ענבר טביב: "ויתרתי על הפקת אלבום בינלאומי, למען ה' יתברך"

כבר מאז שהייתה ענבר טביב ילדה קטנה, היה ברור לה שכשתגדל היא תהפוך לזמרת. מבחינתה לא הייתה כאן שאלה בכלל. "התחברתי לשירה, אהבתי לשיר והייתי שרה בכל הזדמנות", היא מספרת.

את הכישרון המיוחד היא ירשה לפי דעתה מסבה – רבי סעיד אלג'מל, אביו של אביה, שנחשב לאחד מגדולי משוררי תימן. כילדה קטנה היא הייתה מגיעה לביתו של הסב, יושבת על יד שולחן שבת ושומעת את הזמירות בניב התימני הייחודי. "כל כך נהניתי מהקול הנדיר שהיה לסבא, אני חושבת שכבר אז התחילה לפעם בי האהבה הגדולה לשירה".

על אביה מספרת ענבר: "אבא שלי הוא פרופ' חיים גמליאל, חוקר מפורסם מאוד בתחום הרפואה, שדווקא במוזיקה פחות עסק, אבל הוא זה שנתן לי את הדחיפה להגשים את כל החלומות שיש לי. ראיתי בו דמות לחיקוי, כי למרות המוגבלות הפיזית שלו הוא לא ויתר מעולם על הגשמת חלומותיו בתחום המקצועי".

ילדה של שירים

כאשר הייתה ענבר בת חמש, החליטו הוריה לעבור להתגורר במדינת אלינוי שבארה"ב. "אבא קיבל מלגה מיוחדת לצורך לימודים בארה"ב, וכך מצאנו את עצמנו עוברים להתגורר שם. למעשה, כל שנות ילדותי עברו עליי בחו"ל. אלו היו שנים נהדרות. למדתי במוסדות של חב"ד עם מורות מקסימות. נחשבנו למשפחה מסורתית, אבל לא ממש הקפדנו על כל מה שצריך. בכלל, הבית שלנו היה מאוד פתוח וליברלי. הוריי ראו שאני אוהבת לשיר ולרקוד, והם עודדו אותי מאוד לפרוץ קדימה. לרגע לא נאמרה לי מילה על כך שעלולה להיות כאן בעיה הלכתית".

ענבר המשיכה להתפתח בתחום המוזיקלי ולהתקדם בו במהירות שיא. כנערה היא הופיעה בעיקר במסיבות מקומיות ועל במות קטנות, אך כבר אז הרגישה את הסיפוק הגדול ואת ההנאה שהשירה מעניקה לה. "הייתי שרה באנגלית ובעברית, מנסה לחקות את הזמרות הגדולות ביותר שיש, ומוצאת את עצמי הופכת מהר מאוד לכוכבת של ממש. היו גם שירים ששרתי בצרפתית, שזו שפה נוספת שהכרתי וכן שירים עם שורשים תימניים. הצלחתי להתאים את עצמי לכל ציבור ולכל סגנון".

באותם ימים היו לה בנות דודות שהתגוררו בארץ ונהגו לשלוח לה בקביעות דיסקים עם להיטים חדשים שהוקלטו בארץ. "כך יצא שבביקוריי בארץ הייתי מוזמנת גם כן להופיע, ואנשים לא הבינו איך הזמרת מארה"ב בקיאה כל כך בשירים הישראליים. הרגשתי שהעתיד שלי מובטח, היה לי כל כך ברור להיכן אני שואפת. ידעתי שאני רוצה להפוך לזמרת בינלאומית גדולה ששרה ומופיעה בכל רחבי העולם".    

לפני 25 שנה, בהיותה בת 18, היא עלתה לארץ לבדה, כדי להתגייס לצה"ל. "למשפחה שלי זה היה חשוב, וגם אני הרגשתי כבוד גדול בשירות צבאי עבור המולדת", היא מסבירה. "בימים שלפני גיוסי לצה"ל הוזמנתי להופיע באחד האירועים, ואז עליתי על הבמה ושרתי שיר של זמרת מאוד מפורסמת".

את השיר היא שרה בשפה האנגלית, ולא ידעה כי בדיוק באותה עת יושב בקהל מפיק מוזיקלי שהגיע מוושינגטון וחיפש זמרת שתשיר אתו יחד את אחד השירים באנגלית באלבום שהוא עמד להוציא. "בסיום המופע הוא ניגש אליי והציע לי להקליט יחד אתו את השיר. עבורי זה היה כבוד גדול, וכבר יומיים לאחר מכן מצאתי את עצמי עומדת באחד האולפנים המובילים ביותר בתל אביב ושרה אתו בדואט את השיר המושקע. השיר הושמע לאחר מכן לא מעט בתחנות הרדיו השונות, אך למזלי התגלו בו לאחר כמה חודשים בעיות משפטיות ולכן הוא הורד. כעת אני מבינה כמה סייעתא דשמיא הייתה כאן, כי קשה לי להעלות על הדעת מצב בו אני נאלצת להתמודד עם הידיעה שגברים שומעים אותי שרה ואין לי דרך למנוע זאת".

החלום: אלבום בינלאומי

אלא שמבחינתו של המפיק זו הייתה רק ההתחלה. מהר מאוד הוא ביקש מענבר להפוך להיות האמרגן שלה. יחד הם תכננו את אלבום השירים הגדול שהם יוציאו יחד ויפיצו בארץ ובחו"ל.

בינתיים עברה ענבר את המיונים לצבא. "רציתי מאוד להשתייך ללהקה צבאית, אך גם כאן הייתה סייעתא דשמיא גדולה כאשר הדבר נמנע ממני, והקב"ה הוביל לכך שאהפוך לקצינה הנושאת תפקיד בכיר ולא קל. בתפקידי הייתי אחראית על יחידות המילואים, וזה למעשה מה שעשיתי במשך שלוש שנים".

באותה תקופה המשכת לפתח את התחביב המוזיקלי?

"כמעט ולא. הייתי עסוקה מאוד בתפקיד, אך מידי פעם כשהשתחררתי לחופשות הייתי פוגשת את המפיק שלי ויחד היינו מקליטים את החומרים עבור האלבום. זה היה החלום הגדול ביותר שלנו והיה ברור לנו שנגשים אותו". ענבר עוצרת לרגע, ואז מוסיפה: "אבל זה לא היה חלומי היחיד, כי לצד זה גם רציתי מאוד להפוך להיות דיילת אוויר. גם כאן מצאתי את עצמי מגשימה את החלום, כשמיד לאחר שסיימתי צבא התקבלתי להיות דיילת באל-על".

איך עבודה כדיילת מסתדרת עם חלום השירה?

"הוריי לימדו אותי תמיד שאם אני נהנית ממה שאני עושה, אז אני יכולה למצוא זמן להכל, וזה באמת מה שהיה באותם ימים. עברתי קורס לדיילות ובמקביל עבדתי על האלבום וגם הופעתי באירועים שונים ברחבי הארץ. בסופו של דבר שני הדברים התמזגו יחד, כי בעבודתי כדיילת הייתי פוגשת אנשים מעניינים מאוד במחלקת העסקים, חלקם עסקו בתחום המוזיקה באופן ישיר או עקיף. הייתי יוצרת איתם קשרים וכך מקדמת את עצמי".

צילום: Sapir David Photography

"חזרתי עם אורות"

ענבר עוצרת את סיפורה ועוברת לספר על חייה האישיים: "באותה תקופה הכרתי דמות נוספת ששינתה את חיי לבלי הכר. הקב"ה זימן לי להכיר את תומר – בעלי כיום. באותם ימים הוא היה עם כיפה של חצי שקל שבקושי נראתה על הראש. כבר בפגישות הראשונות שלנו נוצרו בינינו חיבור והתאמה. שנינו הרגשנו שהקשר עומד להיות רציני. בינתיים המשכתי לטוס לחו"ל. ביקרתי בניו יורק, פריז, קנדה, דרום אפריקה, הודו, תאילנד, ואיפה לא?

"יום אחד", היא ממשיכה, "בזמן של מנוחה בין טיסה לטיסה, יצר איתי תומר קשר וביקש שניפגש בבית של הוריו. אני לתומי חשבתי שהוא רוצה להציע לי נישואין או לפחות לקדם אותנו לשם, אלא שציפתה לי הפתעה מוחלטת. תומר הנחית עליי פצצה כאשר הודיע לי שהוא ביקר בסמינר ליהדות ובעקבות כך החליט שהוא הולך ללמוד בישיבה. ראיתי על רצפת חדרו מזוודות ותיקים ארוזים, כך שהיה ברור שהוא רציני לגמרי ואי אפשר לשנות את דעתו. למעשה, הוא קרא לי כדי להיפרד ממני, כי לשנינו היה ברור שאם הוא ממשיך לעולם החרדי, אני לא מצטרפת אליו. כי הדרך שלי היא אחרת".

איך הרגשת עם הבשורה?

"קיבלתי אותה באופן קשה מאוד. לא העליתי על הדעת כזה תרחיש, והוא פגע לי במקום הרגיש ביותר. יחד עם זאת, היה ברור לי שאמנם אני אוהבת את המסורת היהודית וגם מאמינה באלוקים, אבל אין שום מצב בעולם שבעלי ילמד בישיבה. אני רחוקה מכך מרחק שמיים וארץ".

ואז, באחד הימים זכתה ענבר לביקור בלתי צפוי. "אמא של תומר הגיעה אליי וביקשה לשוחח איתי. דיברנו בפתיחות והיא סיפרה לי שהיא כל כך מאוכזבת מהקשר שנגדע, כי גם היא ובעלה היו בטוחים שתומר ואני נתחתן. הם בעצמם הופתעו מכך שבנם בחר ללמוד בישיבה, אך הם מכבדים את ההחלטה שלו. כך ישבנו ודיברנו ואיכשהו יצא שהיא הצליחה לשכנע אותי ללכת לסמינר של קירוב. בתחילה היא לא סיפרה שבסמינר יש הרצאות של רבנים, רק הרחיבה על המלון, הנוף המדהים, הארוחות והרוגע. אחרי שאמרתי לה שזה בדיוק מה שמתאים לי, היא גילתה לי שיש שם גם הרצאות, אבל אז זה כבר היה מאוחר מידי. כך הגעתי לסמינר".

כמו הרבה אנשים נוספים שחווים מהפך רוחני בעקבות ההרצאות, כך היה גם עם ענבר, וכשהיא יצאה מהסמינר היא חשה באורות גבוהים.  משם היא המשיכה לסמינר נוסף שנועד לאקדמאיות, וגם בו נשמעו הרצאות של רבנים ומדענים גדולים מאוד. "כשסיימתי את הסמינר הרגשתי שהחיים שלי פתאום נעצרים. נשאתי עיניים לשמיים ואמרתי: 'ריבונו של עולם, נתת לי כל כך הרבה מתנות – הגשמת לי את כל החלומות שלי בכל התחומים. רציתי להיות זמרת, והנה אני בדרך להוצאת אלבום בינלאומי; חלמתי להיות קצינה בצה"ל, ואכן מוניתי לתפקיד; קיוויתי תמיד להפוך לדיילת, וגם לשם הגעתי. אתה נותן לי כל כך הרבה ולא ייתכן שאני לא אתן לך כלום'. זה היה השלב בו התגבשה אצלי ההחלטה הלא קלה - אני נותנת  להקב"ה את שמירת המצוות שלי".

זו החלטה לא פשוטה בכלל.

"לגמרי", היא מסכימה. "אמנם היה לי רקע של מסורת, אבל לא ידעתי אפילו הלכות בסיסיות. הרגשתי שאני דתייה בלב, אבל מעבר לכך לא ידעתי כמעט כלום. לשמחתי הייתי קרובה באותה תקופה לרבנית נהדרת שחיזקה אותי ולימדה אותי כל מה שצריך שלב אחרי שלב. בינתיים המשכתי לעבוד באל-על ופתאום גיליתי שאני מקבלת את התואר הכל כך לא צפוי – 'הדיילת החרדית הראשונה'. זה החמיא לי".

להגשים חלומות בקדושה

בגיל 24, כשהייתה ענבר באחת הטיסות, התקבלה אצלה שיחת טלפון מפתיעה ומרגשת, כאשר על הקו היה הרב ראובן אלבז בכבודו ובעצמו. "הרב אלבז ביקש לספר לי שתומר לומד אצלו בישיבה כבר תקופה ארוכה, והוא מרגיש שהגיע הזמן להוציא אותו לשידוכים. הרב בקושי סיים את המשפט, ופתאום מצאתי את עצמי מתפרצת באופן שכל כך לא התאים לי. אמרתי לו: 'כבוד הרב, לא צריכים לחפש שום שידוך. אני בעצמי שומרת שבת וגם מתלבשת בצניעות, לא צריך לחפש מישהי אחרת...' במבט לאחור, אני מבינה שהרב כנראה כבר ידע על כך שאני מתחזקת, ובכל זאת הוא בחר להציג לי את הדברים בצורה הזו. הדבר הכי הזוי היה שלאחר מכן נפגשתי עם תומר כמה פגישות במלון בירושלים, ממש כמו כל זוג חרדי. במהלך הפגישות יישבנו את ההידורים בינינו. הבנו מיד שאם אכן אנו רוצים להקים בית יהודי כשר עלינו להגיע להסכמות ברורות. אחד הדברים שהבנתי שאיאלץ לוותר עליו הוא החלום להוציא את האלבום הבינלאומי, כי אין דרך אחרת".

איך הרגשת עם זה? הרי זהו ויתור על אחד החלומות הגדולים ביותר שלך.

"זה היה באמת ויתור ענק. לא סתם ויתור על חלום, אלא על חלום שליווה אותי מילדות וכבר היה בשלב כל כך מתקדם. אבל היה כל כך ברור לי שהבחירה שלי נכונה, עד שלא נשאר שום ספק. אני זוכרת שכאשר סיפרתי על כך לשותף המוזיקלי שלי הוא היה פשוט המום. ניסיתי להסביר לו שאני אמנם אוהבת מאוד לשיר, אבל אהבת ה' שלי גדולה מהאהבה לשירה. אני לא יודעת כמה הוא הבין".

באותו זמן, כפי שמציינת ענבר, היא לא חשבה שיבוא יום בו היא תחזור לשיר על במות. מבחינתה היה ברור שהקריירה הזו הסתיימה. אלא שכנראה החיבור העז למוזיקה בער בה מבפנים, והוא זה שגרם לכך שכעבור כמה שנים היא מצאה את עצמה שוב בדיונים מול ריבונו של עולם. "אמרתי להקב"ה: 'אתה הרי זה שנתת לי את האהבה לשירה ואת הכישרון הגדול. אם נתת לי את היכולות, בוודאי אני צריכה לעשות איתן משהו, בוודאי אתה רוצה שאשמח אותך עם המתנה הזו'".

באותן שנים עדיין לא הייתה מודעות גדולה בציבור החרדי לזמרות השרות לפני נשים בלבד, כך שהיא לא חשבה שהתחביב יוכל להפוך אצלה למקצוע, אך מאידך גם היה ברור לה שהיא לא יכולה להמשיך בעבודתה כדיילת, שכן הדבר אתגר אותה מידי. "העבודה החילופית שמצאתי הייתה ברשת סופרפארם. הפכתי להיות מנהלת מחלקת קוסמטיקה, אך עדיין הרגשתי שאני לא ממלאת את הייעוד שלי והגעגועים לשירה הלכו וגברו. רק בגיל 32 אחרי שהתפללתי הרבה על הנושא והזדמן לי לשמוע על עוד ועוד זמרות ששרות מול נשים בלבד, החלטתי להלחין שירים מקוריים משלי, כשאני מתפללת כל הזמן להקב"ה שיזכה אותי לחזק באמצעותם כמה שיותר נשים".

הקב"ה שמע את התפילות ושלח לה מקפצה מיוחדת. בדיוק באותם ימים פורסמה מודעה על תחרות שירה לנשים בלבד, שנערכה בדיוק באלעד, עיר מגוריה. "לא חשבתי בכלל פעמיים", היא אומרת, "ניגשתי מיד לאודישנים ולבסוף זכיתי במקום השני. אבל מעבר להכרה המיוחדת שקיבלתי באמצעות התחרות, גם זכיתי להכיר את עינב יהב שהיא המפיקה המוזיקלית שלי שהגיעה עם הרבה ידע וכישרון. היא האמינה בי וקידמה אותי המון".

מהר מאוד כבר החלו להיראות התוצאות. ענבר מציינת שהיא הפיקה שלושה דיסקים, לנשים בלבד, וכן היא עובדת על הרבה חומרים נוספים. "התחלתי להופיע בכל רחבי הארץ, באירועים מכל הסוגים, וכן במגוון אירועים יהודיים בחו"ל, שם שמחו מאוד להזמין זמרת שהיא מצד אחד ישראלית ומצד שני שרה באנגלית".

לא לחינם קוראת ענבר למופע שלה 'בשביל אל החלומות'. "אני תמיד אומרת שהקב"ה מעביר את כולנו את מסע החיים, ועלינו לדעת להגשים במהלכו את החלומות שלנו. כי תמיד יש דרך לעשות זאת, צריך רק למצוא אותה ולא לשכוח להודות".