלנו לא נוגעים?

ממש לא.

קחו למשל את האב שאומר לילדה לעלות הביתה מלמטה בשעה מסוימת. והנה, בדיוק בשעה שהייתה צריכה לעלות, נמצא גור חתלתולים חמוד, וכול החברות התקבצו סביבו כדי לחזות בפלא.

האם באמת אבא צריך לעמוד על השעה שביקש מבתו לחזור בה, או שהוא יכול להבין שקרה דבר יוצא מן הכלל?

כמובן, אבא יכול לומר לילדה: "אם קורה משהו שאת מתעכבת בגללו, עליך רק לעדכן אותי, כדי שלא אדאג, אבל ודאי שאם קורה משהו יוצא דופן, ארשה לך להישאר עם חברותיך עוד זמן מה ולעלות לאחר מכן".

כשילד מתרגל לכך שאבא "מתחשב", הוא לא לומד לעבור את הגבול, אלא לומד להתחשב בגבול, כי אבא מתחשב בו.

10. גבול שמתם? מותר לכם לטעות.

בדקו מידי פעם אם צדקתם. אם לא – בטלו את הגבול!

מותר להודות בטעות. זו לא בושה.

אם חשבתם דבר מסוים אתמול, וגיליתם שטעיתם, במקום להתווכח עם הילד בכל יום, ולהוכיח לו כמה הוא לא צודק, כשאתם יודעים שהוא צודק - התנצלו ואמרו שטעיתם.

שורה אחרונה

צרו גבולות וסייגים בביתכם, אלו ישמרו על ילדיכם ויגנו עליכם.

בדקו את הגבולות כל העת, זה בסדר לשפץ ולסדר אותם. זה בסדר גם לטעות ולתקן.

לטעות זו חולשה אנושית. הרשו לעצמכם לטעות, ותטעו פחות...

מתוך הספר "להיות הורים מא' עד ת'", מאת מנוחה פוקס, לחצו כאן.