סיפורים אישיים
כשהנסיך ביקש סחורות לאירוע – אחרי כניסת השבת
פניו של השליח היו חתומות. הוא הגיש לסוחר מכתב כתוב בכתב ידו של הנסיך, בו הוא דורש ממנו בכל תוקף לספק לו את השטיחים המהודרים מיד ללא דיחוי נוסף. ומה היה הסוף?
- הרב אברהם יצחק
- פורסם כ"ז טבת התשפ"א |עודכן
(צילום: shutterstock)סיפורנו אירע לפני כמאה וחמישים שנה, לסוחר יהודי בהולנד.
היה זה ליל שבת חורפי. המשפחה הגדולה הסבה סביב שולחן השבת המפואר שהיה ערוך עם מיטב המאכלים ושפע משקאות משובחים, והדן של זמירות השבת הערבות מילא את חלל הבית ומחוצה לו.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת.
המשרתת ניגשה לבדוק מיהו הנוקש, וגילתה שהוא לא אחר מאשר שליחו של הנסיך. המשרתת מיהרה לקרוא לבעל הבית, וזה צעד מעדנות, נסוך בשלוות הבוטח.
"מצטער על ההפרעה שאני גורם לך", התנצל השליח, "אני בא בשליחות מטעם הנסיך הענדריק אשר בקשני למסור לך, כי הוא זקוק בדחיפות לכמה שטיחים יקרי ערך מתוצרתך על מנת לפאר בהם את ארמונו לקראת האירוע החגיגי שיתקיים הלילה בארמונו, בו יטלו חלק אורחים רבים וחשובים רמי דרג ומעלה".
הסוחר חייך ואמר: "צר לי, אך לא אוכל לספק את הסחורה. אמור לנסיך ששבת לנו עתה, והוא יאלץ להמתין למילוי ההזמנה עד למחר בלילה".
השליח פרץ בצחוק.
"האם לדעתך הנסיך ידחה את האירוע רק מפני שאינך מוכן להמציא לו את הסחורה לה הוא זקוק?!", שאל השליח בלגלוג.
"הברירה איננה בידי", השיב הסוחר, "עליך לדעת, שאינני רשאי לעסוק במסחר בשבת. על כן אבקשך להעביר לנסיך את הבעת צערי שאירועו החגיגי מתנגש עם שבת קודשנו. אילו הקדמת לבוא שעתיים קודם, יכולתי למלא את בקשת הנסיך. כעת, לצערי, מאוחר".
השליח יצא, וזמירות השבת שנקטעו חזרו להישמע כבתחילה.
כעבור שעה קלה שוב הופרעה השירה עם ביקורו החוזר של השליח.
פניו של השליח היו חתומות. הוא הגיש לסוחר מכתב כתוב בכתב ידו של הנסיך, בו הוא דורש ממנו בכל תוקף לספק לו את השטיחים המהודרים מיד ללא דיחוי נוסף.
"אני נאלץ לחזור על דברי", אמר הסוחר בטון רגוע, "מפאת קדושת השבת אינני יכול למלא את מבוקשו של הנסיך. אנא, הסבר לו שאין זה מתוך כוונה אישית חלילה, אלא זהו צו אלוקי".
השליח יצא בזעף, ואווירה מתוחה השתררה בבית.
הבנים הבוגרים שעסקו עם אביהם במסחר ניסו לחוות דעה, כי יתכן והיה עליהם להיכנע לדרישתו של הנסיך מבלי לנקוב במחיר. אך אז נשמע קולה של הסבתא.
"במקום להצטער", אמרה סבתא, "עלינו לשמוח בעובדה שה' זימן לידנו הזדמנות לזבוח את רצוננו ולהקריב קורבן למענו. ידו של ה' לא תקצר מלספק לנו תמורה דומה - ואף רבה ממנה, בזכות שמירת שבת המלכה".
במוצאי שבת נשלחה אל הסוחר הזמנה מטעם הנסיך, להתייצב לפניו ביום שני בשעה 10:00 בבוקר.
בהלה אפפה את כתלי הבית. אף לליבו של הסוחר התגנב פחד מסוים, אך הוא מיהר לגרשו מליבו, שכן בריבונו הוא בוטח, הכל יכול.
ביום שני התייצב הסוחר היהודי לפני הנסיך.
למרבה הפלא, לא די שהנסיך לא כעס ולא רגז, אלא הוא אף קם לכבודו וקיבלו בפנים מאירות ובחיוך רחב. הוא לחץ את ידו בחום והתנצל על שהטרידו במהלך השבת, ואז סיפר את אשר אירע בארמונו באותן שעות.
"ביקר אצלי רוזן אחד", סיפר הנסיך, "בשל היותו שונא ישראל מובהק, הוא מתח ביקורת נוקבת על היהודים, שבשביל ממון הם יהיו מוכנים להקריב את כל הקדוש להם.
"אני מכיר יהודים", אמר הנסיך, "וכדי להוכיח לו שהוא טועה, העמדתיך במבחן. אני גאה בך על עמידתך האמיצה לקיים את מצות אלוקיך, לשמור על ערכיך מבלי להתפתות לחמדת ממון או נשיאת חן מפני".
כעבור מספר ימים קיבל הסוחר היהודי מסמך כתוב בכתב ידו של הנסיך, בו הוא התבשר שהוא נמנה על הספקים הראשיים של בית המלוכה.
* * *
התגברות על פיתוי הנוגד את רצון ה' נחשבת להקרבת קורבן. ממש כמו עקידת יצחק בשעתו...
אך זכרו: בורא עולם לעולם לא נשאר חייב!
נעשה את רצון ה' כפי רצונו, ונזכה בעזרתו לכל הטוב.