אתם לא יכולים להגיש זר מילים לכל רווקה. ומה אם היא אלרגית?

פגשתי בדרכי לא מעט רווקות כמוה - כולל אותי בעצמי, בתוך התהליך הארוך והמתיש הזה שעברתי. 

"מצבי הריגשי כואב מאוד", כתבה לי לאחרונה רווקה מותשת, שכבר לא מנסה להסתיר את הקושי והאכזבה שיש לה מהדרך, וכבר בכלל לא בטוחה מה היא יצאה לחפש או מה היה חסר לה. "הכל חשוך. גלות ארוכה. אני עייפה, כואבת ורצוצה. לא מוצאת את מקומי - גם לקדוש ברוך הוא אין בית. מקווה לרחמיו וחסדיו של הקב"ה".

לבי יצא אליה מהבנה ומאמפתיה, ובאמת שזר לא יבין את זאת. 

זר, שלא עבר את הדרך ברגליו, שלא שכב על המיטה באפיסת כוחות כשכל הגוף כואב והנשמה זועקת לתשובה אחרי כל שידוך שנגמר - לא יבין את הקושי, לא יוכל להרגיש את העוצמה של המילים שלה. 

ובנקודה הזו, עצרתי וחשבתי: האם אני באמת רוצה ויכולה לתת לה מילים כרגע? ואולי זה מספיק שאחבק אותה, שאסתכל לה בעיניים הוירטואליות של המקלדת שלי, ואעביר עד כמה שניתן את התחושה שאני איתה? שאני מבינה את מה שהיא עוברת, שאני מבינה את מה שהיא מרגישה, שאני מבינה את הדרך שלה.  

זרים רבים שפגשתי ושאני פוגשת בדרכי, מציעים לרווקות 'זרים' (אגודת פרחים) של מילים: תעשי ככה, ואל תעשי אחרת. כולם יודעים טוב יותר מן הרווקה מה עליה לעשות וכיצד עליה להתנהג, מבלי להבין שכל עוד הם לא עברו שם ברגליהם, אין להם זכות לחוות דעה. אין חכם כבעל ניסיון, וכדי להגיע לבעל - אין מה לעשות, צריך ניסיון, כי על ידי זה גם נקנית החוכמה. 

לא כל מה שאתם חושבים שהוא 'מתנה נפלאה ומשמחת' לצד המקבל, הוא באמת כזה 

ובינינו, מי לא יכול להביא היום זר מילים? זה נגיש וקל כמעט כמו לצרור זר של פרחים, ולהגיש אותו לכל מי שאנחנו חפצים... 

אבל רגע. 

כשאתם מביאים פרחים, האם אתם מבררים עם הצד המקבל - האם במקרה הוא אלרגי לפרחים? הייתה לי שותפה שלא יכלה להסתובב באביב וליהנות מהלבלוב הקסום, בדיוק בגלל זה. ושלא לדבר על כל פעם שמישהי מאיתנו נכנסה לדירה עם זר פרחים... היא הייתה נאלצת לברוח לחדר, ולהסתגר בו עד שהפרחים עפים משם. אתם מבינים? לא כל מה שאתם חושבים שהוא 'מתנה נפלאה ומשמחת' לצד המקבל, הוא באמת כזה.

על אותו משקל, לא כל מה שאתם מבקשים לומר לרווקות ורווקים, מתוך מחשבה שאתם עוזרים להם, הוא אכן כזה. כרווקה פגשתי לצערי המון אנשים שלא הכילו את הכאב שלי, שלא ידעו איך להיות שם כשהייתי צריכה, שלא היו מספיק רגישים ל'בעיה' שלי - שרק מאוחר יותר התברר לי שאין זו בעיה כלל וכלל. 

כל רווקה עוברת את מה שהיא צריכה לעבור עד שהיא מגיעה לשלימות שלה, וזה שתבואו ותגידו לה משפטים שהיא כרגע לא יכולה לשמוע - זה רק 'יבריח' אותה מהחדר. כי עכשיו היא אלרגית. אתם לא יכולים להגיש זר מילים לכל רווקה. ומה אם היא אלרגית? תחשבו על זה: האם אנחנו באמת רוצים לשמח את הצד השני? אם כן, האם חשבנו פעם על האופציה שהוא אולי אלרגי למתנה שאנחנו רוצים להעניק לו? אז נכון, בעיני רוב העולם, המתנה הזו נפלאה. היא ריחנית, היא משמחת, היא מעודדת. 

אבל לא עבורו. 

כן, יש זרים חלופיים גם לאנשים שאלרגים לפרחים - קוראים להם זרי פלסטיק

למה? כי אדם שהוא אלרגי - הפרחים מסכנים את חייו, אז הוא מעדיף לוותר עליהם. 

על אותו משקל, ישנם אנשים שאלרגיים למילים מסוימות, ואם תתנו להם אותן - לא די בכך שהן לא יראו זאת בעין יפה, הן יברחו מכם כמה שיותר רחוק. עבורכם, זר המילים הססגוני הזה שאתם רוצים לתת הוא 'מתנה' נפלאה, אבל עבור רווקה שרואה כרגע רק את הפריים המצומצם של תמונת חייה, המילים האלה הן סם מוות. הן הורגות אותה, והן עושות את זה לאט לאט...באופן שכל מילה דוקרת כאלפי קלשונים על בשרה. 

אז איך אומרים לרווקה את מה שנורא חשוב להגיד לה? זה תלוי. אם ה'נורא חשוב' הזה מגיע בדרך כלל עם אינטונציה שגורמת לה לבכות או להסתגר או להתמרמר, עדיף לוותר. 

אף רווקה לא בחרה במצב שלה, ואף אחת לא רוצה להישאר שם. זה שתבואו ותגידו לה בפעם המי יודע כמה את מה שהיא כבר יודעת - זה לא יעזור. 

אז מה כן?

אולי פשוט תכינו לה כוס תה חמה, תחבקו ותגידו לה שהיא הכי מקסימה בעולם, ומי שיזכה בה - יזכה במיליון דולר. תעודדו אותה בזה שיום אחד זה יקרה גם לה, והרווקות לא תהיה מנת חלקה לנצח. כן, יש זרים חלופיים גם לאנשים שאלרגים לפרחים - קוראים להם זרי פלסטיק, וגם אם זה לא הדבר הכי אמיתי שיכול להיות - יש אנשים שזה בדיוק מה שמשמח אותם. 

אז תלמדו לתת את מה שמשמח אחרים, ולא את מה שמשמח אתכם. 

ליצירת קשר עם שירה דאבוש (כהן) ניתן לפנות במייל

shira@htv.co.il