אני אוכל מכל הבא ליד, בלי לחשוב. האם זו אכילה כפייתית?

מיד כשנכנסתי הביתה מיום עבודה קשה, פתחתי את המקרר. לא חשבתי ולא בדקתי, וכבר מצאתי את עצמי אוכלת מכל הבא ליד... אכילה שלא הפסיקה כמה שעות. לא הצלחתי להפסיק לאכול, עברתי ממתוק למלוח ומחם לקר, מכל מה שראיתי. האם אני סובלת מאכילה כפייתית? איך אפשר לפתור אל הבעיה?

כן, התיאור הזה הוא אכן של אכילה כפייתית.

אכילה כפייתית היא הפרעת אכילה, המאופיינת בהתקפים של זלילת יתר ללא שליטה. לעתים הפרעה זו הופכת להיות מסובכת יותר.

אנשים בעלי עודף משקל סובלים בדרך כלל מאכילה כפייתית, כתוצאה מגורמים שונים בחיי היום יום, כך שהאוכל משמש להם מפלט. כאשר הם מחליטים לרזות ולשנות את הרגלי האכילה הקיימים, הם פונים לדיאטות שונות, שאינן עוזרות להם, כצפוי, אלא תורמות להנצחת בעיית האכילה לתמיד.

הסיבה העיקרית היא שדיאטה אינה פותרת את הבעיה מהשורש, ואינה מתחשבת בצרכים הנפשיים של האדם.

ניתן לפתור את בעיית האכילה הכפייתית רק בעזרת שינוי התנהגות ע"י התאמת תזונה אישית, בליווי שינוי חשיבה, תת מודע ומודעות עצמית.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

אני בת 21, וסובלת מהפרעה שנקראת ocd. אני בדיכאון מזה ושבורה מהמחשבות הכפייתיות שלא נותנות לי מנוח. זה משפיע על איכות החיים וגוזל זמן רב לביצוע "טקסים" במטרה לגרש את המחשבות. ניסיתי להדחיק וחשבתי שזה יעבור לבד, אבל זה לא עבר, ורק והתחזק, ואם פעם המחשבות והטקסים היו עדינים ולא אגרסיביים, ככל שהזמן עבר - התווספו עוד מחשבות וטקסים. אני רוצה לטפל בזה, ומתלבטת מה הטיפול הנכון.

אפשר לומר כי OCD מתאפיינת במחשבות בלתי רצוניות, חוזרות ומטרידות, ש"נתקעות" בראש ומעוררות חרדה. לרוב, הסובלים מההפרעה מוצאים דרכים להקל על החרדה או על חוסר הנוחות שגורמות המחשבות האלו. ההקלה יכולה להתבטא בביצוע של טקסים שונים, או במחשבות אחרות שכאילו מנטרלות את המחשבות המטרידות. 

הטקסים הם רצף של פעולות חוזרות, שהאדם מרגיש שנכפה עליו לבצע, שוב ושוב. מצד אחד, מובילים הטקסים להקלה, ומאידך הם גוזלים זמן רב, וגורמים לפגיעה קשה בתפקוד. לפעמים מופיעים טקסים בלבד, גם ללא מחשבות מובחנות ומוגדרות שמלוות אותם.

הטיפולים היעילים להפרעה הינם טיפול תרופתי - כולל טיפול בתרופות שעובדות על הסרוטונין - ממיר עצבי שנמצא באופן טבעי במוח, ושהאיזון שלו מופר אצל מי שסובל מ־OCD. התרופות עוזרות להחזיר את האיזון. לרוב נדרש מינון גבוה של הטיפול, יותר מזה הניתן לדיכאון או להפרעות חרדה.

ישנו גם טיפול פסיכולוגי בשיטה קוגניטיבית־התנהגותית (CBT), הבנוי על אימון של המטופל סביב המחשבות המטרידות והטקסים, וחשיפה לגירויים מעוררי חרדה.

לרוב הטיפול היעיל ביותר הוא שילוב של שתי השיטות.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

בתקופה הלא פשוטה הזו של הקורונה אני מתמודדת עם תחושות של פחד וחרדה בקרב ילדי. גם כשאני מנסה להרגיעם שאנו ב"ה לא חולים, ואין מה לפחד, זה לא עוזר. כיצד עלי לנהוג על מנת להשיב להם את הביטחון?

ראשית, התקופה הזו אכן לא פשוטה, ואין זה חידוש שהיא נותנת אותותיה במבוגרים ובילדים כאחד.

לעיתים הרצון המהיר לתקן את מצבם הנפשי והרגשי מונע מאתנו להגיע אל התיקון האמיתי.

אסביר - כל עוד לא נתנו מקום לתחושת הפחד, או החרדה - שהינה הפחד מהפחד, אז גם הסבר שכלי ולוגי כגון: "אנו ב"ה לא חולים" - לא יעזור.

זה טבעי לפחד, לחשוש ואף לעסוק במחשבה מה יקרה, וחשוב לתמלל את הרגשות העולים ולעקוב אחר הביטוי התחושתי שלהן בגוף.

כך הילד לא יפחד מהפחד התוקף אותו (חרדה). הוא יבין שהרגשות שהוא חש הם נורמטיביים, ולא יתנגד להם.

בשלב הבא נוכל לגייס את השכל, וגם, ובעיקר, את האמונה, את המצבים שקרו בעבר שחש בכך ואף את דרך הפעולה שנקט בה בכדי לעזור לעצמו.

השלב הראשון, העוסק בנרמול המצב, הוא השלב הקריטי, שיאפשר לנו להגיע בבטחה אל שלב התיקון.

דווקא חוסר מתן לגיטימציה למצב, הרצון להחזיר את הנפש לקדמותה והרצון לתיקון מידי - מחזקים ומחריפים את הרגשות והתחושות העכשוויים.

על כן הכלת הרגש הקיים היא הכרחית, ומאפשרת את ההרפיה ממנו בשלב מאוחר יותר.

אופן פעולה זה נכון בקרב ילדים לא פחות מאשר בקרב מבוגרים.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)