מתבשל פה משהו עם מינדי, והפעם: סודות מה"מטבחון"

לא מזמן עשינו שיפוץ הכרחי במטבח שלנו.

לתקופה של חמשה שבועות ויותר, "גלינו" מהמטבח המאובזר שלנו אל מטבחון קטן שכולל בתוכו כיור אחד, חתיכת שיש בגודל 50X70 ס"מ ומיני-מקרר בלבד. אין גז, אין תנור, הסירים באכסון כמו רוב הכלים והילדים צריכים לאכול!

אז איך מבשלים ארוחת צהריים ואופים חלות לשבת? קשה לתאר את הכנת התבשילים - שלא ויתרתי עליהם אף על פי שהיתה לי סיבה מוצדקת. אפילו בשעת מעשה לא הבנתי אין אני עושה את זה, אבל סייעתא דשמיא זה משהו שלא תמיד מבינים...

כסתירה מוחלטת, בסעודות השבת הסלוניות הרגשנו פתאום כבני מלכים. בזמן הזה יכולתי להתעלם מהמטבח המפורק ומהמטבחון החנוק, וליהנות מהשבת. אבל בכל זאת היינו צריכים אוכל ושתיה חמים, נכון?

כדי לסבר את האוזן, אתאר רק איך נראתה הכנת הקפה של צפרא דשבתא (שהתאפשרה רק בשבוע מספר ארבע לשיפוץ!). על אף הסרבול, היה זה "מאורע מרגש"...

ובכן, דוד המים החמים היה ממוקם על קרש במטבח ששרת אותנו כשַיִש לכל דבר. אך איה הכוס? רק בעומדי ליד הדוד נזכרתי שהכוסות נמצאות במטבחון, כוסות חד פעמיות כמובן (ללא מטבח, ספל קפה אמיתי הוא בגדר של חלום בלבד!). אז אין ברירה, הולכים כמה מטרים להביא כוס.

הכוס ביד, שוב ליד הדוד ואפשר להתחיל להכין קפה. אך איפה צנצנת הקפה? במחסן! חזרה למטבחון ולהמשיך למחסן. לנבור ולחפש בחושך (שבת!) את קופסת הקפה המגורען. "רק" חמש דקות חיפשתי, וב"ה מצאתי!

בינתיים, הספקתי לשכוח היכן השארתי את כוס המים הרותחים. חזרתי על עקבותי – אולי בדרך אזכר? משום מה הרגשתי משיכה מכיוון המטבח שהיה פעם שלי (ולא של הפועלים...). אה, כן, הכוס עדיין ממתינה לי בסבלנות על הקרש במטבח.

מוסיפה למים כפית קפה. הניחוח החזק והמעורר מזכיר לי שצריך חלב, ובשביל זה יש לחזור שוב למטבחון ולהוציאו מהמקרר הזעיר.

בשלב זה הייתי צריכה להתייאש, לא? אבל העניין החל לשעשע אותי. סקרן אותי לדעת אם אזכה לשתות משהו חם הבוקר.

התשובה? כן ולא. שתיתי את הקפה, אך עד שסיימתי את כל ה"הכנות" הוא כבר היה פושר.

אז איך בישלנו את כל השבת? כפי שאמרתי לכן קודם, קשה לתאר את זה, אבל הבנתן את הרעיון...

* * *

ועכשיו, כשהכל עומד על תילו סוף סוף, ניגש לסודות שביקשתן מהמטבח שלי...

כותבת י.ה. מבני ברק:

1. האם יש לאולמות מרשם לטשולנט (בשרי) - מה שלנו אין? מה הם שמים שם שמשביח טעמו כל כך, והאם יש סיכוי שיתגלו לנו אי פעם סודות אלו?
2. אותה שאלה בנוגע לקוגל האטריות הירושלמי עם הטעם החריף משהו. הטעם, ה"עמידה הזקופה" המוכרת והשחימות. "משהו מתבשל פה...", והייתי שמחה לגלותו.

תשובה: ראשית, תודה שנתת לי את האפשרות להתייחס להשבחת מאכלי השבת. הרי זוהי ההזדמנות השבועית שלנו, נשות ישראל, להרגיש את הרוחניות שבהכנת התבשילים לכבודה של שבת המלכה. וכמובן כולנו מעוניינות לעשות זאת בצורה המושלמת ביותר!

אמנם לא ידוע לי מה עושים שם באולמות השמחות, אך אגלה לך מה עושים אצלנו (אני כבר חוזה את עשרות התגובות שאקבל בנושא כי לכל אחת יש השיטה - בה' הידיעה לאחר ניסיונה רב-השבתות) בטוחני שישנן שיטות רבות, שגם הן נכונות.

"תורת הטשולנט" אומרת שאורך הבישול הוא זה שקובע את התוצאות. כמו בציר הדגים, אין מרשם לטשולנט טוב, רק הנחיות כלליות, כגון: כמות המים ביחס לכמות הקטניות - בעיקר הגריסים, באיזה סיר הוא מתבשל ומאיזו שעה מתחילים לבשל אותו (ולכן יש הטוענים שהטשולנט הקיצי שלהם מוצלח בהרבה מזה של החורף).

הטשולנט שלנו מתבשל ב"סיר בישול איטי" במשך השבת. ביום חמישי מטגנים בצל ושום, מוסיפים פפריקה ומים, מכניסים תפו"א חתוכים ומאכסנים במקרר. ביום ששי בבוקר מעבירים את תכולת הסיר לתוך הסיר לבישול איטי, מוסיפים תבלינים וקטניות, מכסים ומדליקים על עוצמה גבוהה (HIGH). לפני שבת בודקים אם יש מספיק מים ומוסיפים בעת הצורך (בקטע זה אנו עדיין לא תמיד מצליחים...), מעבירים לעוצמה הנמוכה (LOW) וזהו.

היתרון בסיר בישול איטי הוא שהבישול נעשה באופן אחיד, כך שאין חלקים חרוכים בתחתית. יתרון נוסף הוא שגם אם נגמר לכם הגז בשבת במפתיע - הטשולנט ממשיך להתבשל.

לגבי קוגל ירושלמי, תכיני אותו לפי הטעם האישי שלך! לא חידשתי לך כלום? אבל זה הפלוס בהכנת מאכלים ביתיים – את מכניסה את מה שאת רוצה. אוהבים חריף יותר? הוסיפי פלפל לפי הטעם (שלך...).

באופן אישי אני מעדיפה כשהאטריות יוצאות "אחת אחת", ולא מקשה אחת. אז הורדתי ביצה אחת מהמתכון שקיבלתי. אנחנו גם לא אוהבים הרבה סוכר או הרבה שמן (ראי טיפ דלהלן), אז הורדתי לפי הטעם שלנו. דבר נוסף ששיניתי למען הבריאות הוא שיטת השחמת הסוכר. במקום להשחים אותו עם השמן (שמן חם בריא פחות), משחימים את הסוכר בלבד, ואת השמן מוסיפים ישירות לאטריות. לא מורגש הבדל בכלל!

* * *

בתיה שאלה:שלום לך, ותודה על האפשרות לשאול.

למה כשאני מכינה גלידה והכל מתערבב מצוין, בהקפאה הביצים שוקעות והגלידה נהית בת שתי שכבות?

תשובה: מהניסיון שלי, זו יכולה להיות אחת משתי סיבות: 1. שהקצף לא היה חזק מספיק (יש להוסיף את הסוכר תוך כדי הקצפה בהדרגה רק לאחר שנוצר קצף ראשוני). 2. הקצף היה טוב, אך "נשבר" בעת הערבוב (יש להבליע את הקצף בתנועות קיפול עדינות עם מרית גמישה).

* * *

שואלת כ.ב: רוטב סויה - בריא או לא?

תשובה: יש להבדיל בין רוטב סויה טבעי, העשוי מפולי סויה וחיטה (חמץ!) ללא חומר משמר, לבין רוטב סויה המכיל רשימה ארוכה של חומרים משמרים ומשפרים שקשה אפילו לקרוא ולבטא (אגב, עצה טובה למי שרוצה לשמור על קניה בריאה - יש לקרוא את התוויות לפני הרכישה. אם יש מילים ארוכות ולא מובנות, מוטב להשאיר מוצר זה בחנות...).

אך עם זאת, ישנה כמות לא מבוטלת של מלח גם ברוטב סויה טבעי, ולכן לא כדאי להפריז בשימוש בו.

* * *

בתור טיפ להיום, אגלה עוד "סוד". הידעת שאפשר לחסוך הרבה שמן בבישול היומיומי שלך?

הוספת שמן לבישול, אידוי או אפיית בשר או דגים היא מיותרת לחלוטין! חלבונים מהסוג הזה מפרישים ציר משל עצמם, והם מתבשלים בו בצורה הכי "מטעימה". כשזה נעשה באיטיות ובכיסוי הרמטי, בדרך כלל אין צורך אפילו בהוספת מים. השמן שמוסיפים משמין, כמובן, ומשאיר את הסועדים בתחושה "כבדה", והמים מדללים את הטעם המקורי של הבשר או הדג.

רבים (כמו חמותי, למשל) מרגישים בהבדל. אצלנו האורחים מוותרים רק על משקל היתר (שבדרך כלל מלווה אותם לאחר שהתארחו), בלי לוותר על טעמם של המטעמים האהובים.

כך גם בשאר התבשילים שבמשך השבוע. כשצריכים בצל מאודה כבסיס למרק או כל דבר אחר, אין צורך "לטגן" אותו עם הרבה שמן. האידוי נעשה על אש נמוכה, ובכיסוי הסיר ללכידת האדים המסייעים לריכוך. ותמיד, גם אם את חוששת שיחרך, הוסיפי מעט מים - לא שמן!

המתכונים והטיפים של מינדי רפלוביץ מבית "מתבשל פה משהו". mpm12392@gmail.co