למה אני חושב שכל הזמן מאשימים אותי?

האופן בו אנו נגשים אל המציאות, חווים אותה או מתמודדים עמה תלוי הרבה מאוד, ובעיקר, באופן בו אנו בוחרים להסתכל עליה.

בעגה הטיפולית אנו מבחינים בין "שטח" - המציאות האובייקטיבית, לבין "מפה" - המציאות הסובייקטיבית שלי ממנה אני פועל כלפי חוץ.

המפה היא אותו מארג מחשבתי המורכב מאוסף של זיכרונות וחוויות אישיות, המתבססים בין היתר על אירועים קודמים.

במפה נוכל לזהות גם את האמונות שלי כלפי עצמי, ואת כלל הפרשנויות שלי לגבי המציאות החיצונית.

לעיתים קורה שהמפה שלי, ממנה אני פועל כלפי חוץ ובעזרתה אני חווה את המתרחש, גורמת לי לתחושות שליליות, ויוצרת לי מחסום תקשורתי המאיים על שלוות חיי.

על כן חשוב שהמפה תאגור בתוכה תכנים חיוביים על עצמי, משום שהיא מהווה את נקודת המוצא הראשונית שלי, ממנה אני פועל.

כאשר אני נושא בדימוי שלילי שלי כלפי עצמי, ולא מסוגל להכיל את חולשותי, הרי שבכל הערה של הסביבה כלפי אחוש תחושת אשמה, ביקורת והשפלה איומה.

אם הזנתי את המפה שלי בתכנים אודות עצמי כמו: "אני לא שווה", "אני לא טוב מספיק", הם ישפיעו מהר מאוד על האופן בו אני תופס עצמי, ואתחיל לחוש תחושות של חלש, רפוי וחסר עוצמה בעוד שאת הסביבה שמולי אראה כחזקה, עוצמתית ופועלת ואף בהצלחה להשגת מטרותיה.

במקום הזה כבר מתרחשת היפרדות ביני לבינה.

והולכת ומתעצמת תבנית מחשבתית הגורסת כי אני החלש והם החזקים, וכל הערה או חוסר פרגון מצדם של מי שהצבתי מנגד אלי יעוררו בי את הדימוי החלש שלי אודות עצמי, ויחזקו את הדימוי החזק של הסביבה בעיני.

אם לא אזכה לקבל לגיטימציה לדעותי או למעשי, אני אפרש זאת כ"אני לא טוב מספיק". הם מתנגדים לי, אני בצד אחד והם בצד השני.

אני מתחיל להרגיש נרדף, מאוים, מושפל, מאכזב ומאוכזב מעצמי.

מתעוררות בי תחושות של פחד, של רצון לברוח, של חרדה נוראית מפני האנשים החזקים המהלכים עלי אימים, ובמקום לעשות מעשה - אני קופא.

לעיתים יספרו מטופלים שהם אפילו מתעלפים. זוהי תגובה של הגוף להגן על עצמו מפני האיום. יהיו כאלה שיברחו מבחינה תודעתית: לא ישתפו פעולה, יגיבו בתוקפנות יתרה, יעזרו בדיבור חד ופוגעני וינסו גם לברוח באופן פיזי, ולא להימצא בחברת אותם אנשים.

אז מה באמת מסתתר מאחורי תחושות הרדיפה הללו?

תחושות של רדיפה נובעות בגלל שאני לא מקבל את החולשות שבי, ומרגיש שמישהו אחר זיהה אותם.

בהתנהגותו השלילית שלו כלפי הוא מעלה אותן בתוכי שוב ושוב, ובגלל שאני מתנגד להן - אני לא מסוגל להתמודד עם ההצפה הזו ועם הסערה הרגשית שהוא מעלה בי.

אני מזהה בהן איום, ובורח מהן, אבל בגלל שאינני מודע לתהליך התת-הכרתי המתרחש, אני בעצם חושב שהמעשה הנכון הוא לברוח מאותו אדם המאיים עלי והרוצה ברעתי.

למעשה אני בורח מחולשותי במציאות שמתחת לפני השטח.

במציאות שמעל לפני השטח אני בורח באופן פיזי מאותו אדם, ומנתק עמו מגע.

הווי אומר שכל עוד אראה בחולשותי דבר שלילי, אזמין את הפגיעות שלי מהסביבה, ואמשיך לראות בה חזקה יותר ממני - מה שיעורר בי תחושת נרדפות, וכך אמצא עצמי כל חיי נרדף ומאוים, מנסה לברוח מפני דבר שלא בהכרח קיים, או קיים, אבל לא במקום שאני חושב שהוא.

אם אני נפרד מעצמי, מבקש להשיל מעצמי את חולשותי ומתנגד לחלקים הלא רצויים שבי - סופי שארגיש נרדף.

כי כל הערה מהסביבה תזכה אצלי לפרשנות שלילית, ותעורר בי אותן נקודות חולשה בתוכי, שאני כל העת, באופן לא מודע, מנסה לברוח מהן וחש כי הן רודפות אותי.

בהבנתי באופן שטחי את המציאות, אני רואה במי שעורר תחושות אלו אצלי כחזק יותר ממני ,ואני מפחד ממנו, מרגיש איך בכל התנהגות שלו הוא עסוק רק בלהראות לי כמה אני לא שווה. ככל שאני מנסה לברוח יותר - הוא רודף אחרי יותר.

מי שפעל בתחושה של נפרדות מהחלקים החלשים שבו, והתנגד לקיומם, ירגיש כי הוא נרדף ע"י הסביבה שכל העת מעוררת בו את המקומות החלשים. זאת היא עושה כשליחה על מנת שיבין שעליו לקבלם, להכיר בקיומם, ומשם תצלח לו הדרך לתקנם.

דווקא הרצון הפנימי המתעורר בו שלא להתייחס אליהם, מהווה את התייחסותו גרידא.

כי אם אני בוחר שלא להתייחס למשהו - משמע שאני מכיר בקיומו.

מה הפתרון המוצע, ואיך מפסיקים את תחושות הרדיפה?

הפתרון הוא, לאחר זיהוי החולשות - ההכרה בהן.

העבודה עם החלקים החלשים שבי תעשה תוך כדי הקבלה שלי אותם, ולא בהתנגדות שלי אליהם או בבריחה מהן.

עלי להבין שהם חלק ממרכיבי האישיות שלי, ולקבל את זה שיש בי, ובכל אדם אחר, צדדים שהם חזקים וגם כאלה שהם פחות.

הסביבה רק דאגה להעלות לי את קיומם לתודעה, ולא יצרה בי את התחושות הללו מלכתחילה.

אם אני מביע את הסכמתי לקבלם, אני יכול גם לחתור לתיקונם, ע"י שימוש נכון בחוזקות שלי. כך אמצא עצמי מוגן כנגד כל הערה סביבתית, או חוסר הסכמה לתובנותי או למעשי, מה שיאפשר לי לנהל עם הסביבה תקשורת בריאה ולהרגיש חזק בתוכה.

היחסים צפויים לעבור מיחסי רודף ונרדף, או חזק מול חלש, ליחסים של שווה בין שווים.

כי הנפרד הוא הנרדף.

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת ב-NLP, מיינדפולנס ודמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.