"כתוב כאן ’שמור את יום השבת לקדשו’, אז אני מכבה"

זה היה כשנכנסנו בסערה בליל שבת אחד למוקד לרפואה דחופה ברחוב שרי ישראל בירושלים, עם תינוקת בת שלושה חודשים שסובלת מקוצר נשימה, כמה שעות אחרי ששוחררה מאשפוז.

היינו דאוגים, דרוכים, מנסים לפלס דרך, מבקשים עזרה.

ראינו את ארשת פניו של הרופא, את מבט העיניים של האחות, את התוצאה של מד הסטורציה ואת צבע השפתיים של רותי הקטנה.

שום דבר לא מעבר.

כי כשהגוף נכנס ל"מצב לחץ", הוא מסנן את כל הגירויים שלא נחוצים לו להתמודדות העכשווית. החושים מתעלמים מכל מה שלא קשור לנושא, ומתמקדים רק בקושי.

אחרי מתן אינהלציה, חמצן ותרופות, היא התאוששה במקצת ואנחנו נכנסנו למצב המתנה - מצפים לבאות. הצלחנו כבר לראות מה שיש מסביב: נערה כאובה ממתינה לצילום, אישה שהגישה לנו בקבוק שתייה ממותקת וכוסות, ולא נרגעה עד שתחבה לידי גם כמה פרוסות עוגה ריחניות מאפה בית, ילד עם חתך מדמם בקצה השפה ובכי שלא נגמר, גבר שהיה נראה מבוגר מכפי גילו וקיבל עירוי בצבע לא ברור, בעיניו מבט מיוסר של השלמה.

נשארנו למעקב, מודים לבורא עולם שרותי מרגישה טוב יותר וכבר שולחת חיוכים חיוורים לעולם.

ואז ראינו אותם.

זוג הורים, לא ממש צעירים. הוא חמוש ברובה, והיא עם ילד בן שלוש-ארבע בתנוחה רפוסה על הידיים ותחושת סכנה מרחפת באוויר.

הם הוכנסו מיד לבדיקה, ויצאו משם, ממתינים לבדיקה נוספת, עומדים מול הלוח האלקטרוני שבימי חול מעדכן על התורים ובשבת מאיר את המילים "שמור את יום השבת לקדשו".

עדיין בעמידה, דרוכים, דאוגים, והאם שולפת את הנייד מהכיס.

פרוזדור ההמתנה לא היה רחב במיוחד, והאישה לא התאמצה ללחוש. רק אנחנו והם והלוח המואר.

השיחה הייתה קצרה.

היא רק אמרה לתוך המכשיר: "אנחנו כאן עם יובל מחכים לבדיקה, וכתוב כאן על השלט ממול 'שמור את יום השבת לקדשו', אז אנחנו הולכים לעשות את זה, ולכן אני מכבה את הטלפון".

כשאדם פוגש במהלך החיים סיטואציה או תרחיש שהם קצת יוצאי דופן, הוא צריך לקחת בחשבון שזה סימן בשבילו, שיש כאן רמז אישי עבורו, לעצור ולשאול את עצמו - מה אני לוקח אִתי לחיים מהתמרור הזה.

כך כתוב.

אז בדרך חזור, חשבנו על הנקודה היהודית שנמצאת בלב של כל יהודי, בלב של כל אחד מאתנו, ממתינה ומבקשת שניתן לה ביטוי.

כשנעצרנו על מפתן הדלת החלטנו לקחת משהו הביתה, לחיים.

הורים יקרים של יובל,

הלוואי שנפגוש בכם פעם נוספת, בנסיבות משמחות, כדי שנוכל להגיד לכם תודה.

כי בזכותכם, גם אנחנו מתחזקים. לומדים כל יום הלכה אחת מהלכות שבת – ומיישמים.

רוצים שהמילים "שמור את יום השבת לקדשו" יאירו גם לנו.