מפעים: הכירו את העיוור שלמד תורה במשך 16 (!) שעות ביממה

בחשוון תשפ"א נפטר הרב שלום יוסף טאוב זצ"ל, כשהוא בן 95 שנה. סיפור חייו של הרב, שנולד בעיירה ההונגרית ראחוב, סבל מרורים במחנה ההשמדה אושוויץ, וניצול מהתופת הנאצית כשרק בגדו המפוספס והקרוע לעורו, מעורר השראה עצומה.

נראה כי הרב שלום יוסף זצ"ל הוא אחד הצדיקים הנסתרים בדורינו. הרב יעקב לוסטיגמן מתאר את קורות חייו: לאחר השואה היגר הרב טאוב לאמריקה, ובשנת תשכ"ב או תשכ"ג עלה לארץ ישראל, יחד עם רעייתו. 

את פרנסתו מצא הרב טאוב מיגיע כפיו, ועם זאת קבע עיתים לתורה. "קביעת עיתים לתורה" נשמעת לנו לעיתים כשעה או שעתיים ביום, או בין תפילת מנחה לתפילת ערבית. אך קביעת העיתים של הרב טאוב לתורה היתה מפעימה: כ-12 שעות ביממה… בשנים מאוחרות יותר, כשיצא לפנסיה, היה לומד גם 16 ו-17 שעות ביממה, ולפעמים אף יותר.

מגיד השיעור הנודע, הרה"ג מנשה רייזמאן שליט"א, העיד כי דורות שלמים של ילדים ובחורים בבעלזא, זכו להכיר את דמותו המופלאה של רבי שלום יוסף, שהיה יושב במשך יותר מ-20 שנה בחדר הקפה של בית המדרש הגדול של בעלזא בירושלים, והוגה בתורה יחד עם ידידו הרה"ג ר' מיכל פורגס, כאשר הם דבקים בתורה באופן מופלא, ואינם שמים לב לסובבים אותם. גם הדיבורים והשיחות של לומדי בית המדרש, שניגשו להכין לעצמם משקה חם, לא הפריעו אותם מתלמודם כמלוא נימה.

ואם תשאלו: מדוע למדו שני הישישים דווקא בחדר הקפה? היה זה כי בבית המדרש היה להם קר. בחורף לא היה חימום מספיק, ובקיץ פעלו המזגנים והקשו עליהם ללמוד. כיוון שהשניים ישבו על מקומם במשך שעות ארוכות ולמדו בשקידה רבה, הם העדיפו לעשות זאת בחדר הקפה, ונהנו מהחום המהביל השורר בדרך כלל בחדר, שבו פועלים בו זמנית כמה וכמה מיחמי מים.

כאשר היה הרב טאוב בן 77, ראייתו החלה להידרדר. בעקבות מחלת הסוכרת ממנה סבל. החל להתעמעם מעט אור עיניו. באמצעות זכוכית מגדלת, הצליח להמשיך ולראות את אותיותיה הקדושות של הגמרא, אותה אהב כל כך. לאחר מספר חודשים הלכה והידרדרה, עד שלמרבה הכאב איבד רבי שלום יוסף את הראייה באחת מעיניו. כעת נאלץ לוותר על לימוד רש"י ותוס', אבל את אותיות הגמרא, הגדולות יותר, הוא עדיין הצליח לראות בעזרת זכוכית המגדלת, וכך המשיך לשקוד עד שאבדה ראייתו כליל, והוא הפך עיוור באופן מוחלט.

יהודי גלמוד וקשיש, שרגיל להגות בתורה יומם ולילה, מה יעשה כאשר כבה מאור עיניו? האם ישקע בדיכאון ובמרה שחורה? חלילה וחס! לא רבי שלום יוסף…

בתוך שבועיים בלבד הוא כבר מצא פתרון, ושינה את סדר היום שלו מן הקצה אל הקצה: רבבי שלום יוסף הציב בסלון ביתו טייפ, מצידו הימני קופסת נעליים מלאה בקלטות של 'קול הדף', עם שיעוריו של הגאון רבי מיכל זילבר, ובצידו השמאלי קופסת נעליים ריקה.

16 שעות ביממה של שמיעת שיעורים מוקלטים

כך התחיל רבי שלום יוסף בסדר יום חדש: הוא היה קם בבוקר, נוטל ידיים מתפלל בדבקות, סועד מעט את לבו, ומגשש את דרכו עד שהגיע לסלון. הוא היה מתיישב על יד השולחן, מוציא קלטת מקופסת הנעליים, מכניס לטייפ ומקשיב בשקיקה לדברי הגמרא הקדושה עם פירוש רש"י והראשונים.

כאשר הסתיים השיעור – היה רבי שלום יוסף מוציא את הקלטת ומעביר אותה לקופסה הריקה, ומיד הוציא קלטת נוספת מהקופסה המלאה, ושמע אותה מיד אחר הקודמת. כך היה לומד דף אחר דף במשך היום כולו, כשמדי יום הוא היה מאזין ל-14 קלטות(!), שבכל אחת מהן שיעור הנמשך כשעה. כאשר רבי שלום יוסף הרגיש שהוא לא מבין את הנאמר באופן מספק, הוא היה מחזיר את הקלטת מעט לאחור ולהקשיב שוב, כך שבסך הכל היה מקשיב לשיעורים במשך כ-16 שעות ביממה...

רבי שלום יוסף הלך והתבגר, ואף השמיעה שלו נחלשה. וככל שהלכה שמיעתו ונחלשה, כך התגבר הווליום. באופן זה היה לומד מסכתות שלמות ועובר על הש"ס פעם אחר פעם, בהאזנה צמודה לטייפ, עד שבשנותיו האחרונות, כאשר כבר בקושי שמע באוזן אחת, הוא היה יושב כשהוא כפוף ואוזנו צמודה אל הטייפ. באופן זה הוא המשיך להגות בתורה, כשהחיוך אינו מש מפניו וכל כולו אומר שמחה ואושר. רבי שלום יוסף היה האיש הכי מאושר בעולם, גם כשלא ראה כלום וכמעט לא הצליח לשמוע דבר.

רק עניין אחד העיב על שמחתו של רבי שלום יוסף: מסכת עירובין. בכל פעם כשהוא היה מגיע למסכת עירובין הוא היה נאנח אנחות עמוקות, ומביע צער עמוק על כך שלא הספיק ללמוד אותה בצורה יסודית מספיק, לפני שאיבד את מאור עיניו. "איך אפשר להבין את מסכת עירובין בלי לראות ציורים ודוגמאות?", הוא היה שואל שוב ושוב...

גם בתפילות הימים הנוראים ובאמירת סליחות, הוא לא היה מוותר, ומבקש ממישהו שיעמוד לצדו ויצעק לתוך אוזנו את כל נוסח התפילה. הוא לא ויתר על כלום, ואף פעם לא החזיק טובה לעצמו, ולא התלונן על הקשיים שניצבו בפניו.

רבי שלום יוסף, למרבה הכאב, לא זכה לילדים בעצמו. למרות זאת, מעולם לא היתה עינו צרה בטובתם של אחרים. בביתו תמיד היו מיני מתיקה וחטיפים, לחלק לילדים שבאו עם הוריהם כדי לאחל לו 'גוט שבת' או 'גוט יום טוב'. תמיד היה מקבל אותם בשמחה עצומה כאילו היו ילדיו שלו.

מספר שנים לאחר שהתעוור, שנים ארוכות שלא ראו עיניו את דפי הגמרא, לכל אורך התקופה היו דיבורים על כך שאולי כדאי שהוא יעבור ניתוח קטרק שיאפשר לו לשוב ולראות, אך הרופאים חששו מלנתחו, בשל גילו המתקדם ומצבו הבריאותי המורכב. לאחר תקופה ארוכה של דיונים, התייעצויות, וברכת גדול בישראל, הוחלט לבצע את הניתוח. רבי שלום יוסף התרגש מאוד: בקרוב הוא ישוב לראות, הוא שוב יוכל ללמוד גמרא מתוך הכתב. סוף סוף הוא יוכל להשאיר את הטייפ במקום הראוי לו, ולחזור אל הגמרא עצמה…

רבי שלום יוסף הגיע אל בית החולים ונשכב על מיטת הטיפולים, בתקווה שסוף סוף יוכל לעבור את הניתוח, ותיכף תשוב אליו הראיה שאיבד. ברגע האחרון ממש התחרט הרופא, והבהיר כי הוא אינו מעז לבצע את הניתוח באדם קשיש וחולני כל כך... קם רבי יוסף שלום ממיטת הטיפולים, חייך חיוך רחב והפטיר: "נו שוין, גייט מען צוריק צום טייפ…" (בתרגום חופשי: "לא נורא, נחזור לשמוע את השיעורים המוקלטים…").

יהיו דברים אלו לעילוי נשמתו של הצדיק רבי שלום יוסף בן רבי משה דב הלוי טאוב זצ"ל.

למה חשוב ללמוד תורה? צפו בסיפור המרגש, מאת הרב אליעזר קפלן, באדיבות ערוץ 2000:

באדיבות אתר 'דרשו'.