חנוכה לאור המהר"ל: כיצד הפך הניצחון במלחמה לטפל לנס פך השמן הזניח?

במסכת שבת דף כ"א עמ' ב': מהו חנוכה? שנו חכמים: בכ"ה בכסלו ימי החנוכה שמונה הם... כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחו אותם, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשו אותם ימים טובים בהלל והודאה".

מסוגיה זו עולה אפוא כי מהותו של חנוכה הוא הדלקת נרות לזכר הנס של פך השמן. 

עיקר הנס הניצחון במלחמה ואילו נס פך השמן טפל

בברכת "על הניסים" אומרים אנו "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך, ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה". נס פך השמן לא נזכר כלל אלא מבואר שהנס בחנוכה הוא בניצחון המלחמה על היוונים. בשולי הברכה נאמר "ואחר כך, באו בניך לדביר ביתך ופנו את היכלך וטהרו את-מקדשך והדליקו נרות בחצרות קודשך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול".

משמע כי הדלקת הנרות בבית המקדש היא עניין טפל שאירע אחרי הניצחון, שהוא עיקרו של הנס. מדוע אם כן מציינת הגמרא כי התשובה לשאלה מהו חנוכה הוא נס פך השמן?  הן לכאורה, נס פך השמן הוא מאורע טפל ואגבי למלחמה שהייתה ליהודים ביוונים. הכיצד נטלו דווקא מאורע זה והפכו אותו לעיקרו של יום?

מהות המלחמה ביוונים - עבודת הכהנים במנורה

הרמח"ל בספרו "דרך ה'" חלק ד' פרק ח' מציין "עניין חנוכה הוא להאיר את האור שהאיר בימים ההם, בהתגברות הכהנים על הרשעים בני יון, שהיו מתכוונים להסיר ישראל מעבודת ה', והתחזקו הכהנים ועל ידם שבו לתורה ולעבודת בית המקדש. ובפרט עניין המנורה לפי תיקוניה, שהיו קטרוגים נגד עניינה והחזירום הכהנים על בוריים".

מכאן עולה כי מהות המלחמה של יוון בישראל נסובה סביב המנורה. היוונים טימאו את כל השמנים כיוון שזו הייתה תכלית המאבק שלהם ביהודים, וממילא נס פך השמן, שבו הדליקו מחדש את המנורה אינו מאורע שקרה בשולי המלחמה ובסופה, אלא זהו שיאו של תהליך המלחמה ופסגת הניצחון. תכלית המלחמה של יוון בישראל הייתה "וטמאו כל השמנים". ממילא כאשר שואלים "מהו חנוכה" התשובה אינה הניצחון בקרב, אלא נס פך השמן.

ברם, מה פשר הדבר? מדוע התבטאה תכלית המלחמה של יוון בישראל ב"טמאו כל השמנים"?

מה יש בשמן שדולק כדי לחולל מלחמה בין יוון לישראל?

המהר"ל באר עניין זה כדלהלן:

שמן מסמל חכמה

בגמרא במסכת מנחות דף פ"ה עמ' ב' מצינו: "וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה" (שמואל ב', י"ד, ב'). שואלת הגמרא מדוע שלח יואב לחפש אישה חכמה דווקא בעיר תקוע? "אמר רבי יוחנן: מתוך שרגילים בשמן זית, חכמה מצויה בהן". במסכת הוריות דף י"ג עמ' ב' אף מצינו כי אחד מן הדברים המשיבים את הלימוד (שנשכח) הוא "הרגיל בשמן זית".

המנורה בבית המקדש מסמלת את חכמת התורה

במסכת ברכות דף נ"ז עמ' א' מצינו כי "הרואה שמן זית בחלום - יצפה למאור תורה, שנאמר ויקחו אליך שמן זית זך (שמות כ"ז, כ')".

הארון בבית המקדש הכיל את לוחות הברית שהם התורה שבכתב שניתנה ממעל ע"י הקב"ה.

אולם, המנורה הכילה שמן המסמל את חכמת האדם, הלומד את התורה ומחדש בתורה שבעל פה.

נמצא כי המנורה בבית המקדש מסמלת את חכמת התורה.

יוון משולה לחושך

במדרש רבה (בראשית פרשה ב' סימן ד') דרשו חז"ל את מילות הפסוק (בראשית פרק א, ב') "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום, ורוח אלהים מרחפת על פני המים", כנגד ארבעת המלכויות ששעבדו את עם ישראל בגלותם. חז"ל דרשו "וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל". נמצא כי בעוד שהמנורה מסמלת את חכמת ישראל, הרי שחכמת יוון נמשלה לחושך.

ארבעת המלכויות מכוונות כנגד ארבעת כוחות האדם

המהר"ל מבאר בספרו "נר מצוה" כי ארבע המלכויות ששעבדו את ישראל הם כמו ארבע הכוחות שבאדם. האחד, הוא כוח גופני. השני, כוח נפשי. השלישי הוא שכלי. והכוח הרביעי הוא הפועל היוצא הנובע משילוב שלוש הכוחות ויוצר את מכלול האדם.

יוון היא הכוח השלישי - השכל

"מלכות יוון הוא כנגד חלק השלישי שבאדם, שהוא השכל, שכן כל ענין המלכות של יוון שהיו מבקשים להחכים". ואכן, בתרבות יוון יש אוצרות רוח: מתמטיקה, אומנות, שירה ופילוסופיה. ליוון היו שבע חכמות (מתמטיקה, הנדסה, מוזיקה, אסטרונומיה, טבע, תיאולוגיה, פילוסופיה) וכפי שמצינו ברבנו בחיי על אבות, סוף פרק ג': "חכמת ההיגיון, חכמת המספר, חכמת המידות, חכמת הטבע, חכמת התכונה, חכמת הניגון, חכמת האלוהות (תיאולוגיה)".

חכמת יוון לחמה בחכמת התורה

המהר"ל מבאר כי דווקא מכיוון שעיקר כוחם של היוונים היה במישור השכלי "היו נותנים דעתם על התורה לבטל אותה מישראל, כי לא היו רוצים שתהיה בישראל חכמה זו, שהיא יותר חכמה והיא יותר עליונה מן החכמה האנושית שהיה להם".

היוונים ביקשו לבטל תורה מישראל ולא יכלו ללמדה בעצמם

המהר"ל מבאר כי חכמת התורה, שהיא החכמה הנעלה על שאר החכמות "לא שייך אל האומות. וכך אמרו במדרש (איכה רבה ב', י"ג) 'מלכה ושריה בגוים אין תורה' (איכה ב', ט') - אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים - תאמין. אם יאמרו יש תורה בגוים - אל תאמין. משום כך, מלכות יוון לא היו מתנגדים לישראל כי אם לתורתם".

מדוע לא יכלו היוונים ללמוד תורה? מה המחסום לכך שאנשים כה משכילים לא ילמדו תורה? דבר זה מתבאר עת שמביטים על ההבחנה בין שאר החכמות לבין חכמת התורה.

נקודת השוני בין תורת ישראל לבין שאר החכמות

הרמב"ן (ויקרא ט"ז, ח') גינה נמרצות את "המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היווני (אריסטו) אשר הכחיש כל דבר זולת המורגש לו, והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים, כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו - איננו אמת".

היוונים סברו כי אין שום דבר מעבר למה שאדם תופס בחושיו, או בכוח הבנה הנובעת מן המרחב החווייתי שלו. אין ממד רוחני מופשט שבו האדם מאמין במה שמעבר לכלי השגתו הפיסיים, ואין בידי האדם להתחבר למערכת של חכמה עליונה, כי אין חכמה שמעבר לשכל האנושי.

לעומת זאת, בחכמת התורה יש ממד שמעבר להיגיון האנושי ומעבר למוחש בכלי ההוויה האנושיים.  בגמרא במסכת בבא בתרא דף י"ב עמ' א' מצינו כי "חכם עדיף מנביא" ומבאר הרמב"ן "אף על פי שנטלה נבואת הנביאים שהיא המראה והחזון, נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא נטלה, אלא יודעים האמת ברוח הקדש שבקרבם". חכמת התורה היא אפוא סוג של נבואה, אלא שנבואה באה ממרום ואילו חכמת התורה היא סוג של רוח הקודש שהאדם חוצב מקרבו כאשר הוא נהיה מופשט.

חכמת התורה היא חכמה אלוקית שהאדם מצליח להתחבר אליה. על כן, אין האדם יכול להגיע אליה אם הוא נשאר מחובר לכבלי החומר שלו ושרוי במעמקי ההוויה הפיסית שלו. כך מצינו במדרש תנחומא פרשת נח ג': "לא תמצא תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם, תאווה וכבוד וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עליה... וכך דרכה של תורה: פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל". מגיעים הדברים לכך שבמסכת שבת דף קמ"ז עמ' ב' מצינו כי רבי אלעזר בן ערך התעדן במי מעיינות וכתוצאה מכך שכח את כל תלמודו. בחכמת האומות אין כל סתירה בין הממד השכלי לבין הממד הפיסי. רק בחכמת התורה, שהיא התחברות למערכת של חכמה עליונה קדוֹשה ומופשטת, יש סתירה בין עידון הגוף והתרכזות בעונג ובהווייה הפיסית, לבין האפשרות להשיג השגות רוחניות נעלות. 

ההבדל בין זית לבין שמן

במסכת ברכות דף ס"ג עמ' ב' מצינו: "הסכת ושמע ישראל (דברים כ"ז, ט') - כתתו עצמכם על דברי תורה, כפי שאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה,  שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט, י"ד)". כלומר, אדם למד תורה ומתחבר להוויה האלוקית לאחר שהוא כותש ושוחק את ההוויה הפיסית שלו.

בדומה לכך, שמן הוא דבר המופק לאחר כתישת בשרו של הזית.

המילה לכתות מצויה בתורה לגבי השמן שבו הדליקו את המנורה בבית המקדש, שנאמר "כתית למאור" (שמות כ"ז, כ'). ואכן, ראינו לעיל כי שמן מסמל את חכמת התורה ושמן בוקע מן הזית רק לאחר כתישה של בשר הזית שהוא המעטפת הפיסית של השמן. כך מצינו במסכת הוריות דף י"ג עמ' ב' כי אכילת זיתים היא מן הדברים הגורמים לשכוח את התורה ואילו שמן זית הוא מהדברים המשיבים את הלימוד ו"כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה".

המהר"ל בספרו "חידושי אגדות" שם מבאר: "שמן זית מיוחד לחכמה ושכל, מפני שממנו האור אשר השכל דומה לו, והזית אשר הוא נושא את השמן מוכן לשכחה, כי הנושא אשר השכל עומד בו הוא חומרי, והוא משכח השכל כאשר הוא מוטבע בו. וכאשר אוכל השמן שהוא בפני עצמו והוא נבדל מן הזית הוא יפה לחכמה, כי הוא אור לגמרי".

מלחמת יוון בישראל מתבטאת בטומאת השמנים

מלחמת יוון בישראל הייתה אפוא מלחמה בין שני סוגים של חכמה: חכמת יוון שיש בה עירוב פיסי בין מוח לגוף (מה שנקרא תורה הוליסטית), לבין חכמת התורה שיש בה התחברות עם הוויה אלוקית הדורשת התנתקות מן ההוויה הפיסית וכתישה של הממד הגשמי שבאדם. מלחמה זו מתבטאת בהבחנה בין שמן המעורב בבשר הזית ובמעטפת הפיסית שסביבו, לבין "שמן זית זך כתית למאור". היוונים חתרו על כן לטמא את כל השמנים ולעקור תורה מישראל. אולם, ה' עשה נס ונשאר פך אחד קטן, חתום בחותמו של הכהן הגדול שהוא קודש קודשים ומנותק מן ההוויה הפיסית. מפך זה הוצת שוב האור במנורת הזהב בבית המקדש. זהו אפוא שיאה של מלחמת ישראל ביוון, וזו התשובה הנכונה לשאלה: מהו חנוכה.

שמן ושמונה ימים

המהר"ל בספרו "נר מצוה" מבאר כי כשם שהשמן מבטא את מהות המאבק של ישראל ביוון, כך גם משך ימי החנוכה מסמל את אותו רעיון עצמו.

שבע מסמל את ההוויה הפיסית שנוצרה בשבעת ימי הבריאה.

שמונה מסמל את המערכת האלוקית - שמעבר לטבע.

בעם ישראל יש ממד של התחברות למציאות האלוקית שמעבר לטבע (קדושה).

זו מהותה של ברית המילה, שנעשית משום כך - ביום השמיני.

מעתה מובן כי נס החנוכה, שבו חזרו ישראל לחכמת התורה, שיש בה את ממד ההתחברות אל החכמה האלוקית - ארך שמונה ימים.

שמונה מבטא ממד שמעבר לטבע. בדומה לכך שמן (כמו שמונה) צף ומתנשא מעל פני החומר ומבטא אף הוא ממד זה. המהר"ל מציין כי "לכך הדליקו ממנו שמונה ימים, כי קודש קדשים הוא אחר שבעה, וזהו השמיני. ולמה קודש הקדשים אחר שבעה, כי הנהגת עולם הטבע הוא תחת מספר שבע, כי בשבעה ימים נברא העולם הזה הטבעי. ולפיכך מה שאחר הטבע הוא תחת מספר שמונה. ולכך ברית המילה שהיא  סותרת את הטבע, שהרי לפי הטבע האדם נולד ערל, זה מפני שהטבע נותן שיהיה ערל, והמילה היא מעל לטבע, ולכך המילה נעשית ביום השמיני. ולכך בקודש הקדשים היו הארון והתורה שהיא שכלית בלתי גשמי. והתורה ניתנה גם כן אחר השבעה, שהרי נאמר (דברים ט"ז, ט') 'שבעה שבועות תספור לך', ואחר ז' שבועות, ביום החמישים, ניתנה התורה. ונשאר פך אחד קטן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, המשמש בשמונה בגדים (יומא דף ע"א, ב'), וכל זה בשביל מעלתו, שיש לו את המדרגה השמינית (של התעלות מעל הטבע). וכאשר טמאו היונים את ההיכל, וטהרו אותו מן הטומאה, וחזרה הקדושה מן מדרגה שהיא שמינית, ולכך נעשה הנס - שמונה ימים".

הנה כי כן, נס פך השמן הוא שיאה של המלחמה ביוונים ומבטאת את מהות הניצחון בין חכמת יוון שהאמינה בחכמה המשלבת גוף ונפש, לבין תורה שמשמעה דבקות בדבר אלוקים שהוא רוחניות נשגבה הדורשת כתיתת התאוות הגופניות. השמן נובע מזית שנכתש, לכן הוא מבטא את תורת ה'. שמירת השמן בטהרה היא המהות של יהודי הלמד תורה בקדושה ובטהרה. היוונים ניסו לטמא את כל השמנים, אך נותר פך קטן אחד בקדושה, חתום בחותמו של הכהן הגדול שמבטא את ממד החכמה התורנית, שבה יש התחברות אל מה שמעבר להוויה הפיסית ולשכל האנושי, אל הקדושה העליונה. הוויה זו מתעלה אל מעבר לממדי הטבע המוגבלים לשבעת ימי יצירה ומגיעה אל הממד השמיני.

מתוך הספר "לאור המהר"ל על פרשה ומועד", מאת עו"ד אברהם וינרוט