אתה נמצא בצרה? צור יצירה!

אתה מרגיש את עצמך לא שווה, דחוי, אומלל? אינך מוצא את מקומך?

כנראה שאינך מוצא משמעות לחייך.

מדוע אינך מוצא משמעות לחייך?

כיוון שאתה לא שווה, דחוי, אומלל.

זהו מעגל קסמים שאין ממנו יציאה, אלא אם כן, אתה תחליט לשבור אותו, את המעגל הזה. אלא אם כן תניח רגל במעבר, כך שהכדור לא יוכל להתגלגל ולהמשיך.

כשאנחנו נפולים, שבורים, הרוסים – אנחנו חלשים!

כשאנחנו חלשים, איננו יכולים לעשות דבר. איננו מסוגלים.

כדי להירפא משברון לב - עלינו להרים את עצמנו. לקום מתוך יגוננו.

רק כשנקום ונתרומם, רק כשבמקום ליפול נתחיל ליצור – רק אז נתחיל לחיות.

בתוכנית שלי עלתה לשידור אישה מקסימה, שלזכר בנה, שנרצח בישיבת מרכז הרב, בפיגוע הנורא שהיה שם, היא החליטה לקום במקום ליפול.

היא חשבה איך לשמר את זכר בנה, שעל אף שהיה בחור כה צעיר, היה צדיק גדול במיוחד, והגיעה למסקנה שאם תתרום כליה לאדם כלשהו, שאינה מכירה בכלל, היא תצליח לשמר את זכר בנה.

ואכן, בכל פעם שהיא נזכרת בבן ומתאבלת עליו - היא קמה מיד מקינתה, מתנחמת בנשמה שנתנה באדם שאינה מכירה, ומתעוררת לחיים.

כשאנחנו יוצרים, אנחנו לא בוכים. אין לנו אפשרות לעשות את שני הדברים הללו יחד, גם להצטער וגם ליצור. עלינו לבחור.

במה נבחר?

יש זמן לצער ויש זמן להתעלות.

אדם חי מבין במהרה שיש זמן לצער, אבל אך ורק כשמאחוריו נמצא האור. צער שאינו מוביל לאור, יש בו סכנה של נפילה. אדם כבוי, חלש, חולה, מסכן - שרוי בחשכה. כשהוא בחושך – הוא מתקשה לפעול.

אני יודעת שדווקא כשאנחנו נמצאים בבעיה, קשה לנו לעשות מעשה. כשחלשים – קשה לקום מהמקום.

אבל אם נעשה רק צעד אחד קדימה, צעד אחד החוצה, יש לנו סיכוי שמשהו ממה שאנו עושים יבוא ויחזק אותנו. יבוא, וימשה אותנו מהבור.

אם אנחנו חוסכים בצעד הראשון ולא מתאמצים, מי יבוא לעזור לנו?

מי שמושיט יד – אפשר למשוך את ידו ולהוציאו מהבור, מי שלא מושיט ידו – מי יהא בעזרו?

רוצה לצאת מצער? להיפטר מצרה? נסה ליצור יצירה, אפילו קטנה, אפילו פשוטה. פתאום תגלה שאי אפשר באותו רגע גם ליצור וגם להצטער. פתאום תגלה שלפחות בזמן שאתה יוצר, אתה יוצא מהצער, מתחזק ומתגבר.