היום בהיסטוריה: משכנות שאננים

עד לאמצע המאה ה-19, העיר ירושלים השתרעה רק על השטח שבתוך חומות העיר העתיקה. מחוץ לחומות העיר היו באותה תקופה כנופיות מסוכנות של שודדים, כך שיציאה אל מחוץ לחומות ירושלים בשעות הלילה נחשבה למסוכנת. מנגד, בין חומות העיר הלכה הצפיפות וגדלה.

גורמים שונים התעניינו ברכישת קרקעות מחוץ לחומות ירושלים, תחילה עבור מפעלים מסוגים שונים. אך בין אותם גורמים היה גם השר משה מונטיפיורי, אשר ראה, בביקוריו בירושלים, את הצפיפות הגדולה, ורצה לרכוש שטח מחוץ לחומות כדי להקל על המצב בעיר.

תחילה תכנן מונטיפיורי לבנות בשטח שרכש בית חולים ליהודי העיר. אך באותה התקופה הוקם בתוך חומות העיר העתיקה בית החולים רוטשילד, והיהודים לא רצו לצאת מחוץ לחומות בשביל טיפול רפואי. לכן שינה מונטיפיורי את התוכניות, והחל לתכנן שכונת מגורים מרווחת ליהודי העיר.

השכונה יועדה לנזקקים כמו גם לתלמידי חכמים, ונבנו בה 16 דירות מרווחות (בהמשך התווספו ארבע נוספות), שני בתי כנסת – ספרדי ואשכנזי, מקווה טהרה, וגם בית מרחץ ובור מים עם משאבה – שהיוו חידוש מתקדם מאד באותם ימים.

בנוסף, הוקמה במעלה הגבעה בשכונה טחנת קמח, שמטרתה היתה לספק למתיישבים מקור פרנסה.

בי"ח בחשון תרכ"א נחנכה השכונה החדשה, הראשונה מחוץ לחומות ירושלים. עד היום מדובר באחת השכונות היפות והייחודיות בירושלים, והמבנים המקוריים שנבנו בה עדיין קיימים.