השבת שלי
"זו הייתה שבת מבולבלת מאד עבורי": חני שידלובסקי על השבת שלה
כשהעו"סית שרה זמירות שבת יחד עם המטופלת, וסבא מדליק נרות שבת, ולמה כל הילדים מקדשים? חני שידלובסקי מירושלים, אימא לתשעה, וסבתא לשבעה בלי עין הרע, מספרת על השבת שלה
- מרים סלומון
- ט' טבת התשפ"א
(צילום: shutterstock)
מהי השבת בשבילך?
"השבת היא מתנה. מה היינו עושים בלעדיה?! היא נותנת טעם וכוח לכל השבוע ומרוממת אותנו. באחד השבועות במוצאי שבת, התקשרתי להורי לשמוע איך עברה עליהם השבת. כשאבי ז"ל הרים את הטלפון, ברכתי אותו בשבוע טוב ושאלתי 'איך עברה עליכם השבת?', והוא ענה: 'השבת לא עברה, השבת נוספה. אינו דומה יהודי ששמר בחייו X שבתות ליהודי ששמר בחייו X+1 שבתות. כל שבת מרוממת את האדם, היא הופכת אותו לבריה חדשה'. יהודי שזכה לכזאת שבת, הוא יהודי אחר, מרומם. זה מה שאומרים חז"ל במסכת אבות: 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות', לזַכּות הכוונה היא גם לזכך את ישראל. לרומם אותם. וזו השבת בשבילי'.
זיכרון ילדות משבת.
"כבר מילדות ההורים שלי החדירו בנו ששבת היא לא 'עוד יום'. סעודות השבת בביתנו היו חווייתיות ומעניינות מאד, ונמשכו זמן רב. אבי ז"ל היה חסיד בכל מהותו, אך למד בישיבות ליטאיות והיה לו קשר קרוב עם הרב אליהו מישקובסקי, הרב אליהו לאפיאן, הסטייפלר, הרב שטיינמן ועוד, זכר צדיקים לברכה. וכך, שולחן השבת שלנו היה מורכב משיחות של גדולי המוסר יחד עם ווארטים חסידיים והשקפה חסידית. תמיד היה לנו מעניין סביב השולחן, וכל הילדים רצו לשבת ולשמוע, וגם להשמיע.
"ואם הזכרנו זיכרונות ילדות, אני רוצה לשתף עד כמה זיכרון ילדות משבת הוא משמעותי. במסגרת עבודתי כעו"סית וכתרפיסטית עבדתי במוסד סגור, שמטעמי אתיקה מקצועית לא אוכל לנקוב בשמו. פגשתי שם אישה במצב נפשי גרוע, כמו בתהום הכי עמוקה שאפשר. באופן מטאפורי הרגשתי שאני יחד איתה בבור חשוך, מגששות את דרכנו באפילה, מחפשות קרן אור. אבל אני הייתי שם בתפקיד- להוציא אותה מהבור החשוך והאפל. באחד המפגשים, אני זוכרת אותו בברור, הרגשתי במבוי סתום. כן, גם למטפלים זה קורה. נשאתי תפילה חרישית לבורא עולם שיאיר לי את הדרך וישים בפי את המילים הנכונות. ואז, בלי לתכנן קודם, בקשתי ממנה שתשתף אותי בחוויית ילדות. לפי מה שידעתי עליה עד אותו מפגש, התכוננתי לחוויה משפילה, כואבת ועוד רגשות ממשפחה דומה. אבל אז הייתה לי הפתעה: וכך היא סיפרה לי: 'משפחתי מתגוררת בירושלים (וכאן נקבה בשם אחת השכונות החרדיות). אבי שייך לחסידות זו וזו, ואני זוכרת שבכל ליל שבת אחרי הסעודה היינו הולכים לטיש של הרבי. יותר מכל אהבתי להקשיב מעזרת הנשים לזמירות השבת שהחסידים שרו. וכאן היא החלה לשחזר ולשיר בגעגוע את אותן זמירות. זה היה מחזה סוריאליסטי: ישבנו יחד במשך שעה ארוכה ושרנו זמירות שבת. ומאותו מפגש מופלא, היא התחילה לעלות על דרך המלך. פתאום היה לה בסיס טוב להיזכר בו, בסיס שנתן לה הרבה כוח להתמודדות האישית שלה. אם נמשיך עם המטאפורה שלעיל, אותו זיכרון ילדות של זמירות שבת בערגה ובכיסופים, היווה את קרן האור שכה ציפינו לה".
מתי את מתחילה להתכונן לשבת, ומה זה כולל?
"שמאי הזקן היה מתכונן לשבת כבר מיום ראשון. אם היה רואה בהמה יפה, היה אומר 'זאת לכבוד שבת' וקונה אותה. ביום שני היה רואה בהמה יפה ממנה, היה קונה אותה ואומר 'זאת לכבוד שבת'. הסיפור הזה בגמרא מלמד אותנו ממתי צריך להתחיל להתכונן לכבוד שבת. ולכן, כבר מיום ראשון אני מתחילה עם ההכנות לשבת. אם זה ניקיון יסודי כך שלפני שבת לא צריך להזיז שוב את כל המיטות והרהיטים. ואם זה בכביסות כאשר אני משתדלת לסיים עם הכביסות בתחילת שבוע, אם כי זו משימה מורכבת למדי במשפחה ברוכה כן ירבו. וההכנות המוקדמות יכולות להיות בעוד תחומים, לפי הזמן והמקום: פעם אהבתי להחליף מצעים ביום שישי לכבוד שבת. מהר מאד הבנתי שהחלפת מצעים למשפחה ברוכה ברוך ה', ואם גם מגיעים אורחים, מדובר בכמה וכמה מצעים נוספים, זו משימה גדולה מדי ומתישה. ראיתי שהחלפת המצעים מכניסה אותי ללחץ מיותר ביום שישי, והחלטתי לוותר עליה. היום אני מחליפה מצעים לכבוד שבת כבר בתחילת השבוע, כדי למנוע ככל האפשר את הלחץ בסוף השבוע. וכן, גם כשאני מחליפה מצעים ביום ראשון, אני אומרת על זה: 'לכבוד שבת קודש'.
"בשבוע שעבר, לדוגמה, אפיתי ביום שני. אם אני רוצה להשקיע בעוגות ולהספיק קצת מעבר לרגיל, אין ברירה אלא לעשות זאת בזמן שאינו תחת לחץ. כמובן, שעם הריחות שעלו מהתנור בני הבית התקבצו ובאו למטבח (ברוך ה', כולם מריחים!) ושאלו אותי לכבוד מה העוגות? עניתי: לכבוד שבת. כן, יש היום מקפיא ועם עוגות טובות וגם עם בישולים מורכבים יותר, ניתן להתחיל ולהכין אותם כבר בתחילת השבוע. ובכלל, כשאני מבשלת, אני מכינה בכמות גדולה ומקפיאה את העודף לשבתות הבאות. רק על משימה אחת אני לא מוותרת והיא כן נשארת ליום שישי - אפיית החלות. אין כמו חלות טריות לשבת!
"כללית, אני משתדלת מאד להגיע להדלקת נרות מוקדם ומתוך רוגע, כך למדתי מסבי ז"ל. סבי, הרה"ח חיים אלתר ברגר ז"ל, עבר את מאורעות המלחמה ומוראות השואה, נשאר בודד מכל משפחתו הענפה, עלה לארץ והקים את ביתו מחדש. כאן בארץ נולדו לו 3 ילדים, ובהיותם קטנים ורכים, נפטרה אשתו, סבתי ע"ה. רק לאחר שהשיא את כל ילדיו נישא שוב. כך שבמשך שנים רבות הוא היה אלמן ושימש לילדיו אב ואם כאחת. הוא היה מקפיד להדליק את נרות השבת בצפצוף הראשון, וכשהוא סיפר זאת הסביר לנו, כי הדלקת נרות היא עת רצון כל כך גדולה, חבל להגיע אליה עם נשימה טרופה ובחוסר פניות. יש להיערך לקראתה כראוי ובנחת ואז יש מספיק זמן להתפלל ולבקש כל מה שרוצים. מאז, אני משתדלת לקיים את דבריו, ולקבל את השבת קצת לפני הזמן, וכך להתפלל ברוגע על כל מה שצריך. מניסיון, כשמגיעים להדלקת נרות מתוך רוגע, כל התפילה נראית אחרת וכל השבת נראית אחרת".
תארי את התפריט השבתי שלכם
"התפריט השבתי שלנו הוא מאד מסורתי: חלות, געפילטע פיש עם סלטים, מרק עם קניידלאך (כופתאות) או אטריות, עוף עם תוספות ומנה אחרונה משתנה בהתאם לעונה. בקיץ זה יכול להיות לפתן תפוחים, סידור פרות מפרות העונה או גלידה, בחורף אנו נעדיף סלט פרות או תפוחים אפויים חמים. יש עניין לאכול תפוחים בליל שבת, נראה לי שאומרים בשם האר"י הקדוש שזו סגולה לפרנסה, אז אני משתדלת מאד שהלפתן יכלול תפוחים (או שאני מכינה פשטידת תפוחים כתוספת למנה העיקרית). גם בשבת בבוקר התפריט מאד מסורתי: דגים, בצל עם ביצה, טשולנט, קיגל וקישקע, ושוב מנה אחרונה.
איך נראה שולחן השבת אצלכם?
"אני משתדלת לערוך את השולחן לפני חצות של יום שישי. השולחן הערוך לכבוד שבת נותן לי הרגשה טובה, ואני כבר מתחילה לחוש את השבת המתקרבת. מלבד זאת זו סגולה לבנים תלמידי חכמים, ומי לא רוצה לזכות בכך?!
"השולחן ערוך במיטב הכלים. בכל השבוע אני משתמשת בכלים חד פעמיים, בשבת השולחן ערוך בכלים אמתיים ויפים. מקובל אצלנו שכל ילד, ברגע שהוא יודע לקרוא, עושה קידוש בעצמו, ומאחר ויש לי בית מבורך בבנים, לראות את שורת הגביעים הניצבת בצלחות, זה מראה מרהיב. אני חושבת שהמקור הוא במאמר חז"ל: 'כל האומר ויכולו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית', ובזכות כזו כל אחד רוצה להיות שותף".
מה החלק הכי אהוב עליך בשבת?
"אני אוהבת לראות את כל משפחתי כשתילי זיתים סביב לשולחן. ברוך ה', יש לנו גם ילדים קטנים וגם גדולים. כמובן שבתחילה כולם יושבים יפה סביב השולחן, ואז אנו מספרים את פרשת השבוע ברמה הבסיסית בלי פירושים, וכך הילדים שותפים לסיפור הפרשה. באיזשהו שלב הם קמים ומשחקים בצד, וכששרים זמירות הם בדרך כלל באים ומצטרפים. כל אחד מהילדים יושב כמה שהוא מסוגל, נראה לי שזה גם מאד תלוי גיל. אבל אם האווירה היא טובה, כל אחד בהתאם ליכולותיו מחפש לחזור ולשבת ליד שולחן השבת".
האם יש שינויים בשבת שעשיתם בעקבות הקורונה?
"אנו משתייכים לחוג החסידי, בו נהוג שהגברים אוכלים את הסעודה השלישית בבית הכנסת לאחר תפילת מנחה. כמובן, עם פרוץ הקורונה והסגר שנכפה עלינו, בתי הכנסת נסגרו וגם את סעודה שלישית בעלי והבנים החלו לאכול בבית. באזור בו אני מתגוררת, מנין החצרות הוא מנין שבו מתפללים כאלו הנוהגים לצאת מן השבת לפי זמן רבנו תם (כארבעים דקות אחרי צאת השבת). ובעקבות זאת, גם אצלנו בבית התחלנו להאריך בסעודה שלישית ויצאנו משבת רק בזמן רבינו תם. עד אז לא נהגנו להאריך אולם המנהג מצא חן בעיננו, וכיום, גם לאחר שבתי הכנסת נפתחו, אני ממשיכה במנהג הזה ומוציאה את השבת לפי זמן רבנו תם. עוד כמה רגעים ליהנות מהשבת, למה לא?!"
מהו האתגר שלך בשבת?
"אינני זוכרת אתגר מיוחד. לבלגן ולרעש הזה של הילדים אני מחכה כל השבוע, זו הנחת שלי, ברוך ה'. ומעבר לכך, בשבת, אין מה להספיק יותר. זהו יום של הרפיה ומנוחה, בניגוד לכל השבוע שבו כמה שרוצים להספיק, לא מספיקים הכול".
איך אתם מאהיבים את השבת על הילדים?
"כולם אצלנו לוקחים חלק בהכנות לשבת. ההכנות נותנות תחושת שייכות וחלק. מי שהשקיע וטרח בערב שבת, הוא אוכל בשבת, והכוונה לא רק לאוכל גשמי, שברוך ה' יש בשפע, אלא הוא גם אוהב את השבת ומרגיש חלק ממנה. וזהו לא פלא או קסם שכולם עוזרים, אני מרגישה שזו סייעתא דשמיא גדולה: לכל אחד מהילדים יש משימה שהוא יותר אוהב לעשות, אחד הילדים אוהב יותר לשטוף, אחר אוהב יותר לעזור במטבח, השלישי אוהב לערוך קניות, וכך כל אחד מהם עושה את מה שהוא אוהב. תוך כדי עבודה אני מזכירה להם שהם כמו התנאים הקדושים שהיו מתכוננים לכבוד שבת. גם בשבת עצמה כל אחד מהילדים מקבל מחמאות על מה שעשה, למשל: 'הטשולנט יצא ממש טעים, טעם גן עדן', וכן על זו הדרך".
שבת בלתי נשכחת:
"השבת בה ילדתי את בתי. כבר ביום שישי בבוקר הגעתי לבית החולים, וחשבתי שעד שבת נוכל לבשר בשורות טובות. אבל הלידה התארכה והתמשכה וילדתי רק בשבת בבוקר. כשבעלי חזר הביתה, נשארתי לבד, ואז התחלתי לשאול את עצמי, מה מותר לי כיולדת? מה אסור? העבירו אותי למחלקה, זו הייתה שבת תמוזית לוהטת ובחדר לא דלק מזגן. לקחתי חתיכת קרטון וקצת נפנפתי בה להקל מעלי את החום. אחת האחיות נכנסה לחדר וראתה אותי במצב הזה, ומיד אמרה לי: 'חם לך? בואי ואדליק לך את המזגן' וכבר לחצה על השלט והדליקה. כשהיא ראתה את חרדתי וזעזועי, היא אמרה לי בחוסר הבנה: 'מה הבעיה? מותר לי, אני לא שומרת שבת'. לא ידעתי מה לומר ואיך בכלל להסביר לה שזה ממש אסור, לכולנו, ולא משנה אם היא תמיד שומרת או חלילה מחללת את השבת. הרי היא יהודייה יקרה והשבת שייכת גם לה. זו הייתה שבת מבולבלת מאד עבורי".
מתכון שבתי מיוחד
"געפילטע פיש מסורתי בנוסח פולני
3 ק"ג דג טחון (קרפיון או כסיף)
1 ק"ג בצל
9 ביצים
3/4 ק"ג סוכר
3 כפות מלח
כף פלפל
1/3 כוס מים
שמן
פורסים את הבצל לפרוסות ומאדים בשמן.
טוחנים אותו דק במעבד מזון.
שמים את כל החומרים, פרט למים, בקערה של מיקסר ומערבבים בוו לישה K
אני אוהבת לחלק את הכמות לשלוש ולערבב במעבד מזון.
לאחר כמה דקות של לישה להוסיף את המים.
להמשיך ולערבב כעשר דקות.
כשהעיסה מוכנה יוצרים בידיים לחות קציצות או קלופסים.
בסיר שמים:
3 כוסות מים
כוס סוכר
כף מלח
פלפל
בצל
פרוסות גזר.
כשהכל רותח להכניס את הדגים.
לבשל על להבה נמוכה במשך שעה וחצי".