להיות הורים מא’ עד ת’. והפעם באות ז’: זקן בגוף של ילד

חשוב לגדל ילד לעצמאות, חשוב להקנות לו כלים וכישורי חיים וללמדו את מטלות הבית.

אבל במשפחות ברוכות ילדים, קורה לעיתים שנהפכים הילדים, גם אם צעירים הם, ל"זקני הבית".

נכון שהוא הבכור, נכון שהיא כבר גדולה, אבל אל נא תחליפו את הסמכויות.

ההורים אחראים על הבית. הילד חייב לעזור. אבל אל תהפכו אותו לזקן מגיל אפס. הוא עדיין ילד.

"ילד הורי" - הוא ילד שהיעדרות של נוכחות הורית גורמת לו להיות מבוגר אחראי, כזה שיודע הכול בבית: יודע להחליף מצעים, להחליף לתינוק את בגדיו, להכניס כביסה למכונה, להכין ארוחת ערב, ובמקרים קיצוניים לנהל מא' עד ת' את הבית כשהוריו אינם שם, או לטפל באמא, כי לאמא אין כוח.

הוא יודע הכול, ויכול הכול, אבל לו עצמו אין משהו שיכיל אותו, או מישהו שיבין אותו.

"ילד הורי" - הוא ילד צעיר, ככל הילדים, אבל נפש זקנה וכבדה לו.

פעמים רבות הוא יהיה כזה שלא יהיה לו פנאי לחברים, לא יהיה לו זמן לתכנן את הטיול הכיתתי של מחר, אם בכלל יהיה לו חשק לצאת אליו.

הוא כזה שאין לו פנאי להסתכל מבעד לגדר על הטרקטור שפועל במטע, כי הוא חייב לרוץ הביתה.

אין לו זמן לחזור הביתה מהלימודים בזמזום ובחיוך, כי הוא ממהר.

"ילד הורי" מטעה אותנו. נראה שהוא יגדל להיות הורה מצוין, ושקיבל חינוך מעולה.

לבסוף אנו שומעים את הילדים הללו, כשהם אומרים לאחר נישואיהם, כשמגיע זמנם להוכיח את עצמם: "לי היה כבר מספיק. יגעתי ועמלתי, ועכשיו די לי".

אינני מנסה, חלילה, לגרום לכל ההורים באשר הם להרגיש הרגשה שהם מעמיסים יותר מידי על הילד או על הילדה. אינני מנסה לגרום לכם, ההורים, לנקיפות מצפון.

ייתכן שאצלכם בבית הילד אכן מטפל בקטנים ממנו, עושה כל מה שצריך לעשות, ועדיין זה הכי טוב שיכול להיות בשבילכם וגם בשבילו.

במה זה תלוי?

זה תלוי בציפיות שלנו מהילד, ובתגובה שלנו למעשיו.

אם אנחנו מצפים שהילד יעזור, יהיה אחראי, ילמד לעשות דברים שחשובים לחיים, ייתן יד להורים והכול בהכוונתנו ובשימת לב לכוחותיו ויכולותיו, כי אז הילד רק יצמח מכך, ייבנה, ירכוש ידע שיעזור לו עד לסוף ימיו וידע להעריך את הוריו גם כיום וגם בעתיד, על מה שעושים ועשו בעבורו ועבור אחיו בבית.

אם נצפה שהילד יעשה במקומנו, כי אנו חסרי כוחות, כי לדעתנו הוא חייב לנהל את הבית, כי אנו עסוקים וטרודים בפרנסה או בכל עניין אחר, והוא גדול מספיק ויכול לעשות זאת, כי אז הילד אולי ימלא את מקומנו ויהיה מבוגר בגוף של ילד.

אם אנחנו יודעים להכיר במעשיו של הילד, לראות מה עשה, לעודד, להעריך, לשים לב לכל פרט ולטפוח לו על השכם, כי אז העזרה של הילד, אף אם היא גדולה ורחבה, היא ברכה והכנה לחייו.

אבל אם איננו רואים את העזרה של הילד, איננו שם כדי לעודדו, איננו שם כדי לשים לב שהבקשה שלנו הייתה כפי גודלו, כי אז עזרת הילד ועשייתו עלולות להביא אותו לייאוש ולשנאת העמל.

10 כללי זה"ב לזהירות בדרך ההורות

איך להביא את הילד לקחת על עצמו אחריות לבית, בלא לחנוק אותו?

1. בקשו מהילד עזרה.

ילד שלא עוזר, יגדל כפרזיט וירגיש שכולם חייבים לו.

הורים רבים סבורים שבכך שאינם מבקשים מהילד דבר, הם עוזרים לו.

הורים אלו אומרים: "הילד קטן, מסכן, למה שאעמיס עליו? שיחווה את ימי ילדותו בצורה הטובה ביותר".

אלו הורים טובים ויקרים, אבל הם מעמיסים על הילד שלהם עול עתידי, כי כרגע טוב לילד ונעים לו לדעת שהוא חופשי מכל, אבל הוא מסתגל לחיים שבהם לא חייב כלום לאף אחד, ולא פלא שיהיה בסוף נטל על אחרים.

2. אל תקשיבו לדברי השכנים, אתם יודעים טוב יותר!

בקשו מילדכם לעשות מה שנראה לכם שהוא יכול, בלא להתייחס לקיטורי שכניכם ששואלים: "איך זה שנותנים לילד לקחת שק כל כך כבד של אשפה?". רק אתם יודעים מה הילד יכול ולמה הוא מסוגל, אז אל תקשיבו להערות שוליים.

אם תבקשו מילדיכם רק כשתהיו בטוחים בבקשתכם, לא יהיו לכם נקיפות מצפון על כך שאולי העמסתם עליו יתר על המידה.

3. תנו מקום לדברי הילד.

הקשיבו למה שהילד שלכם אומר – לעיתים הוא מביע את מצוקתו במילים פשוטות. אולי קשה לו עם בקשתכם. רק כשהילד יאמר לכם זאת, ואתם תקשיבו, תדעו שזה קשה בעבורו.

קל להתעקש ולומר לילד שהוא חייב לקחת את אחותו לגן בבוקר, אבל חשוב לדעת שבגלל בכיותיה ובקשותיה הוא מאחר לכיתה לא פעם.

אם לא יאמר – איך תדעו?

4. אל תגזימו בבקשותיכם מהילד.

בדקו את המינון. כמה טוב לבקש מילד ממושמע, שיעשה דברים, הוא שומע, מציית, נוטל מעליכם עול ועושה בעצמו.

אבל, חשבו לעצמכם, אולי אתם מטילים עליו יתר על המידה? אולי הוא עדיין לא צריך, בגילו, לדעת להחליף לאחות טיטול? או אולי הוא לא מסוגל להספיק בבוקר גם להציע את המיטה, גם להכין לעצמו אוכל, גם לסדר את השולחן במטבח וגם להגיע בזמן?

5. הישארו תמיד עם אצבע על הדופק לגבי המשא שהעמסתם על שכמו של הילד.

בדקו את עצמכם שוב ושוב, אם אתם אכן צודקים בהטלת הסמכות על גבו של ילדכם.

אולי הוא היחידי בבית שאתם מעמיסים על שכמו?

פעמים רבות יש לנו בבית ילד שנקרא: "הילד הטוב". על גבו של הילד הטוב אנו מעמיסים משאות לרוב. מדוע? כיוון שהוא אף פעם לא מתמרד.

אולי הגזמנו?

אולי הוא באמת טוב, אבל המשא כבד מדי?

אולי הפכתם אותו לילד שכולו טוב, והוא בסך הכול ילד, ומותר לו לפעמים להיות קצת פחות ממושמע?

6. חנכו כל ילד כפי נטייתו.

יש ילד שיהיה מוצלח במיוחד בטיפול באחים, וילד אחר יאהב להיות "שר הקניות".

תנו לילדכם להוכיח את יכולתו במה שטוב לו.

ככל שתתאימו את המטלה לילד, כך יש לכם סיכוי רב יותר שיעשה את מה שהתבקש לעשות, בשמחה ובכיף.

ילד שמטילים עליו לשמור על אחיו, והוא ממש לא מתחבר לכך, כבר יוכיח זאת במעשים. השמירה תיעשה בעצלתיים, עם הרבה מאוד כעס וצער, וחבל.

ילד כזה מסוגל להדיח כלים מצוין, אבל מלאכה אחרת אינו אוהב לעשות. אז לא.

7. שוחחו עם הילד על תפקידיו ועל ביצועיו, עודדו אותו והיו שם בעבורו.

הדגישו לפני הילד כמה טוב שהוא עושה את הדבר, הסבירו לו מדוע זה חשוב כל כך בבית,

למה אתם צריכים כל כך את עזרתו. עודדו אותו כשהוא עושה את הדבר בצורה טובה ועזרתו מסייעת.

8. אל תעליבו ילד שלא מצליח. אל תשוו אותו לאחיו שמצליח.

מספיק שהילד משתדל ועושה, הוא לא חייב להצליח. ודאי שלא חייב להצליח כמו אחיו. ילדים נפגעים מאוד כשאומרים להם: "תסתכל איך אחיך עשה את זה, למה אתה לא יכול?". ילדים אלו אומרים, או נושכים את השיניים ורק חושבים לומר: "אבל גם אני יודע, עשיתי כפי שאני יכול".

אחר כך הם אומרים לעצמם: "טוב, שאבא יבחר תמיד באחי שיעשה את הדבר, רק אחי יודע ואני לא, מה אני יכול לעשות?".

9. ילד צריך להישאר ילד – אל תהפכוהו לזקן בין יום.

תנו לילדכם לצהול, לשמוח, לצחוק עם חברים ולהכין שעורים.

שימו לב, כשהוא עושה זאת, אל תפריעו לו לגדול. נכון, צריכים להטיל עליו תפקידים, אבל לזכור תמיד איפה הוא נמצא בתוך כל זה.

10. לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

ישנם זמנים שבהם זקוקים יותר לעזרת הילד. הילד לא ייפול מהם, להפך, הוא יבין את החיים וייבנה דרך העזרה שהגיש בימים אלו.

רק אל תשכחו, לאחריהם, להוריד מגבו את העול המוגזם.

שורה אחרונה

ילד צריך לגדול כילד. יחד עם זה הוא צריך להתחנך לעשייה.

אנו, כהורים, חייבים לבדוק את עצמנו כל העת: האם אנו מטילים עליו רק מטלות מתאימות, או שמא, אנו מנצלים את טובו ואת רצונו למצוא חן בעינינו.

מתוך הספר "להיות הורים מא' עד ת'", מאת מנוחה פוקס. לרכישה לחצו כאן.