בעיצומו של הריון יקר: תאונה מחרידה ונס עצום

הנס האישי שלנו קרה בחנוכה לפני שנתיים. התארחנו בשבת אצל הורי בעלי שגרים בביתר עילית. ידוע לכולם שהנסיעה לשם עוברת בדרך 'לא סלולה' בלשון עדינה. הכבישים לשם מלאי סיבובים, כביש חד סטרי ורבים ה'חכמים' שנוהגים לצאת לעקיפה בשביל עוד כמה שניות נסיעה מהירה, או להרגיש 'מלכי הכביש'..

בעלי מקפיד מאוד לנהוג לפי כללי הבטיחות והמהירות הנכונה. בנוסף, אציין כי באותו חנוכה, לשמחתנו, הייתי בחודש השלישי להריון אחרי 6 שנות ציפייה ברוך ה'.

במוצ"ש יצאנו לכיוון ביתנו, הכבישים היו רטובים לאחר שבת רטובה וגשומה. החושך בכבישים אלו הוא תמידי, מה שמצריך את הנהגים להתמודד עם גשם, חושך, סיבובים, ו'חכמים' שנוסעים אחריהם.

התחילה הנסיעה, והרגשתי תחושה קשה.

לא פסקתי מלומר תהילים ובעלי לא הבין לפשר העניין הרי זו לא הפעם הראשונה שאנו נוסעים להוריו, ומלומדים אנו בכבישים הללו. לא נתתי דעתי לכלום! פשוט אמרתי תהילים כי מרגע לרגע הרגשתי הייתה רעה יותר ויותר.

חשוב לציין שברכבנו ישנה קופת צדקה פרטית, ובכל תחילת וסוף נסיעה אנו נותנים כמה פרוטות לצדקה לבקשה והודיה על הדרך שתעבור/ועברה... גם באותו מוצ"ש הצדקה ניתנה, וההבטחה לתת בסוף הנסיעה הובטחה.

אך אני לא הייתי רגועה.

ואז הכל קרה, מהר מאוד מכפי שחשבתי...

מאחורינו הגיח רכב ש'נדבק' אלינו במהלך של 5 דקות, ואז כנראה החליט להיות ה'חכם' מכל אדם... ומה שבטוח שמי שעושה זאת בכביש כ"כ מסוכן ובתנאים כ"כ קשים בעקבות הגשם והראות הלקויה לא חושב הרבה, וזה מה שראינו.

הרכב יצא לעקיפה, כשאנו רואים את הרכב שמגיע ממול...

בעלי ניסה להאט קצת בכדי שיוכל להציל את עצמו ולהיכנס חזרה לנתיב, אך זה כבר היה מאוחר... ההתנגשות הייתה חזקה ומהירה, שמרוב עוצמתה הרכב העוקף התעופף באוויר ועשה 'סלטה' על הרכב שלנו! ומשם נפל לתעלה בשוליים!!!

ומה היה הנס שלנו... או בעצם של כולם!!!

אנחנו יצאנו מהרכב כשכל השמשה הקדמית מרוסקת! חוץ משריטה בכף היד, שריטה פשוטה ושטחית, לא קרה לנו מאום!!!

הבחורים הצעירים שיצאו לעקיפה ה'חכמה' הזו שכבו בריאים חיים וקיימים בצידי התעלה (הנהג שבר את רגלו, אך מעבר לזה מאום)

ואילו הזוג שהגיע ממול ו'זכה' לקבלת פנים כזו באמצע הכביש - ניצלו בנס גדול מאוד!!!

אילו ה' לא היה נותן לבעלי את המחשבה להאט מיד כשהשני יצא לעקיפה בשעת ה'סלטה' של הרכב היינו מעט קדימה, ואז לא היה את מי להציל תחת מעיכה כזו... צעד זה גרם לרכב העוקף להתהפך על הטמבון הקדמי ולנפץ את השמשה - במקום להתהפך מעל לראשינו!!!

לאחר התאונה יצאנו בקושי רב מהרכב ועמדנו בצידי הכביש. כאשר הגיע אלינו שוטר ואמר מדוע אתם עומדים אתם מפריעים לפנות את הפצועים.. פניתי אליו ואמרתי לו שגם אנחנו מעורבים בתאונה ואני בחודש שלישי הוא מסתכל עלינו בשתיקה. צעד לקדמת רכבינו ובעיניים פעורות אמר לנו: "אין לי מושג איך יצאתם ככה, אך לפי מה שאני רואה אנשים אחרים לא יצאים בחיים מתאונה כזו"...

את נרות החנוכה באותו יום הדלקנו בסביבות 3.30 לפנות בוקר בבכי של תפילה והודיה, שפקע מליבנו לאחר הדרמה הגדולה הזו, והניסים העצומים שחווינו.