מה עשו חיילי הצאר ניקולאי כששוחררו לביתם?

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" (שמות ט', א'). 

הרה"ק רבי שמשון מאוסטרופולי זצ"ל מרמז בפסוק זה דבר נפלא (בספרו ליקוטי שושנים), דיבור ה' אל משה "בֹּא אֶל פַּרְעֹה" נאמר קודם נתינת מכת הארבה על פרעה ומצרים, הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ (שמות י', ד').

אם ניקח את המילה "בא" ונרכיב אותה על המילה "פרעה", נקבל "ארבה". וזאת על פי כלל הדקדוק הידוע שאותיות "בומ"פ" ו"אהח"ע" מתחלפות זו בזו (לפי שמוצא מבטאן הוא מאבר אחד), ואם כן האות פ' של פרעה מתחלפת באות ב', ואות ע' של פרעה מתחלף באות א', ומכאן שלאחר שהרכבנו את המילה "בא" במילה "פרעה" קיבלנו את המילה "ארבה".

וזהו שאומר הקב"ה אל משה, "בא אל פרעה", תכניס את ה"בא" ב"פרעה" ותקבל "ארבה", ובכך מיושבת תמיהת המפרשים כיצד ידע משה רבנו שתהיה מכת ארבה, הרי הקב"ה רק אמר לו "בֹּא אֶל פַּרְעֹה" ולא ביאר מהי המכה שעתיד להביא על מצרים. אך לפי הביאור הנ"ל ניחא, דרמז לו להכניס את המילה "בא" במילה "פרעה" ובכך ידע את המכה שעתיד להביא על מצרים - ארבה (ובזה ביארו גם את המשך הפסוק "למען שתי אותותי אלה - בקרבו" דהיינו שיכניס משה את שני האותיות של ב"א בקרבו - במילה פרעה. וע"ע בדרשות החתם סופר על התורה מה שכתב בזה).

ישראל צאן קדושים - חינוך הנוער

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לנו" (שמות י', י').

משה רבנו מפרט במדויק בפני פרעה מלך מצרים מי ומי ההולכים לעבוד את ה', בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ, בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ, בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ, אך פרעה טען למשה: לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' (שמות י', י"א) - אתם רוצים ללכת ולעבוד את ה', אך הילדים, מה הם מבינים בעבודת ה' ובקיום מצוות, תנו להם לשחק, לבלות באצטדיונים ובמגרשים, בשביל מה הם צריכים ללכת ולעבוד את ה'? אולם משה רבנו עמד איתן ולא הסכים, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ, קודם כל הנוער ילך!

ולימדנו בכך מסר גדול לדורות עד כמה צריך לדאוג ולהשקיע כוחות ומאמצים כבירים לשימור ופיתוח הנוער הצעיר, שהוא דור ההמשך של העם היהודי.

עמידה איתנה בניסיונות החיים

נמצאים אנו בעיצומן של פרשיות העוסקות בשעבוד ישראל בארץ מצרים וגאולתם, וידועה ומפורסמת קושיית המפרשים מהו תכלית ירידת ישראל למצרים, מדוע לקח הקב"ה עָם שלם (שבעים נפש) והגלהו לארץ נכריה, בה ישתעבדו בהם בעבודות קשות ומפרכות, וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ (שמות א', י"ד).

והתשובה לכך היא שכדי לזכות להיות האומה הנבחרת, וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָֽעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָֽאֲדָמָֽה (דברים י"ד, ב'), ולקבל את התורה הקדושה, היו בני ישראל צריכים לעבור אימונים קשים ומפרכים מאוד במצרים, כור הברזל (יעוי' במלכים א' ח', נ"א) ובכך להיות חסינים וחזקים לקבל את התורה הקדושה ולעמוד בכל הניסיונות שצפויים להיות לעם היהודי במשך הדורות.

לא נתנה תורה אלא ליוצאי מצרים (יעוין במיכלתא בשלח י"ז), כיון שהם עברו את כור ההיתוך שהיה במצרים וזה נתן להם את הכח לקבל את התורה הקדושה בקלות ובשמחה, כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַֽעֲשֶׂה (שמות י"ט, ח'), אחרי שקמו בכל יום קודם עלות השחר וחזרו לביתם בצאת הכוכבים לאחר יום מפרך של עבודה קשה, מה זה בשבילם לקום מוקדם ולהניח תפילין וטלית? ועוד, קיבלו ישראל במצרים את הכוח למסור נפש על תורת ה' ומצוותיו, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ (שירי השירים א', ג'), אל תקרי עלמות אלא על מוות (ע"ז לה, ע"ב), לעבוד את ה' יתברך בכל מצב, באש ובמים.

להמחשת והבנת העניין נספר, לצאר העריץ ניקולאי היה צבא אדיר עם חילות שונים, ולכל חיל היה ממונה מפקד אחר, אולם חיל אחד היה תחת פיקודו האישי של ניקולאי, חיל הנקרא "חיל קוזק".

ילדים מגיל חודש ימים היו משרתים בחיל הזה, וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה (במדבר י"ח, ט"ז), להבדיל. אמא שרצתה לקבל את התואר המכובד שבנה משרת בחיל הקוזקים, הייתה צריכה להביא את בנה בן החודש ימים לפני הצאר ניקולאי "מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי" (בראשית ל"ב, י"ט), כדי שיבחן אותו, ניקולאי היה מביט בילד, צובטו על לחיו וסוטר בפניו. והיה והתינוק מפסיק לבכות אחר כמה רגעים, היה ניקולאי מעבירו לשלב נוסף. אך אם הבכי היה נמשך זמן ממושך, ניקולאי היה מסלקו לביתו, "זה לא בשבילי, הוא לא מתאים לנו", היה אומר לאמו. לאחר מכן, בגיל שלוש שנים, היה עובר הילד אימונים מפרכים כשל אדם מבוגר, ובגיל עשר שנים הוא כבר נהפך לגיבור גדול.

בכל שנה היה עורך ניקולאי מפקד לכל חילו, בו הם היו חייבים להראות מעשי גבורה יוצאי דופן, ניקולאי היה קורא לאחד החיילים ומצוהו להפסיק לנשום למשך מספר דקות. הקוזק היה נשמע לדבריו, ולאחר מכן נופל שדוד על הארץ ומת, וכולם היו מוחאים כפיים, "כל הכבוד, זה קוזק אמיתי, מגיע לו צל"ש". היה קורא ניקולאי לקוזק השני ומצווהו להיכנס לתוך האש ולעמוד שם דום, הקוזק היה מודה לניקולאי על שזיכהו במשימה, והיה קופץ בשמחה למדורה, וכולם היו מריעים ושמחים לכבוד הגיבור הלאומי.

ניקולאי היה קורא לחייל השלישי ומצוהו לשכב על הארץ ולקבל חמישים מכות ממקל מסומר במסמרים עבים, לָמכֵה היה לוחש ניקולאי בשקט "תכהו רק ארבעים ותשע מכות", כשהגיעו למכה הארבעים ותשע צעק המכה "חמישים, זהו תפסיקו", והקוזק המוכה קפץ מיד וזעק "תתבייש לך, אדוני הצאר אמר שתכה חמישים מכות ואתה הכית רק ארבעים ותשע, תתבייש לך, צריך עוד מכה אחת".

לחייל הרביעי היה קורא ניקולאי ואומר לו: "אתה משוחרר הביתה, אתה פטור", והחייל הקוזק היה הולך לביתו "אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ" (אסתר ו', י"ב), ובוכה בכיות נוראיות, "מה עשיתי, למה אני פטור, למה לא נתן לי משימה, למה לא נתן לי לקפוץ, למה לא נתן לי להיכנס להישרף, למה לא נתן לי משימה, איזה מום ראה בי? וכי אני לא ראוי?".

להבדיל, להקב"ה יש בעולם עמים רבים, אך הוא יתברך לקח את האומה היהודית והטיל עליה משימה, "אתם החיילים שלי, של בורא העולם ולא של מישהו אחר, אני הממונה עליכם!". ואתם תעברו אימונים במשך כל החיים של העם היהודי, אינקוויזיציות, מסעי צלב, פוגרומים, נאציזם, משרפות, אבל תישארו לעולם זקופי קומה, אנחנו חיילים של בורא העולם! אנחנו עם ישראל לא מרכינים את הראש שלנו בפני שום אומה ולשון, יהודים אנחנו ויהודים נמות.

ככה הוא העם היהודי, מוסרי נפש עבור התורה הקדושה. יהי רצון שנזכה לקיים את מצוות ה' בחום ובשמחה, נעמוד בכל הניסיונות, ונזכה בקרוב-בקרוב לראות בישועת ישראל השלימה, אמן.