"השתגעת? נפלת על השכל? אני - לרבנית קנייבסקי?!" הסוף המפתיע – יצמרר גם אתכם

בחורה רחוקה מיהדות שהתגוררה בסמוך לבאר שבע, סיפרה יום אחד לחברתה לעבודה את מצוקותיה. "שמעי לעצתי", אמרה לה חברתה בהצעה מפתיעה ולא שגרתית, "בבני ברק ישנה רבנית מבוגרת, הרבנית קנייבסקי, תיכנסי אליה והיא תברך אותך", מספר הרב א' חפץ במדורו ב"מוסף שבת קודש" מעשה נפלא שהתרחש לפני מעל 20 שנה, אותו שמע מאת רבי חזקיהו יוסף קרלנשטיין, בנו של הדרשן הגדול רבי ראובן זצ"ל.

"השתגעת? נפלת על השכל? אני לרבנית קניבסקי? מי היא האשה הזו?"

"אני אסביר לך את העניין, ואם בכל זאת לא תהיי מעוניינת, בבקשה. אבל תדעי, כי מה שטוב לי טוב לך, ואם אני, כמו שאת מכירה אותי, נסעתי לפני כמה חודשים לבני ברק אליה, גם את יכולה. אם אני התברכתי וגם נושעתי, גם את יכולה".

"אנחנו בשני קצוות העולם, הדתיים הם נגדנו, וכיצד אני אכנס לרבנית?!", החברה היתה המומה מההצעה.

"עם כל זאת את יכולה לנסוע לבני ברק", השיבה חברתהּ. "גם אני נסעתי לשעה אחת לברכה. אם את רוצה, אני אלווה אותך לבני ברק לרבנית, וכמובן שנתלבש בצניעות. היא רבנית שלא סובלת צל צילה של חוסר צניעות. נגיע בבגדים רגילים וצנועים". החברה המשיכה לשכנע כי ממש לא נורא לקבל ברכה מרבנית צדקנית, ולמחרת הן יצאו לדרך.

הן הגיעו לפתח העיר בני ברק, ירדו מהאוטובוס ברחוב ז'בוטינסקי ליד 'מכון מור', נכנסו לרחוב רבי עקיבא ושאלו כיצד מגיעים לרחוב רשב"ם. התשובה: קו 54 כאן בתחנת האוטובוס הסמוכה. המתנה בתחנה, והנה השתיים עלו לאוטובוס והתיישבו בספסל האחורי. לפניהן ישב בחור צעיר בן 14 ועיין בספר כלשהו. הן פנו אליו בשאלה: "היכן יורדים לרחוב רשב"ם לרבנית קנייבסקי?" הבחור כנראה לא שמע או לא הבין, והשיב להן: "אני חושב שאתן צריכות לרדת כאן, מיד בתחנה הקרובה".

השתיים ירדו, פנו להולכים ושבים: "היכן רחוב רשב"ם?"

"ירדתם עשר תחנות לפני היעד", השיב תושב העיר בפליאה. "מי אמר לכם לרדת כאן?!"

הן הבינו מיד מה קרה. הזקוקה לברכה קראה בקול למול חברתה: "אמרתי לך שאני לא מעוניינת להגיע לבני ברק. נוכחנו לגלות כבר בכניסה כיצד בחור חרדי לעג לנו. הוא ראה שתי חילוניות והחליט ללעוג להן והוריד אותנו כאן. אני חוזרת. הטיול היה די והותר בשבילי. זו רשעות של נער צעיר דתי".

"אל תעשי בלגן", הפצירה בה חברתה. "הגענו כבר עד בני ברק, נמשיך. אל תיקחי ללב. נעלה על אוטובוס אחר".

עשרה רגעים לאחר מכן הגיע אוטובוס מספר 54. הן עלו, כאשר אחת מהן ממשיכה לגנות כמה פעמים את הדתיים ואת הבחורצ'יק הזה שהצליח להתל בהן ככה ברגעים הראשונים שרק דרכו על אדמת בני ברק.

הפעם הן ירדו בתחנה הנכונה, ברחוב נחמיה. בעלת הניסיון, שכבר הגיעה פעם אחת לבית הרבנית, נזכרה בדרך, והן צעדו יחד מרחוב נחמיה לרחוב רשב"ם.

הן הגיעו לבניין, וכמעט פרצה צווחה מפי שתיהן

כאשר הגיעו למדרגות הבית ברחוב רשב"ם, וכמעט פרצה צווחה מפי שתיהן. מי עומד שם ליד המדרגות? לא פחות ולא יותר, אותו בחורצ'יק בן 14. נהיה להן שחור בעיניים, תרתי משמע, וחמתן בערה בהן. הן התקרבו למדרגות וכך הבריחו אותו הצידה, כאילו שדחפו אותו, ואמרו לו בקול: "סליחה, אפשר לעלות לרבנית?!"

"כן, אפשר לעלות, אבל רגע, אולי אתן שאלתם אותי באוטובוס לפני כחצי שעה היכן רחוב רשב"ם?"

"כן", ענו בזעם מוסווה.

"הייתי צריך לנסוע למקום אחר, בצידהּ השני של העיר, אבל ירדתי דווקא כאן דווקא וצעדתי לכאן כדי להמתין לכן ולהתנצל. כנראה הייתי שקוע במשהו ולא הבנתי מה ששאלתן אותי, והשבתי שצריכים לרדת מיד. אחרי שירדתם עמדתי על הטעות שלי, ולכן הארכתי את נסיעתי במיוחד להמתין ולהתנצל, וגם לשלם על מחיר הנסיעה הנוספת המיותרת שגרמתי לכם".

הבחור הוציא מחיר נסיעה באוטובוס פעמיים, במטבעות בודדות במדויק, נתן להן והרים את רגליו ונעלם מהשטח כמי שנשאתו הרוח.

הדיבור נעתק מפיהן. הן היו המומות. זמן מיותר לחשוב לא היה. הן עלו למעלה לבית הרבנית, ביקשו את הברכה ואת הבקשה, הרבנית אמרה מה שאמרה ובירכה מה שבירכה. לפני שהן עזבו, אחת מהן לא הצליחה להתעלם מהסיפור עם הנער: "הרבנית, לנו כאן סיפור מוזר, איזה נער קטן הוריד אותנו מהאוטובוס וכו', ואחר כך ראינו אותו כאן למטה ואמר כי המתין בכוונה כדי לשלם לנו את הסכום ששילמנו לאוטובוס השני", סיפרה לרבנית. "מה בדיוק היה כאן?!"

הרבנית השיבה להן: "תראו, זה לא סיפור משונה. ילד שגדל בבית יהודי זה בשבילו לא מיוחד, ההתנהגות הזו זו התנהגות טבעית, כיוון שכך התחנך מגיל ילד. אינני יודעת האם באמת היה חייב לשלם לכן את הוצאות הנסיעה השניה, אולי לפנים משורת הדין וכדומה, אבל הסיפור כשלעצמו הוא לא דמיון ולא משונה, אלא משהו אופייני וטבעי לחלוטין לנער חרדי ירא שמים מבני ברק".

הן שמעו, נפרדו וירדו במדרגות. למטה בתחתית המדרגות, למרגלות בית הרבנית, נעמדה הצעירה שהגיעה לכאן לראשונה ואמרה לחברתה: "שמעי היטב מה שאני אומרת. אם כך הם החרדים, אם אכן כך מתנהג נער חרדי צעיר ללא שמישהו עמד על גביו, ללא פלפולים וללא צעקות, פשוט הגיע עד לכאן מעצמו והמתין, נתן, והתנצל. אם זו החממה בה צומחים הפרחים הללו, גם אני רוצה לצמוח בחממה הזו. זהו".

20 שנה חלפו, ומרצה וותיק סיפר את הסיפור בהרצאה שמסר בסמינר בירושלים. עם תום ההרצאה, ניגשה אליו אחת הבנות, ביקשה את רשות הדיבור, ואמרה: "זו אמא שלי. אני הבת". כיום יש לה 4 בנים ו-4 בנות מהטובים והנעימים במוסדות החינוך החרדיים בירושלים.

הרב חפץ מסיים את הסיפור ופונה לכל אחד ואחת: גם אם אתה לא יוצא לפעילויות קירוב, וגם אם אתה בחור ישיבה או בת סמינר שלא מוטל עליך לעשות פעולות עבור קירוב רחוקים, אלא אתם בסך הכל מתנהגים כפי שהבית, הישיבה והסמינר לימדו אתכם – יש לכם את הכוח ואת עוצמת האור להרבות קידוש ה' בעולם. בחור בן 14 זוקף לזכותו אמא ושמונת ילדיה, וכל נכדיה וצאצאיה לאורך כל הדורות -  כי השלהבת יכולה להעלות מאליה אם וכאשר היא דולקת בפנימיותך, ואתה עצמך נר של תורה וקיום מצוותיה.

באילו דרכים אפשר בטעות ליצור חילול השם, וכיצד מכפרים על כך? הרב אליהו עמר על חשיבות אופן הדיבור וההתנהגות בחיי היומיום: