מה גרוע יותר ממוות? הרב לאו בסיפור מבהיל

בספרו הנפלא "ומתוק האור", מספר מגיד המישרים הגאון רבי שלמה לוינשטיין, את הסיפור המרטיט הבא, אותו שמע מאת הרב הראשי לישראל לשעבר, הגאון רבי ישראל מאיר לאו.

היה זה בתום מלחמת העולם השניה, לאחר ששישה מיליוני יהודים קדושים נרצחו באכזריות באירופה. ש', תלמיד ישיבה מפולין שהצליח להימלט עוד קודם המלחמה, גילה לדאבונו כי ראש הישיבה שלו הוא אחד ממיליוני היהודים שנספו על קידוש ה'. אהרן, כבר היה בעל משפחה, התאבל על רבו, וחיפש אחר ניצולים ממשפחת הרב.

בת יחידה היתה לראש הישיבה, אולם למרות החיפושים – שמה לא הופיע בין הנספים. היתכן שניצלה? עוד בירורים ועוד חיפושים, ולבסוף מצליח ש' לקבל פיסת מידע, ואז הוא מבין שיש דברים גרועים יותר ממוות. מתברר כי הבת ניצלה, אך מרב כעס על הקב"ה, הלכה והתנצרה, נישאה לגוי בלגי, ולזוג יש ילד במנזר, בו הוא מתחנך להיות כומר.

ימים ולילות בכה אהרן על ראש הישיבה שלו ועל גורלו המר, עד שהחליט לקום ולעשות מעשה. הוא השיג את כתובתה של הבת בבלגיה, והחל לשגר אליה מכתבים, בהם ניסה כמיטב יכולתו לדבר על ליבה. שום תגובה לא הגיעה. ש' אינו מרפה. הוא רוצה לשוחח איתה בטלפון, אך היה זה מצרך יקר באותה תקופה. בבית לא היה לה טלפון, אך במקום העבודה בו היא עובדת יש טלפון. הוא מתקשר בשיחת חוץ יקרה. הבת שומעת מיהו – ומנתקת את השיחה מבלי להוסיף מילה.

אהרן החליט לטוס בעצמו לבלגיה. הוא הגיע לביתה, בעיר גנט, נקש על הדלת תוך שהוא מייחל ממעמקי ליבו להצלחה. בתו של ראש הישיבה פתחה את הדלת. מראהו של האדם שומר המצוות העומד שם, מעורר בה סערת רגשות, והיא טורקת את הדלת על פניו.

בעודו המום מן התגובה הנחרצת, אהרן ממשיך להתעקש. במשך שעה ארוכה הוא נוקש על הדלת מבלי להרפות, ואז הדלת נפתחת, כשבעלת הבית שופכת על ראשו את כל זעמה ומרירותה: "שוב אתה? תן לי לחיות את חיי כפי שאני מבינה! חתכתי את השרשרת שלי, ואיני יְהוּדִיה כבר! מה אתה רוצה ממני?!"…

היא הפסיקה כדי לנשום, והוא ניצל את ההזדמנות. "איני רוצה כלום – חוץ מכוס מים. אפשר לקבל?"

"בסדר" – אמרה בטון רגוע יותר – "אבל המתן בחוץ".

נראה היה כי משהו מתרכך בלב האטום, ואהרן מיהר להוסיף: "ברשותך אבקש עוד משהו. אני עומד כאן כבר שעה ארוכה, אפשר לקבל גם כיסא?" האשה פתחה את דלת הבית, הורתה לו להיכנס פנימה, והוסיפה בתקיפות: "עליך לדעת שאני מתנגדת לכל ויכוח, ולא מעוניינת בשום אופן שתנסה להחזיר אותי בתשובה".

"בסדר", השיב לה, "באתי לשמוע רק דבר אחד. את הרי יודעת שאבא שלך היה עבורי גם כמו אבא. הייתי רוצה לשמוע, בבקשה, על הרגעים האחרונים שלו בעולם הזה"…

הבת החלה לספר בבכי. התיאור היה מצמרר וקורע לבבות. הנאצים ימ"ש הרגו את אביה באמצע התפילה, כשהוא עטור בטלית ובתפילין. כשסיימה, בעודה נשנקת מבכי, הודה לה אהרן ופסע לעבר הדלת. ברגע האחרון הסתובב ואמר לה: "אני רוצה לומר לך דבר אחרון בטרם אלך: המפתח נמצא אצלך".

האישה קימטה את מצחה בחוסר הבנה: "איזה מפתח?! על מה אתה מדבר?!"

אהרן לא פירש, אלא חזר ואמר: "המפתח נמצא אצלך". היא יצאה אחריו, תחנונים בקולה: "על איזה מפתח אתה מדבר?!"…

בקצה השביל עצר, נעץ בה את עיניו ואמר: "מלחמה עצומה היתה בין אביך לבין הצורר יימח שמו. אבא שלך, שהיה הרבי שלי, רצה כל חייו להמשיך את השרשרת ולהעביר את המסורת לדורות הבאים. לצורר היו תכניות אחרות לגמרי – הוא חלם שהנכד של אביך לא יהיה יהודי, ושלא יהיו בעולם יהודים כלל. המפתח מי ינצח במלחמה הזו – נמצא אצלך!!!"

אהרן המשיך ללכת בלי להסתובב לאחור ונכנס למכונית שהמתינה לו שם. האישה נכנסה הביתה, והביטה בו מבעד לווילון. הוא הורה לנהג: "התחל להתניע, אבל אל תיסע עדיין". חלפו כמה דקות והנה היא רצה אל המכונית: "טוב, הבנתי, אני רוצה שאבא ינצח. אבל איך אני עושה את זה? התחתנתי עם גוי… אולי תסכים לקחת את הבן שלי ולחנך אותו להיות יהודי?!"

"לקחת את הילד?!", התפלא, "אבל הוא אינו מכיר אותי. אני מוכן לקחת אותו תחת חסותי, רק אם גם את תבואי איתו לארץ". היא היססה מעט, ואז בקשה שימתין לה כמה דקות עד שתכין מזוודה. מביתה נסעו שניהם לבית הספר הקתולי, אספו את הילד הרך, ומשם – במהירות - לשדה התעופה.

"אני מכיר את הילד הזה", מסיים הרב לאו את המעשה המרתק, "הוא כיום אחד מגדולי הרבנים בישראל!"…

צפו בדבריו המרגשים של הרב לאו: