להיות הורים מא’ עד ת’. והפעם באות ה’ - התמודדות עם ההיפרדות

כל חיינו אנחנו בהתמודדות. התמודדות מול עצמנו, מול החברה שבה אנו חיים ומול ילדינו.

כל חיינו אנחנו בתהליך של הפרדות ממשהו שהיה קודם ואיננו, והתמודדות עם הקיים.

כשהיינו ילדים, נפרדנו מימי ינקותנו. כשהיינו בוגרים, נפרדנו מילדותנו. כשנישאנו, נפרדנו מרווקותנו, כשילדנו ילדים, נפרדנו מהדאגה אך לעצמנו. כשתינוקנו גדל, הוא נפרד מתינוקותו ונעשה ילד, ואז אנחנו נפרדנו מהתינוק שבו, וכך הלאה.

תהליך ההפרדות הוא תהליך לא קל. הוא תהליך שלא נוטש אותנו, אף אם נזקין.

כל יום נפרד מקודמו.

תהליך ההפרדות נעשה מאליו. השאלה: איך מקבלים אותו? איך מתמודדים עמו?

הילד שלנו גדל ומתפתח. עכשיו הוא כבר עומד על שתי רגליים ויכול להתחיל ללכת. עכשיו הוא כבר יודע לומר: "לא!", עכשיו הוא יודע להתעקש, ועכשיו הוא כבר הולך לגן. הנה הוא יוצא לכתה א'.

מרגע שנולד - הוא בהתמודדות עם הקיים.

תפקיד ההורים הוא לעזור ולסייע לילד להיפרד מהמצב הקודם, ולהיכנס ברגל ימין למצב הקיים.

כן, תפקידם של ההורים הוא לא לפתור לילד את כל הבעיות. לא לומר לו בדיוק מה לעשות.

תפקידם להכינו לקראת השלב הבא, ולתת לו כלים להתמודד עם השלב הזה.

הורים שוגים לעתים קרובות בחשבם שעליהם לסדר לילד את החיים, לנכש את כל העשבים השוטים שבדרך, לסלול שביל ישר ומסודר ללא כל פתלתל.

אין הדבר כך.

 לא נוכל לעולם לגרום לכך שהדרך תהיה ריקה ממהמורות. לא נוכל לעולם לגרום לכך שבדרך לא יימצאו חיות רעות, ליסטים, פורעניות. נוכל להכין את הילד למה שעלול לקרות, לתת בידו את ברכת הדרך, להתפלל להצלחתו ולקוות לטוב.

10 כללי זה"ב לזהירות בדרך ההורות

איך לעזור לילד להיפרד ולהתמודד, מבלי לפתור לו את כל הבעיות?

1. אל תפתרו לילד את כל בעיותיו, השאירו לו להתמודד!

אם נפתור לילד את כל בעיותיו בהיותו צעיר, הוא יתלה בנו את הצלחותיו ולא ידע לפתור בעיות בעצמו.

לכן נאפשר לו להתחיל ללכת, גם אם ייפול. רק כשנופלים - יודעים גם לקום.

ילד קטן שלא ניתן לו ליפול, כשיפול לא ידע לקום בעצמו.

ילד גדול, כשלא יכין שיעורי בית ויזכה בתגובה החריפה של המורה, ידע אחר כך להכין בעצמו.

לעומת זאת, אם נעזור לו ונפתור לו את הבעיה, על ידי שנכין בעצמנו את שיעוריו, או בכל צורה אחרת, הוא לא ילמד להכין את השיעורים, אלא ילמד להיות תלוי בנו לנצח.

2. אל תספרו לילד שהוא שוגה. תנו לו להגיע למסקנה בעצמו!

אנחנו אמורים לאפשר לילד לעשות דברים, גם אם הם נראים לנו לא נכונים.

לעיתים, הילד בעצמו עושה דבר, אנחנו עומדים מהצד ורואים שהוא הולך להיכשל.

אם נרוץ ונפתור לו את הבעיה, הוא לא ילמד איך לא לטעות, וגם לא ילמד מה לעשות.

לעומת זאת, אם ניתן לו לעשות ולטעות, הוא יבין מהי טעותו, ולא יצטרך שנסביר לו במילים. ילד שילמד מניסיון עצמו, בעוד אנחנו שותקים, על אף שאנו רואים שהוא לא יצליח הפעם - יתפתח הרבה יותר טוב ונכון לעתיד.

3. גם אנחנו איננו מושלמים

נזכור שהילד הוא בעצם כמונו. גם אנו, בניגוד למה שילדינו חושבים עלינו, איננו פתרי כול.

רבים מאתנו סבורים שאנחנו, בניגוד לילדינו, יודעים הכול, שאנחנו מסוגלים לכול, שאנו יכולים לפתור כל בעיה שנקרית בדרכנו.

באמת, יעזור לנו מאוד אם נזכור שלא, איננו פותרי כל, אנחנו בני אדם.

בני אדם אינם מושלמים, ואינם יודעים כל דבר.

כשהורים זוכרים שהם לא יודעי כל, הם מסוגלים לזוז הצידה, ולאפשר לילד לנוע.

4. השליכו את נקיפות המצפון המיותרות!

רגשי אשם? – אלו יצמיחו ילד שקשה לו להתמודד. תמיד יהיה לו על מי לזרוק... כי יהיה מי שיתפוס.

רגשי האשם שלנו אף פעם לא מובילים למקום טוב. הם קשים עלינו, וקשים גם על סביבתנו.

הם גורמים לנו להתרצות ולעשות למען האחר הרבה מאוד דברים שאיננו צריכים לעשותם, וחבל...

5. אל תרחמו על הילד, הוא יתמודד

מרחמים על הילד? אמרו לעצמכם: "זה בעבורו!". מכל מכשול יוכל לקום, אם נבטח בו.

כמה קשה לומר זאת לעצמנו, כהורים. הלא אנו רחמנים, רוצים בטובת הילד ומקווים להצלחתו, והנה אנחנו אמורים לעמוד מהצד ולומר: "זה בסדר, זה יעבור, זה בשבילו, זה למענו!".

נראה לנו שזה הפך הנכון, אבל ככה זה. אם אנחנו נצליח לומר לעצמנו שזה בעבורו,

כי אז נחדל לרחם עליו, ובאמת זה יהיה לטובתו.

6. התמודדות עם ההיפרדות זו התמודדות עם החיים

זכרו, הילד חייב לעבור את זה! אלו הם החיים.

בחיים הילד יחווה עוד ניסיונות רבים, האם תמיד נהיה שם להושיעו? ממש לא!

לכן, בואו נזכור שזהו זה. הילד חייב לעבור את זה והוא יעבור. ככה זה בחיים.

אם נזכור זאת, נצליח להקל על הילד וגם על עצמנו.

7. היו יציבים בעמדתכם

היו אתם בעלי ביטחון יציב. רק כך, כשתשדרו לילד ביטחון עצמי - יוכל הוא בעצמו להתמודד עם קשיים.

לעולם לא נוכל לשדר לילד מה שאין לנו. לשם כך עלינו לחזק את ביטחוננו בעצמנו.

ככל שנהיה יותר בעלי ביטחון, כך יקל עלינו יותר לטפל בילדים שלנו.

איך נוכל לבקש ילד עם בטחון עצמי כשלנו זה חסר?

אנחנו למענו, אך לא במקומו

חובה להקשיב לילד, להתעניין במעשיו, להציע ולייעץ, להיות המראה שלו (אין זה אומר לגשר לו על כל המהמורות).

להיות שם בשביל הילד – זהו המוטו. הילד צריך לדעת שאנו בשבילו. עצם הידיעה יגביר את ביטחונו. אפשר לומר לו זאת במילים: "אני כאן בשבילך. אם תזדקק למשהו, גש אלי ובקש",

אבל יחד עם זאת, לזכור, שזה שאנו בשבילו, זה לא שנעשה בעבורו הכול.

8. למידה עצמית – זו השיטה

דברו עם הילד על מה שקרה, אך תנו לו ללמוד בעצמו ממה שהיה.

פרשו את היריעה מול עיני הילד, דברו אתו עם הרבה סימני שאלה.

הילד שיענה לעצמו, ידע יותר טוב מה נדרש ממנו.

9. אהבה היא התרופה הטובה ביותר

אל תשאירו ילד לבדו בישימון. היו שם בשבילו.

אהבו אותו והראו לו את אהבתכם. כך יתמודד באמצעותכם, בזכות זה שידע שיש לו אתכם, בזכות שידע שאתם מאחוריו, שאתם אתו, אוהבים אותו וסומכים עליו.

שורה אחרונה

ילדים פוחדים להיפרד. פוחדים להיפרד מגן קודם וללכת לחדש, להיפרד מאימא ולהיכנס לגן, להיפרד מאימא כשהיא נוסעת מהבית.

אבל כשהם מצליחים להיפרד - הם נבנים מזה וגדלים.

בואו נקשור את עצמנו לילדים כשיש צורך לעשות זאת, וניפרד מהם לשלום כשמגיע הזמן.

לכל זמן ועת.

מתוך הספר "להיות הורים מא' עד ת'", מאת מנוחה פוקס, לחצו כאן.