השגחה מרגשת: חיפש שידוך לבתו, ומצא אותו במלונית הקורונה, אליה נשלח ב’טעות’

הסיפור שלפנינו מוכיח איך גם במהלך הקורונה - אנחנו עדים לניסים על גבי ניסים שמתרחשים כל הזמן לנגד עינינו, גם אם לא תמיד אנחנו שומעים עליהם. 

במשך חצי שנה הקפיד ברוך (שם בדוי) על קוצו של יו"ד, בכל הנוגע להישמרות מפני הקורונה. הוא לא התקרב למקומות שיש בהם התקהלות גדולה, ויתר על תפילות בתוך בית הכנסת ונשאר להתפלל בחוץ באוויר הפתוח, חבש מסכה עם מגן מפלסטיק, שמר על מרחק של שני מטרים לפחות, הקפיד על שימוש באלכוג'ל ועוד. 

אך רצתה ההשגחה העליונה, ולמרות ההשתדלות שלו - במוצאי יום הכיפורים הוא חש תחושה שונה. "כאבים בגרון, חולשה, ולמחרת כבר איבדתי את הטעם בפה", הוא מספר. "הבנתי שאני מאומת, והבנתי שהולכים למלונית".

מסביב, כולם הרגיעו אותו והפיגו את פחדיו. אחיו אפילו 'זרק' לאוויר בהלצה: "אל תדאג, עוד תמצא שם שידוך לבת שלך".

רוב המכרים שלו שנדבקו בקורונה, פונו למלונית בקרבת מגוריהם בירושלים, אך מסיבה שאינה ברורה - את ברוך החליטו הרשויות לפנות דווקא למלונית בערד. 

שני הבחורים הגיעו למלונית 'בטעות' 

הוא לא התנגד. 

"אמרתי בלבי 'הכל משמיים', ונסעתי למלונית". במלונית פגש ברוך שני בחורים צעירים שלומדים בירושלים, וכששמע את סיפורם, הבין שהוא דומה לשלו. גם את החברים שלהם שנדבקו בקורונה שלחו למלונית במרכז, ורק אותם - למלונית בערד. מה הקשר???

אלא שלא עבר הרבה זמן, עד שברוך הבין את הקשר. היה זה אחד הבחורים, שמשך את תשומת לבו במיוחד, ביראת השמיים שלו. "פניתי לחבר שלו וביקשתי לשמוע עליו קצת. איך הוא בלימוד, מי הוא, מה השאיפות שלו. הוא גמר עליו את ההלל, אבל לי זה לא הספיק. במשך שבוע שלם ישבתי איתו, למדתי איתו סוגיה מהגמרא, אבל בעיקר בחנתי אותו ב'סוגיות החיים'. ומה אומר ומה אדבר? גיליתי שמדובר במלאך בדמות אדם".

אחרי שהשבוע נגמר, היה לו ברור לברוך מה הוא מתכוון לעשות עם ה'תכשיט' שהתגלה במלונית. הוא יצר קשר עם שדכן וביקש שיציע את הבת שלו להורי הבחור, כנהוג במגזר החרדי. 

וכך היה. 

הבחור נפגש עם בתו של ברוך, וכעבור כמה פגישות - נשברה הצלחת בשעה טובה ומוצלחת. "כשהחברים שלי שמעו שאני נדבקתי בקורונה למרות כל הזהירות שנקטתי בה - נחלשה דעתם. אבל כשהם שמעו את הסיפור שלנו והבינה מה באמת קרה כאן - הם הבינו שהקב"ה רק רצה 'להדביק לי חתן' לכל החיים. יודו לה' חסדו, ונפלאותיו לבני אדם", סיכם. 

(הסיפור פורסם באדיבות אתר 'דרשו', והובא מהמקור שהוא גליון 'נר אהרן' ו'למעשה' מאת הרב פנחס זרביב)