בזמנים חסרי סיכוי, כוח האחדות יכול לפעול נפלאות

המילה "סליחה" היא פשוטה מצד אחד, אולם מורכבת מאוד מן הצד השני. סליחה אמתית היא אמנות שאינה קלה לביצוע, ופרשת "ויגש" מלמדת אותנו כיצד עושים סליחה ופיוס באופן מושלם.

"ויגש אליו יהודה..." – כך פותחת הפרשה. בפשטות כוונת המילים היא שיהודה ניגש אל יוסף והתחיל לדבר אתו בנחישות אודות המצב ביניהם. דבריו של יהודה משנים את כל המהלך, ומביאים לחשיפתו של יוסף בפני האחים, ובהמשך לאיחוד המשפחה עם ירידתם למצרים והפיכתם לעם.

נשים לב, שלכאורה אין בדבריו של יהודה שום חידוש, אלא תיאור מדויק של השתלשלות העניינים מתחילה ועד סוף, כך שעולה השאלה כיצד הצליח הנאום הזה להמיס את לבבו של יוסף ולהיחשף? בנוסף, מה כוונת התורה במילים הפותחות את הפרשה: "ויגש אליו יהודה", הרי מהפסוקים הקודמים (בסוף הפרשה הקודמת) נראה שיהודה ויוסף כבר היו באמצעו של דו שיח, כך שסביר להניח שהם עמדו אחד מול השני, אז להיכן יהודה ניגש?

טמון כאן מסר חשוב.

כששני אנשים רוצים לפתור סכסוך ולהתפייס, קורה שהם מתפייסים רק "מסביב" לליבת הבעיה, והם נרתעים מלגעת ב"מוגלה" עצמה. עלינו לדעת, מבלי שנפתח את הפצע עצמו ומבלי שנציף את לב הבעיה, ספק אם ההתפייסות תהיה שלימה.

יוסף, לאורך כל הזמן האחרון, לא חשף את זהותו בפני אחיו, וזאת במטרה לגרום לאחיו להבין מעצמם את הטעות שהם עשו במכירתו. האחים נמצאים בסיטואציה קשה, הם מתחילים להבין ולומר "אבל אשמים אנחנו", אולם עדיין אין להם מושג שמי שעומד בפניהם הוא יוסף. יהודה יודע שכל העלילות שיוסף מעליל עליהם וההאשמות שהוא מאשים אותם אינן נכונות, אז הוא פונה בצורה הכי ישירה ליוסף ופותח מחדש את הכל, מתחילה ועד סוף.

יהודה מבין שאין ברירה והוא מוכרח לגשת "אליו" – "ויגש אליו יהודה". כדי לפתור את התעלומה, אין מנוס אלא לגשת אליו, ולגעת באופן ישיר וברור בנקודה המרכזית. יהודה עובר שלב שלב והוא מציף בבהירות את כל הנקודות הרלוונטיות, וזהו מוסר השכל עבורנו כיצד לפתור מצבים סבוכים.

כדאי לנו לחפש את ליבת הסכסוך ומוקד הבעיה.

רבותינו מציגים פנים נוספות למילים "ויגש אליו יהודה", ונראה כמה מהם.

"ויגש אליו יהודה" – "אליו" הכוונה לקדוש ברוך הוא. יהודה ניגש לקדוש ברוך הוא בתפילה (עיין רש"י בראשית י"ח, כ"ג, שאומר שהמילה "הגשה" נאמרת על תפילה). כך כותב ה"שפת אמת": "שמעתי מאדוני אבי... שנקראו יהודים על שם שמודים להשם יתברך על כל דבר קטן וגדול, שיודע שהכל ממנו יתברך, ועל ידי זה יכולין ליגש. וזה עצה בכל שעה צר והסתרת פנים לכל איש ישראל, העצה להתבטל לרצון השם יתברך על ידי שמברר האדם אצלו שגם בתוך ההסתר יש חיות מרצון השם יתברך, וזהו "ויגש אליו" – להשם יתברך".

כשיש לנו שעת צרה ותחושה של הסתר פנים, עלינו לגשת אל הבורא באמצעות הודאה במציאות שהכל מאתו יתברך, ובהודיה גדולה על כל הטוב אשר הוא גומל עמנו גם בתוך הצרה, וזו הכוונה "ויגש אליו" – לבורא. איך? "יהודה", בהודאה והודיה.

הסבר נוסף: "ויגש אליו יהודה" - הכוונה שיהודה ניגש אליו, אל עצמו. פעמים רבות, כדי לפתור בעיה, על האדם לגשת אל עצמו ולברר בינו לבין עצמו איפה הוא עומד מול העניין. יהודה עובר כאן תהליך מדהים של בירור עצמי, ולאט לאט הוא מגלה במהלכים של יוסף גילויים עצמיים על עצמו ועל דרכיו. בתהליך של בירור עצמי אדם מסוגל לגלות שהפתרון לבעיה העומדת בפניו נמצאת דווקא אצלו ולא אצל האחר. זו הכוונה "ויגש אליו יהודה". אל עצמו. יהודה עשה לעצמו "בדק בית" עד שהגיע לבירור האמת, וכשהגיע לשלב הזה, לא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו והוא הכריז: "אני יוסף".

לעיתים, בעתות משבר, כשאין פתרון נראה לעין, על האדם לגשת אל עצמו, לעשות סוג של חשבון נפש שבו הוא עובר על המאורעות ממש כמו שהם, ומתוך כך פתאום מגלים נקודות חדשות וממילא נמצא הפתרון.

זהו לימוד גדול עבורנו. הפתרון יכול להיות אצלנו.

בעלי המוסר מביאים הסבר נוסף. הכוונה ב"ויגש אליו" היא אחרת לגמרי – אל בנימין. יוסף רואה את הגישה הבלתי מתפשרת של יהודה ביחס לבנימין, יוסף רואה אחוות אחים כה גדולה ולקיחת אחריות מדהימה, יוסף רואה שיהודה לא מוכן לוותר בשום אופן על שלום בנימין, וכשהוא רואה את שלמות משפחתו, הוא מבין ששוב לא יוכל להיות מצב בו אח יתנכר לאח אחר כפי שאירע עמו, והוא הגיע למסקנה שהגיע הזמן להיחשף.

נמצאנו למדים, שיהודה ניגש לא רק לעצמו, אלא גם לאחיו – יוסף ובנימין. הנאום הזה הביא לאיחוד אחים, לחיבור בין אדם לחברו.

בעתות משבר, על האדם לגשת אל הבורא בהודאה, אל עצמו בבירור מעמיק, ואז אל חברו. בזמנים קשים, כוח האחדות חשוב כל כך, ויש ביכולתו להביא לפתרון אפילו במצבים שנראים כחסרי סיכוי.