איה קרמרמן: הכוח להיות בלתי רגיל לא שמור רק לבעלי תשובה

"למה לא יכולים להיות לכם יותר חברים נורמליים?". בליל שבת, כשכולנו מכורבלים יחד במיטה כמיטב המסורת, סיפרתי לילדים בבדיחותא על השיחה שהתקיימה בביתם של החברים שלנו. הבכור שלהם החליט שיותר מדי אנשים מוארים, שמורגלים בריחוף תמידי של כמה סנטימטרים מעל פני הקרקע, מקיפים את ההורים שלו, שגם ככה מוארים כמו פרוז'קטור. השתעשעתי רבות מהסיפור וכאמור שיתפתי את החבר'ה שלי. הילדים פערו עליי עיניים בחוסר הבנה של מה לא ברור פה. "הוא צודק!" הם אמרו במקהלה, "גם החברים שלכם לא נורמליים".

ניצחוני בני

הייתי בשוק. מה? מי בדיוק מהחברים שלנו לא נורמלי? שוב המקהלה התפוצצה מצחוק והם התחילו לנמק למה כל אחד מהחברים שלנו, כזוג ובנפרד, פחות ממוקם במרכז הספקטרום ההגיוני והנורמטיבי. עברנו זוג זוג, את כולם הזכרתי. כולם, לעניות דעתי, נראים לחלוטין תקינים פלוס. אממה, הוסבר לי על הדרך שגם דעתי פחות נורמלית. "אבל נ' היא עורכת דין, ר' הוא מטפל ברפואה אלטרנטיבית, מה לא נורמלי בהם?" שאלתי לתומי. הצחוק גאה ובהסברים מנומקים הוסבר לי למה בדיוק הזוג הכי מיושב בחבורה הוא, אפעס, לא נורמלי. כל שם שעלה בשיחה נקטל וקוטלג.

היה קצת קשה להתווכח עם הדוגמאות שהם נתנו כדי להוכיח את טענותיהם. ההיסטוריה הייתה לטובתם והם הזכירו סיפורים על קפיצה חופשית משפחתית מגשרים, צעדות עצמאיות לציון קבר אהרן הכהן, בניית מקוואות קפואים בחצר הבית, מסיבות פורים קרחנה שמשלבות ריקודים בהפרדה, אהרן רזאל, מייקל ג'קסון, איסוף ניצוצות מהאומן 17 ועוד. בסופו של דיון זוג אחד, יחיד סגולה, נמצא תקין. אומנם לאור העדויות החותכות היה לי קשה לטעון טענות נגד, אבל להגנת הנידונים אני רק מציינת שפוסקי הדין הם בניי המיושבים והשקולים שנמצאים בשלהי גיל העשרה, שפחות ידוע בתכונותיו המיושבות והשקולות.

בפרשת השבוע שני מלכים עומדים זה מול זה במלחמת שור מול ארי. יוסף, ברור שהוא מלך. אבל יהודה, מאיפה מלוכתו? הגרי"ל בלוך הסביר שלכאורה יהודה לא היה מלך. אחרי מכירת יוסף הוא נושל מהמלכות, ירד מגדולתו על ידי אחיו. אבל יהודה לא היה מלך כמו שאנחנו רגילים לקרוא מלך, שמולך על עמו. כזה ששואב כוח וסמכות מלהנהיג עבדים ונתינים. יהודה הוא מלך בלי עם. מלך שאין נתיניו יכולים למרוד בו ולבטל את מלכותו. מלך שלא תלוי בשביעות רצונם של אחרים ועלול למצוא את עצמו עבד לדרישותיהם. יהודה הוא מלך על עצמו. הוא מושל על רבבות חלקיו, על מידותיו, על תאוותיו. אפשר היה לראות את הגדלות שלו במעשה תמר, בהודאה האמיצה, הנגזרת משמו, באומרו "צדקה ממני". המלכות על עצמו היא שנתנה לו את העוצמות הקדושות שאיתן ניגש יהודה אל יוסף. אנחנו נקראים יהודים, ולא יוספיים או ראובניים, כי גם בתוכנו קיים הכוח למשול על עצמנו. גם בתוכנו נמצאת המלוכה של יהודה. גם אנחנו יכולים להשתחרר מהמחשבה מה אחרים חושבים עלינו, להשתחרר מלתת דין וחשבון לבשר ודם לפני שאנחנו נותנים דין וחשבון למלך מלכי המלכים. גם אנחנו יכולים להשתחרר מעבדות הדעת ולקחת את חיינו בידינו. לראות רגע בחיים ולדעת שהוא קו פרשת המים, לקחת צעד קדימה, להתחבר אל מקור הכוח הטמון בכולנו. כולנו יהודים. כולנו יהודה.

להיות כמו פרפרים

בבוקר, אף על פי שבעלי טוען שיש לו יכולות של דולפין, משמע בו זמנית גם לישון וגם להיות נוכח ולהקשיב לשטויות שלנו, היינו צריכים לשחזר בפניו את השיחה מליל אמש. אחרי חשיבה הוא היטיב ותיקן אותנו. זה לא שהחברים שלנו לא נורמליים, אבל נכון שלכל אחד מהם יש סיפור חיים מלא בהשגחה על סף מעשיות חסידיות. גלגולי החיים של כל אחד מהם מספיקים לחמישה אנשים. הבחירות שלהם אכן לא שכיחות ואין ספק שאנשים רגילים הם לא. אבל ההגדרה המדויקת היא לא "לא נורמליים", אלא לא קונבנציונליים או לא סטנדרטיים. אם זו הכוונה, לטענתו, אכן הילדים צודקים.

הוא לקח את השיחה צעד פילוסופי אחד קדימה, ופתח בדיון רציני בשאלה מה זה אומר להיות נורמלי או סטנדרטי. מה החשיבות של הדבר? מי מנרמל אותנו? האם אנחנו בוחרים להיות קונבנציונליים? האם זהו ערך מקודש בחברה? האם מכורח החיים אנחנו בוחרים במסלול שדומה לכולם כי זה יותר קל? מסקנת הדיון הייתה שהחבר'ה שלנו ממש לא קונבנציונליים או סטנדרטיים. כל אחד מהם התחבר לכוח היהודה שבתוכו והפך, ולו לרגע, להיות מושל על בושתו, על פחדיו, על תאוות העולם הזה שרובצות בלבו. המפגש עם נקודת היהודה הפנימית וצומת הדרכים שעמד מולו הובילו אותם לעבור תהליך לא מקובל, נטול שגרתיות. בזכות כוח יהודה שבתוכם הם עברו מטמורפוזה ששמורה לפרפרים או לנמרים משני חברבורות, להשאיר את עולמם מאחור ולבנות עולם חדש, בהשגחת הבס"ד. אבל הכוח הזה לא שמור רק לבעלי תשובה. השם שולח לכל אחד מאיתנו, סביר להניח שיותר מפעם אחת, רגע משנה חיים. רגע שבו אנחנו יכולים לבחור להתחבר ליהודה שבתוכנו, למצוא את נקודת העזות דקדושה, לקבל החלטה אמיצה ולהפוך למלכי אמת, למלכים על עצמנו. יהודים.

סלט חצילים

כשתכינו את הסלט הזה תדעו שהכנתי אותו לרפואת ליאור צפריר בן אלישבע.

המצרכים הדרושים:

2 חצילים קטנים קלויים (בתנור או על הגז) // פלפל אדום חתוך לקוביות קטנות // עגבנייה חתוכה לקוביות קטנות // 4 שיני שום כתושות // מקל סלרי קצוץ דק // כוס פטרוזיליה וכוסברה קצוצות דק // לימון אחד סחוט // חצי פלפל ירוק קצוץ דק מאוד (לא חובה) // 4־5 כפות שמן זית

אופן ההכנה:

מנקים את החצילים הקלויים מקליפתם ומועכים אותם היטב עם מזלג // מערבבים בקערה עם כל המרכיבים הנוספים ומתבלים // משהים כ־10 דקות לפחות לספיגת טעמים וטועמים שוב. מתקנים תיבול לפי הצורך // הסלט טעים יותר יום לאחר ההכנה.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".