תכירו: אדם אחד שמבשל לעשרות חולי קורונה

זה התחיל כאשר אשתו של חיים שלמה ברנשטיין ושלושת ילדיו חלו בסוף הקיץ האחרון, והוא פונה יחד איתם למלונית קורונה. "אני הייתי היחיד במשפחתי שלא נדבק", מספר חיים שלמה, "האמת היא שזה די מפליא, כי במהלך שהייתי במלונית נחשפתי למאות חולי קורונה ובכל זאת הנגיף לא עבר אליי. הדבר המתסכל הוא שכאשר חזרנו לבית היה עליי להיות בבידוד במשך שבועיים, שכן נחשפתי לחולי קורונה מאומתים".

במשך השבועיים בהם הוא שהה בבית, מצא חיים שלמה את עצמו מעביר את זמנו הפנוי בין היתר בשיחה עם מכרים וחברים, שחלקם גם כן חלו בקורונה. "שמעתי מהם על מה שעבר עליהם ופתאום התחוור לי כמה קושי משפחות חוות בעקבות כך שמישהו מההורים נדבק בנגיף. נכון שלעתים עוברים את המחלה יחסית בקלות, אבל יש גם פעמים לא מעטות בהן הווירוס משבית לגמרי, הוא מרתק את אחד ההורים או את שניהם למיטה וגורם לכך שאי אפשר לתפקד".

חיים שלמה מציין כי במצבים כאלו יש לעתים שכנים או חברים טובים שמנסים לעזור למשפחה, קונים מידי בוקר לחם וחלב ואפילו שולחים מידי פעם אוכל מבושל, אבל יש גם פעמים רבות בהן זה לא קורה. "משיחות שערכתי עם אנשים הבנתי שהקושי העיקרי הוא בשבתות", הוא מוסיף, "חברים סיפרו לי שהם לא היו מסוגלים לקום מהמיטה כדי לבשל לשבת, אבל הם התביישו לבקש משכנים או מקרובי משפחה שיבשלו להם. בסופו של דבר היה לפעמים שכן שניסה לעזור או מישהו שחשב עליהם, אבל שולחן השבת שלהם נראה לגמרי ריק ומביש.

"במצבים כאלו של חולי, כשאתה ומשפחתך מתמודדים עם בידוד מוחלט  מהעולם, הצער על כך שאין לכם סעודות שבת נורמליות, קשה יותר מכפי שאפשר לתאר", מתאר חיים שלמה, ומציין כי הדברים נכנסו לליבו. 

אדם אחד, עשרות חולים

"עוד בימים בהם הייתי בבידוד התחלתי לברר על אנשי קשר שיוכלו לספק לי מידע בנוגע למשפחות עם חולי קורונה בסביבתי שזקוקים לעזרה", מציין חיים שלמה. "כך, מיד לאחר שהשתחררתי מהבידוד, יכולתי להתחיל לפעול בשטח. בתחילה עבדתי לבדי והכנתי כמה סעודות שבת למשפחות נוספות. זו לא הייתה בעיה, כי ממילא הכנתי למשפחתי, אז הוספתי עוד כמה מנות".

אלא שההתנדבות הקטנה הלכה והתרחבה. "בתוך שבועות ספורים כבר התחילו להגיע אליי עוד ועוד פניות, וכשאנשים באים ומבקשים אוכל, אתה לא יכול להגיד להם לא".

בערב הושענא רבה הוא כבר מצא את עצמו מכין סעודות לחג ולשבת לשש משפחות. כולן כמובן היו זקוקות לכך שישנעו להן את האוכל עד לפתח הבית, בשל היותן בבידוד. "בשלב זה", הוא אומר, "התחלתי להבין שאני לא מסוגל לנהל את כל ההתנדבות הזו לבד, וכך צירפתי אליי מתנדבים נוספים שעזרו לי לסחוב את הקיגעלים, הדגים, הבשר וכל מה שהכנתי לבתיהן של המשפחות".

מאז, בכל שבוע מחדש, לדבריו של חיים שלמה, מספר המשפחות הנעזרות בו גדל בהתמדה. "בעיקרון אני מייעד את הפעילות שלי רק למשפחות עם חולי קורונה, אבל לפני כמה שבועות נודע לי על משפחה שגרה בקרבת מקום, בה האמא חולה אונקולוגית. בכלל לא ידעתי על כך, רק שילדיה של אותה אם ירדו לשחק בשבת בחצר, ואחד השכנים דיבר על הטשולנט שהוא אכל בשבת. הבן של המשפחה שמע זאת ושאל בתמימות: 'אכלתם טשולנט? אנחנו אכלנו פיתות ולבן'.

"הילד סיפר על כך להוריו", ממשיך חיים שלמה לגולל את הדברים, "והם פנו אליי וביקשו שאירתם להכנת סעודות גם למשפחה הזו. אולי אין לה קושי כלכלי, אבל האמא אינה מתפקדת ולא יכולה להעמיד שבת. מאז, כבר כמה שבועות שאני שולח למשפחה היקרה הזו אוכל, ומרגיש ברוך השם שאני מצליח ממש להאיר להם את הבית, זאת בנוסף למשפחות האחרות שנעזרות בנו, שכאמור מתרבות משבוע לשבוע".

אתה מבשל את כל האוכל לבדך?

"אני עושה הכל במטבח הביתי שלי, יחד עם אשתי. במשך חצי שבוע, החל מיום רביעי, שנינו נכנסים למטבח ומתחילים בבישולים, כשאנחנו מעמידים עשרות מנות על ארבע להבות של גז. אנו מקפידים להכין הכל טרי-טרי ובהכשרים המהודרים ביותר. יש דגים, עופות, סלטים, תוספות, כל מה שצריך ובשפע רב. אנחנו מוסיפים גם שקיות ממתקים לילדים ופיצוחים, כי חשוב לנו שאנשים ירגישו שחשבנו עליהם. גם ילדינו מצטרפים למלאכה, כשהם שבים מהמוסדות ומחלקים את כל המאכלים לקופסאות ולארגזים".

חיים שלמה מציין שהם משתדלים לחשוב גם מחוץ לקופסה. "אנחנו מאמינים שניתן לשמח אנשים לא רק באוכל, ולכן משתדלים לצרף דברים נוספים. כך למשל ארגנו באחת השבתות זר פרחים, ובשבת מברכים של חודש כסליו הבאנו שוקולדים מעוצבים שמישהו תרם לנו".

בחלוקת המנות, לדבריו, הם נעזרים בצוות של מתנדבים. "עד לפני כשלושה שבועות, כאשר החליפו את שעון הקיץ, הייתי עושה את החלוקה לבדי ביום שישי, אבל לאחר שהחליפו את השעון וגיליתי שאני חוזר מהחלוקה עשרים דקות לפני הדלקת נרות, הבנתי שזה לא ייתכן ורתמתי לעזרתי עוד עשרה מתנדבים. יחד אנו עושים את החלוקה כבר ביום חמישי בלילה, כולנו יחד משנעים את המאכלים משכונה לשכונה, וכך מסיימים עם הכל עוד באותו לילה".

ביום שישי האחרון, לדבריו, הייתה אישה שבאה לעזור בחלוקה והביאה יחד איתה את הוריה המבוגרים. "היא אמרה להם שהם חייבים לראות את מה שנעשה כאן, והם כל כך התרגשו להיות שותפים למעשה החשוב הזה".

החזון והמשאלה

כולנו מקווים שמהר מאוד הקורונה תסתיים ותהפוך להיסטוריה. מה יקרה אז? ה"מפעל" שפתחת ייסגר?

הוא שותק לרגע ואז משיב: "יש לי משאלה ויש חזון, אלו שני דברים נפרדים. המשאלה שלי היא לסגור את העסק כבר מחר בבוקר, כי אני רוצה שכל עם ישראל יהיו בריאים ואף אחד לא יזדקק לזה. אבל כפי שציינתי, אני משתדל לעזור לא רק לחולי קורונה אלא גם לחולים אונקולוגיים, שלצערי מצויים בכל שכונה, ובפרט בימים אלו משתדלים לא לצאת מהבית ומתבודדים לעתים באופן קיצוני. המשאלה שלי היא להמשיך לעזור להם ככל שאוכל".

ומה החזון שלך?

"החזון הוא לעבור למטבחו גדול יותר, כי פרויקט כזה קשה להחזיק בבית לאורך זמן. בינתיים אני מנסה לארגן מבצע סופגניות לחנוכה הקרוב, כאשר כל משפחה של מבודדים תקבל ערכת סופגניות מכובדת ויוקרתית, ועוד רעיונות נוספים שהחלו לצוץ במוחי".

וזה לא בא על חשבון דברים אחרים?

"תתפלאו לשמוע, אבל לא. אשתי ואני מוצאים את הזמן להמשיך גם בעיסוקנו הקודמים. אולי אנחנו ישנים קצת פחות בלילה, אך עושים זאת ברצון ומקדישים את המאמץ לזכות עם ישראל, כדי שנזכה כולנו לראות את התקופה הקשה הזו מאחורינו ונשוב לשגרה הברוכה".

ליצירת קשר עם חיים שלמה ברנשטיין: a0799693944@gmail.com