הנשיא ה-46 של ארה"ב: מי אתה ג’ו ביידן?

כאשר יושבע לנשיאה ה-46 של ארצות הברית, ב-20 בינואר 2021, יסגור ג'ו ביידן מעגל ארוך שנים של קריירה פוליטית שהחלה ב-1972, וכללה 36 שנות כהונה בסנאט ו-8 שנים כסגנו של הנשיא ברק אובמה. בניגוד ליריבו דונלד טראמפ, ביידן הדמוקרטי מגיע מלב הממסד של וושינגטון. הקריירה שלו לוותה בשיתוף פעולה עם צדו הרפובליקני של המתרס הפוליטי, ובנאום הניצחון שנשא הלילה הצהיר על שאיפתו לפיוס בין חלקי האומה האמריקנית.

ג'וזף רובינט ביידן ג'וניור נולד ב-1942 בסקרנטון, פנסילבניה, בן למשפחה ממעמד הביניים שנקלעה לקשיים כלכליים. נעוריו עברו עליו בווילמינגטון שבמדינת דלאוור, לשם עברה המשפחה במסגרת ניסיונותיה להתאושש. בילדותו ובראשית חייו הבוגרים סבל ביידן מגמגום, אולם הצליח להתגבר על כך באמצעות אימונים עצמיים.

במחצית השנייה של שנות ה-60 החל ביידן לעבוד כעורך דין בעירו. בשנת 1972 הוא הציג את מועמדותו לסנאט מטעם המפלגה הדמוקרטית, וניצח – מול כל הסיכויים – את יריבו הרפובליקני בפער קולות קטן. ביידן היה אחד מששת הסנאטורים הצעירים בתולדות ארצות הברית.

שבועות ספורים לאחר שנבחר לתפקיד, חווה ביידן טרגדיה אישית קשה. אשתו ניילה ובתם בת השנה נעמי נהרגו בתאונת דרכים, כשהרכב בו נסעו נפגע על ידי משאית. שני ילדיהם הנוספים, בו והאנטר, נפצעו קשה אולם הצליחו להתאושש. למרות האסון הכבד, החליט ביידן להמשיך במסלול חייו הפוליטי. השבעתו לסנאטור נערכה ליד מיטת חוליו של בו, ובשנים הבאות ניהל את חייו על הקו שבין דלאוור לוושינגטון, כדי למלא את תפקידו כאב יחיד לילדיו. בשנת 1977 נישא ביידן לאשתו הנוכחית, ג'יל ג'ייקובס, אשת חינוך. לשניים ילדה משותפת אחת, אשלי.

ביידן נבחר שבע פעמים לכהונת סנאטור, והפך לדמות פוליטית בכירה במסדרונות הקפיטול. הוא כיהן, בין היתר, כיו"ר ועדת החוץ של הסנאט. ניסיונות שעשה בעבר לרוץ לנשיאות הסתיימו בכישלונות בשלב מוקדם של הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית – האחד ב-1988, והשני ב-2008, כשהיה בין המתמודדים מול הסנאטור האפרו-אמריקני ברק אובמה, שנבחר לבסוף למועמד הדמוקרטי לנשיאות. לאחר נצחונו בפריימריז, הציע אובמה לביידן לרוץ יחד עמו כמועמד לתפקיד סגן הנשיא. בשמונה שנות ממשל אובמה תפקדו השניים יחד בזוגיות פוליטית, הנחשבת לאחת המוצלחות בתולדות ארצות הברית. ימים ספורים לפני שפינה את הבית הלבן, כיבד אובמה את סגנו כשהעניק לו את מדליית החירות – אחד משני העיטורים האזרחיים הגבוהים ביותר בארצות הברית.

בשנת 2016 תכנן סגן הנשיא ביידן לנסות שוב את כוחו במרוץ לבית הלבן. אלא שטרגדיה משפחתית נוספת שינתה את תוכניותיו: בנו הבכור, בו, מת בגיל 46 לאחר מאבק בסרטן המוח, וביידן הלום היגון החליט לוותר על חלומו. פרישתו הותירה את הבמה פנויה להילרי קלינטון, שנבחרה למועמדת הדמוקרטית לנשיאות אולם כשלה בבחירות מול טראמפ.

על אף שנדמה היה שביידן סיים את הקריירה הפוליטית שלו, שנות כהונתו של טראמפ החזירו אותו למרכז הזירה כמי שמסוגל 'לספק את הסחורה' עבור המפלגה הדמוקרטית ולנצח את הנשיא המכהן השנוי במחלוקת. על אף היסוסיו הרבים – שנבעו בחלקם בשל גילו – הוא החליט להתמודד שוב בפריימריז הדמוקרטיים, ונחשב למועמד המוביל מבין למעלה מ-20 מועמדים.

דרכו של ביידן בבחירות המקדימות לא הייתה חלקה: הוא נחל כישלונות באיווה וניו המפשייר, אולם בניגוד לשני ניסיונותיו הקודמים הצליח הפעם להתאושש ולזכות בניצחונות, שהובילו את יריבו המרכזי, ברני סנדרס, להודיע על פרישתו מהמרוץ. בחודש אוגוסט זכה ביידן רשמית במועמדות לנשיאות מטעם מפלגתו.

עם כניסתו לתפקידו, ישבור ביידן בן ה-78 את השיא שקבע קודמו, ויהיה הנשיא המבוגר ביותר בעת השבעתו. בפניו יעמדו אתגרים פנימיים רבים, בראשם המאבק במגפת הקורונה המשתוללת, הכלכלה המקרטעת והחברה השסועה. בנאום הניצחון שלו, התמקד הנשיא הנבחר במחלוקות הקורעות את ארצות הברית וקרא לאחדות: "אני מתחייב להיות נשיא שלא מבקש לפלג, אלא לאחד. לא רואה מדינות אדומות או מדינות כחולות – אלא רואה רק את ארצות הברית. אעבוד בכל לבי כדי לזכות באמון של כולכם".