מה סיפר עבדו של המלך לבניו רגע לפני מותו?

קיימת מין תחושה באוויר, שהסגר הראשון היה מדאורייתא, השני מדרבנן, והשלישי - רק מנהג... וספק בידוד להקל...

אני בכלל לא מבין את הקטע של הסגר הזה. הלוא ה"קורונה" היא בעצם וירוס חרדי - מצויה רק בבתי-כנסת ופעילה בעיקר בשבתות וחגים...

אז מה, זה הכנה לט"ו בשבט? או שזהו מהלך שמימי להשאיר בבית את כל מי שלא מבין בעצמו ש"סילבסטר" אינו שייך ליהודים...

בכל אופן, שיהיה "סגר קל" לכל הנוהגים.

לענייננו. הקורונה גרמה בלבול גדול בעולם, וזה יצר אצל כולנו את הכמיהה לדעת את הקץ, ובצדק.
 

* * *

בפרשתנו, יעקב קורא לכל בניו לפני מותו ומבקש לגלות להם את הקץ, אך אז הוא נסתם ונעלם ממנו (בראשית רבה צ"ו, א').

במדרש (תנחומא, פר' ויחי סי' ח) מתואר רגע זה מעט יותר בהרחבה: "וַיִּקְרָא יַֽעֲקֹב אֶל בָּנָיו לגלות להם את הקץ. נגלה עליו הקב"ה ואמר לו: לבניך אתה קורא ולי לאו?! ... כיון שראה אותו יעקב, התחיל אומר לבניו: בבקשה מכם, הוו מכבדים להקב"ה כשם שכיבדוהו אני ואבותי ... אמר הקב"ה: כְּבֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר".

עוד מובא במדרש (בראשית רבה צ"ח, ג') על אותו מעמד: "בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם, קרא לשנים-עשר בניו ואמר להם: שִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל שבשמים אֲבִיכֶֽם, שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה? אמרו לו: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אבינו, כשם שאין בליבך מחלוקת על הקב"ה - כך אין בלבנו מחלוקת, אלא ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָֽד. אף הוא פירש בשפתיו ואמר: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכותוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

מאחר וגילוי הקץ הוא משאת כולנו, הבה נברר מהו אותו "קץ" שביקש יעקב לגלות לבניו.

ראשית, מה הנחיצות שראה יעקב בגילוי הקץ לבניו? מילא היה מתנבא על העתיד, ניחא. אבל סתם לגלות את הקץ?! שיחכו ויראו מה ילד יום?

ועוד, איך חשב יעקב לגלות את הקץ, הרי חז"ל (סנהדרין צ"ז) קיללו את "מחשבי הקיצים" שתיפח רוחם, הואיל ובמידה והגאולה לא תבוא בתאריך שחושבן, המאמינים בו עלולים להתייאש מן הגאולה? (כפי שחשו רבים בפסח-קורונה שנת תש"פ...).

זאת ועוד, מה פשר תביעת יעקב לבניו "שמא יש בליבכם מחלוקת על ה'"? וגם, מה פשר דרישתו שיעבדו את ה' כפי שעבדוהו הוא ואבותיו?

* * *

סמית היה עבדו הנאמן של המלך. עוד מגיל צעיר הוא החל בשירותו, אך שלא מתוך בחירה. הוא היה אז ילד קטן, ורק במעורפל הוא זכר שבגין מעשי אבותיו המלך לקחם לעבדים, וזהו.

אבל סמית למד לאהוב את עבודתו, ועבד את המלך בנאמנות. עם השנים המלך חיבבו וקירבו אף יותר משריו הנכבדים. המלך סמך עליו בעיניים עצומות, ובשליחויות מסוימות אף התיר לו להיכנס לחדרי סודותיו האישיים ביותר.

באחת הפעמים נשלח סמית אל חדר המסמכים, ובו הבחין בקלסר שנשא את התג: "עבדים". הוא לא ידע אם מותר לו להסתכל בו, אך משהו בתוכו הרגיש שהוא מכיל מידע השייך לעברו.

סמית פתח את הקלסר, חיפש את שמו, וגילה...

היה שם סיפור על מדינתו שנכבשה בידי המלך, ושאנשיה נענשו - להיות עבדיו למספר שנים. סמית חיטט בין המסמכים והופתע לגלות "מסמך שחרור" המיועד לו, על פיו בתאריך מסוים בעוד מספר שנים הוא יוכל לבחור בחירותו...

סמית ההמום רשם את התאריך, והסתלק מהחדר. 

כעבור מספר חודשים חלה סמית, ומלאך החידלון הציע לו את ערש הדווי. סמית מיהר לקרוא לילדיו על מנת לבשרם על שחרורם המתוכנן, שלדאבונו הוא כנראה לא יזכה לו...

בניו נכנסו לחדר דומעים. סמית ביקש שיתקרבו אליו כי קשה לו לדבר. הוא פתח את פיו ו...

"אהממ...", נשמע המהום מירכתי החדר.

סמית נשא מבט ונתקל בעיני המלך. משהו במבטו סיפר שהוא יודע מה הוא עומד לגלות לבניו, ומשהו נוסף בו הזהיר שלא יעז לעשות זאת.

סמית חשב, וגם הבין. הרי אין איסור לדעת את קץ העבדות; לכן לא הענישו המלך על מעשיו. מאידך, עבודה מסורה של עבד שאינו מודע למועד שחרורו מעידה על נאמנותו - כפי שהעידה מסירותו למלך בכל שנותיו כעבד.

"תעבדו את המלך בנאמנות - כמו שעבדתיו אני!", לחש סמית לבניו את צוואתו האחרונה, ונדם.

* * *

"קץ" פירושו: סוף. "חישוב הקץ" פירושו: חישוב מתי יגיע הסוף. וזה אסור! מהטעם שפורש לעיל.

יעקב לא ביקש לחשב את הקץ, אלא "לגלות את הקץ" - לגלות מה יהיה בבוא הקץ. ונסביר.

חז"ל (פסחים נ) אומרים: "לא כעולם הזה העולם הבא. העולם הזה - על בשורות טובות אומר  "ברוך הטוב והמטיב", ועל בשורות רעות אומר "ברוך דיין האמת". העולם הבא -כולו "הטוב והמטיב". 

כלומר, אין הכוונה שבגלות ישנן צרות ורק בגאולה תהיה הנהגה של ישועה, אלא הכוונה שבעת הגאולה - "מתוך הצרות עצמן תבוא הגאולה" (רמח"ל, דעת תבונות), ואז נראה גם בצרות העבר את ה"טוב", כי נבין שהן אלה שהובילו אליו.

סוד זה למד יעקב בחייו, ואותו ביקש ללמד לבניו.

כך מגלים חז"ל, שכאשר ביקשו בניו להוריד את בנימין מצרימה, אמר יעקב: "לָמָה הֲרֵֽעֹתֶם לִי" (בראשית מ"ג, ו'), ועל כך אמר ה': "אני עוסק להמליך את בנו במצרים, והוא אומר לָמָה הֲרֵֽעֹתֶם לִי?" (בראשית רבה צ"א, י').

אבל אחר שראה יעקב את יוסף מולך במצרים, הוא הבין את הסוד: הקב"ה נוהג בדרך של הסתר ומצמיח את הישועה מתוך הקושי, ומהאדם נדרש להתאזר באמונה עד שיפציע אור הישועה. 

את "הנהגת הקץ" ביקש יעקב לגלות לבניו. דהיינו - "רצה ללמד אותם דרכי הקב"ה והנהגותיו בזמן החושך וההסתר, כדי שיוכלו לעמוד בקושי ההסתר" (שפתי חיים, בראשית עמ' תק"א).

אבל הקב"ה לא רצה בכך, לפיכך נעלמה ממנו הכרה זו, כי "רצון הקב"ה שאנחנו נעבוד אותו מתוך קשיים ומתוך הסתר וחושך הגלות ... ועל אף כל זאת אנחנו מתחזקים באמונה שהכל לטובה ונשארים נאמנים לעבודתו" (שפתי חיים, שם).

אין ספק, שלו ידענו איך שמכל הצרות וההסתרות צומחת הגאולה, לבטח היה לנו נוח לעבוד את ה'. אך במדרגה זו חסר הניסיון הגדול של האמונה - כי "ה' רוצה שבתוך הקשיים וההסתרים, ומתוך אי ההבנה מהנהגותיו אנחנו נתחזק באמונה ונעבוד את ה' בכל המצבים ובכל ההסתרים" (שם).

או אז הבין יעקב את הסוד, ולכן דרש הוא מבניו לעבוד את ה' בנאמנות, כפי שעבדו הוא ואבותיו - בכל המצבים וההסתרות, ולא נחה דעתו עד שבירר שאין בליבם מחלוקת על ה' בעקבות צרות חייהם.

* * *

מתי יגיע קץ הקורונה - איננו יודעים. אתמול הגיע החיסון, והיום כבר מדברים על מוטציה חדשה...

לנו נותר רק לאמץ את "הנהגת הקץ" ולבטוח בה', כי "אין לנו על מי להישען - אלא על אבינו שבשמים!".