האם רצתה לנטוש את בנה בעל תסמונת דאון, האב עשה מעשה מפתיע

פחות משתי דקות לאחר הלידה של מישה, הרופא בישר להוריו: "אני חושש שלתינוק יש תסמונת דאון". אביו, יבגני אניסימוב בן ה-33, תושב רוסיה, מספר כי ברגע ששמע את הבשורה, יצא מבית החולים והתחיל לבכות, אבל זה לא נמשך להרבה זמן: "לא ידעתי מה לעשות. חשבתי שתפקידי הוא לכבות את הרגש, להשתמש בשכל ולתמוך באשתי, כי הנחתי שקשה לה. עזבתי את בית החולים ובכיתי, אבל רק מעט. הייתי קצת נבוך מהדמעות, הרי בחיים שלי שום דבר לא השתנה. הייתי עדיין עם שתי ידיים ושתי רגליים, הידע המקצועי שלי לא הלך לשום מקום. התביישתי בדמעות האלה. זה לא שקרה לי משהו רע. הכול קרה לפי התכנון. נולד לי בן, אבל בן מיוחד, שגורלו כבר מאוד משמעותי. הרגשתי אנוכי. לא, זה לא הוגן, אבל זו אחריותי. לא עשינו בדיקת מי שפיר, הסיכוי קטן, ועדיין. רצינו ילד, צריך לקחת עליו אחריות."

כבר באותו לילה, יבגני חזר לביתו מבית החולים והתחיל לחפש מידע על התסמונת באינטרנט, ולהפתעתו גילה שאנשים עם תסמונת דאון יכולים לחיות באופן עצמאי. האם, לעומת זאת, לא הייתה מסוגלת להתמודד עם המצב החדש והתעקשה למסור את התינוק הרך לאימוץ. "ניסיתי לשכנע אותה שנוכל להתמודד עם זה ביחד, אבל הסכסוך הפריד בינינו", אומר יבגני ומוסיף "היום אני מבין שהיא פחדה מאוד."

וכך, יבגני עשה מעשה בלתי צפוי והחליט לגדל את מישה הקטן לבדו. "בשום זמן לא חשבתי להשאיר את הבן שלי בבית יתומים", הוא אומר, "זה יהיה לא אנושי". אך ההחלטה האמיצה שלקח גם הציבה בפניו לא מעט אתגרים. הוא נאלץ לעזוב את עבודתו המכובדת לטובת עבודה פחות תובענית והיה זקוק לחבריו שיעזרו לו לטפל במישה. עם זאת, הוא השקיע לא מעט זמן בשביל לסייע לו להתפתח גופנית ונפשית באמצעות משחקי העשרה ופעילויות שונות.

"להיות איתו זו הנורמליות עבורי. אני איש רגיל, לא איזה גיבור על, אבל אני כן רוצה שאנשים בעולם יראו אותי ואת מישקה, ויתרגלו למראה שלנו בחברה. אני מנסה לשוחח עם האנשים שבסביבתי, לענות למי שכותב לי, ומקווה שמי שיקרא עלינו ירגיש פחות מבוהל ויידע שהכול יהיה בסדר".